כנראה יש דברים שמבין רק אדם נשוי צילום: Index Open
יש משהו בסגנון החיים הזה, שהעביר סמכויות רבות למערכות יחסים פרה-חתונתיות כגון מגורים משותפים ויחסי אישות, ולקח ממערכות היחסים הפוסט-חתונתיות את סמכויות ההרתעה שלה, כמו היעלמות הפחד מגירושים"
הרומנטיזציה ההוליוודית שנעשתה להכנות החתונה היא כמו זו שנעשתה לרוכבי אופנוע: זה מאוד נחמד, עד שיורד גשם. ואני לא באמת מאמין שיש אדם העומד להתחתן ולא תוהה אם הוא עושה את הבחירה הנכונה"
לחיות במערכת זוגית זה כמו לגור בשכירות, אפשר לגור שם ואפילו לעצב קצת לפי טעמך האישי, אבל היתרון הגדול של דירה שכורה הוא שהבעיות לא נופלות עליך. אם הצנרת לא עובדת כמו שצריך, בעל הדירה מחויב לסדר אותה, והיתרון הגדול ביותר הוא שאם יום אחד נמאס לך אתה מסיים חוזה וממשיך לדירה אחרת"
למעט חשבון בנק משותף וטבעת, הכל נשאר אותו דבר: אנחנו חיים באותה הדירה, עובדים באותן העבודות ורואים את אותם הסרטים. מה בכל זאת השתנה, ואיך אני יודע שאני כבר בשל
פורסם:
07.10.09, 10:57
אמרו לי שיש דברים שלא אבין עד שלא אהיה נשוי. אבל גם עכשיו, אחרי שהתחתנתי, אני לא יכול להגיד שאני מבין משהו יותר טוב.
אם נחפש במי לתלות את האשם, ניתן להושיב על ספסל הנאשמים את אורח החיים המודרני. יש משהו בסגנון החיים הזה, שהעביר סמכויות רבות למערכות יחסים פרה-חתונתיות כגון מגורים משותפים ויחסי אישות, ולקח ממערכות היחסים הפוסט-חתונתיות את סמכויות ההרתעה שלה, כמו היעלמות הפחד מגירושים. הדבר היחיד שנשאר לחיי נישואים הוא באמת השם – נישואים.
אני מחפש בעצמי מה השתנה בי מאז שהתחתנתי. הגעתי למסקנה שלמעט חשבון בנק משותף וטבעת, הכל נשאר אותו דבר: אנחנו חיים באותה הדירה, עובדים באותן העבודות ורואים את אותם הסרטים.
אם הדבר אכן כך, מדוע אנשים רבים פוחדים מהמילה חתונה?
למד הכיר את חברתו מעט לפני שאני הכרתי את אשתי. הם חיו יחד בדירה בתל אביב באזור שלנו, ומבחינה דמוגרפית היו די דומים לנו. חודש לפני החתונה שלי, למד נפרד מחברתו. הסיבה הרשמית היתה שהוא חש לא בשל לחיי נישואים.
"זה כמו ההבדל בין שכירות לבין משכנתה"
למד אינו היחיד. האבסורד הוא שאנשים אלה כבר חיים במסגרת שמתאימה להגדרת המונח נשואים (או ידועים בציבור), הם פשוט לא יכולים לכנותה כך. "חברה זה מצב זמני", אמר לי למד, "חתונה זה לכל החיים, זה כמו ההבדל בין שכירות לבין משכנתה".
מהיכרותי עם למד למדתי שדוגמאות מעולם הנדל"ן שמורות רק למצבים הקיצוניים והמפחידים ביותר. "לחיות במערכת זוגית זה כמו לגור בשכירות, אפשר לגור שם ואפילו לעצב קצת לפי טעמך האישי, אבל היתרון הגדול של דירה שכורה הוא שהבעיות לא נופלות עליך. אם הצנרת לא עובדת כמו שצריך, בעל הדירה מחויב לסדר אותה, והיתרון הגדול ביותר הוא שאם יום אחד נמאס לך אתה מסיים חוזה וממשיך לדירה אחרת".
למד לגם מבקבוק הבירה שלו ואז נאנח: "דירה במשכנתה, לעומת זאת, היא אמנם שלך, אבל אתה צריך לסדר את כל הדברים שנדפקים בה. כל ברז בבית הוא באחריותך, כל נזק לשכנים הוא בגללך, והחלק הכי מפחיד הוא שאתה עלול לקום יום אחד בבוקר ולגלות שאתה לא אוהב את המקום שבו אתה חי, אבל הוא שלך, אז עכשיו אתה גם צריך למכור אותו למישהו אחר".
הבנתי את טענותיו. הרומנטיזציה ההוליוודית שנעשתה להכנות החתונה היא כמו זו שנעשתה לרוכבי אופנוע: זה מאוד נחמד, עד שיורד גשם. ואני לא באמת מאמין שיש אדם העומד להתחתן ולא תוהה אם הוא עושה את הבחירה הנכונה.
ללא ספק, למד מציג טענות של אדם שאינו בשל לנישואים. אבל אם אני ולמד דומים, איך אני יודע שאני "בשל"?
השיחה עם למד גרמה אצלי אפקט שיחת מפקד, אותו ניתן לראות הרבה פעמים בסרטים. המפקד עומד מול חייליו ומסביר להם איך הם, קבוצה של עשרה חיילים חמושים כל אחד בסכו"ם חד פעמי, הולכים לנצח בקרב את כל הליגיון הרומאי, שכל חייל בו נושא 70 קילו של מיגון ונשק (לא כולל סוס).
כל מפקד טוב יודע שמעט לפני שאתה יוצא מהשוחה אל "לא ידוע" ודאי יש לצעוק "נחסל אותם" על מנת לגרום לחייליך לעקוב אחריך. לצעוק "כולנו נמות" די מבטיח את מותך בודד, עמוס בעופרת ובמרחק 48 ס"מ משפת השוחה.
אדם יכול לחשוב על אלף סיבות מדוע הוא מתחתן, אבל לדעת אם זה היה מוצלח ניתן לדעת אך ורק בדיעבד.
"אז למה באמת התחתנת?" שאל אותי ציון.
"אם אני צריך להגדיר סיבה ממשית, אז אין לי", עניתי לו, "זאת תחושת בטן".
ציון הוא מסוג האנשים שנראים כאילו חטפו אותם משנות ה-70 ודחפו אותם למאה הבאה: שיער ארוך, פאות לחיים וזקן שמשווים לו מראה מבוגר יותר, אבל עדיין ניתן לשוחח איתו על העונה השנייה של "כוח המחץ" בלי שהוא יחשוב שיצאת ממוסד לילדים טעוני טיפוח.
"תחושת בטן גורמת לאדם לבחור בין פרגיות ותפוחי אדמה לבין דג בריזוטו", השיב ציון תוך לגימה מהאספרסו שלו.
כבר בחנות הבחנתי שמשהו השתנה בחמוד: מאדם פרקטי ומחושב הפך להורה מודאג, בוחן את מרכיבי המזון, מתעניין בצעצועי-לעיסה ואף מסכים להוציא כמה מאות שקלים על מיטה נוחה ויפה מזו שאנחנו ישנים עליה עבור הדייר החדש. טור זוגי
"אז אני לא יודע איך להסביר את זה, זאת הידיעה שמצאת משהו טוב ואתה לא רוצה לחפש משהו יותר טוב", פלטתי אחרי חיפוש ארוך באוצר המילים שלי.
"אז יש לך סיבה מספקת לחתונה", אמר ציון. "אין אישור חיצוני לחתונה, גם נישואים כושלים מתחילים בחתונה טובה".
מיד לאחר מכן שטחתי בפני ציון את נושא הדירה להשכרה מול הדירה במשכנתה. ציון הרהר במטאפורה, ואז ענה תשובה של חיפאי. חיפאים אינם רואים את החיים כמו תל אביבים, הם אינם מבינים מדוע ירצה אדם לשלם שכר דירה בתל אביב, אם הוא יכול לגור בנוחות בחיפה. לאחר הרהור קל בדברים הוא ליטף את פאות לחייו ואמר: "הבעיה היא שבדירה שכורה אתה יכול לחיות באושר, עד שמישהו יבוא אליך יום אחד ויגיד לך: 'צא החוצה'. אם הוא הציע הצעה גבוהה יותר על הדירה שלך, אתה גם תצטרך להתנדף מהמקום כמו נאד במכונית עם גג נפתח. בדירה שהיא שלך, אף אחד לא יזרוק אותך החוצה".
אולי הייתי בתל אביב, ועכשיו אני בחיפה
ציון הלך לעבודה והשאיר אותי בבית הקפה להרהר בדברים, ואכן נראה לי שהגעתי להבנה מסויימת. יש "תל אביבים" שהם גם לא בהכרח תל אביבים, הם באים למרכז כדי למצוא הזדמנויות, אבל כשאלה באות הם תמיד חיים בפחד שמא יחמיצו הזדמנות טובה יותר, פוחדים לאבד את החופש שלהם לוותר לטובת הזדמנות אחרת. לעומת זאת, יש "חיפאים" שיכולים לגור בתל אביב, אבל הם נשארים עם מה שיש להם מתוך פחד להיות לבד. אף אחד מהם לא טועה, אבל גם אף אחד לא צודק. הכל סובייקטיבי. אם אני צריך לשייך את עצמי, אז אולי הייתי בתל אביב, ועכשיו אני בחיפה.
כנראה יש דברים שמבין רק אדם נשוי, אני מהרהר לעצמי.
בערב של אותו יום, כשישבתי בבית עם החמודה, היא העלתה לפתע את הנושא של מעבר דירה.
