שתף קטע נבחר

מניקות את התינוק, אחיו הגדול, הבעל והכלבה

יש נשים שבשבילן השאלה היא לא האם להיניק, אלא את מי. ולא תאמינו מי עומדים בתור: הכלב, הבעל, הילדים של השכנה, אפילו הפירה לצהריים לא יוצא פטור מתיבול אקזוטי בחלב אם. חמישה סיפורי הנקה הכי מוזרים ששמעתם

מיניקה כל מי שבסביבה

לימור סואן, ‭,35‬ אם ל‭4-‬ מרחובות, מובילת צוות בקבוצת התמיכה "מקום לשבט".

 

"מתוך 11 שנים וחצי שאני אמא, תשע שנים אני מיניקה. ארבע שנים וחצי מתוכן הינקתי שניים מילדיי במקביל, ויוצא לי להיניק גם ילדים שאינם ילדיי: פעם בשבוע אני משגיחה על הבן של חברתי, וכשצריך אני מיניקה גם אותו. זה מאוד טבעי בינינו. הרבה יותר קשה לי לקנח אף של ילד אחר או להחליף לו חיתול, למשל. חלב הוא צורך משמעותי לתינוק ולאם. הרי רק לפני כמה עשרות שנים היה מקצוע כזה, מינקת. אני מתייחסת לחלב-אם גם כאל חומר מרפא, ומשתמשת בחלב שלי לטיפול בדלקות עיניים, אוזניים וכל מיני פצעים. רק אתמול 'חלבתי' את עצמי על כווייה של ילד בן 11 (לא שלי‭.(‬

 

"מה שיפה בחלב-אם הוא שככל שאת נותנת יותר, יש יותר חלב. ואם יש לי משאב טבעי, בלתי מתכלה, שאני יכולה לחלוק בו ולעזור לאחרים, אז למה לא? גם לי קרה שחברה היניקה את ילדיי כשהיה צריך. למשל, כשנכנסתי למקלחת או לשירותים, והקטנה בכתה. זה נהדר בעיניי. בפעם הראשונה שראיתי אותה יונקת מאישה אחרת, רצתי להביא מצלמה. זה היה מדהים, הן כל כך נהנו, שתיהן. מעבר לזה שיש משהו מאוד אינטימי וכיפי בהנקה ושזה מאוד נוח וזול, האפשרות לעזור לאמא אחרת כשהילד שלה זקוק לחלב, או לחיבוק שבא איתו, מאוד נכונה לי.

 

"אני גרה בסביבה מאוד מיניקה. יחד עם חברה הקמתי מסגרת לילדים ולאמהות שהחליטו להישאר איתם בבית, והגן הוא מקום שמגיעים אליו לפי בחירה, עם או בלי אמא, כדי לאפשר אינטראקציה חברתית. באופן טבעי כולנו בקטע של הנקה. זה לא תמיד התאים לתפיסה של אנשים מסוימים, ופה ושם נתקלתי בתגובות משונות. כשהבן הבכור היה בן חודשיים, למשל, קרובה אחת התחננה בפני אבי שיפציר בי להפסיק 'להרעיב' את הילד - כלומר להיניק במקום להאכיל אותו ב'אוכל אמיתי‭,'‬ משמע קנוי. אבל בסופו של דבר הם קיבלו את זה, די מחוסר ברירה, ואני מצידי הכרתי אנשים עם גישה דומה לשלי והרגשתי שהגעתי הביתה. להיניק ילדים שאינם שלי זה ברור ונכון בעיניי. לא הרגשתי צורך להתייעץ עם אף אחד לגבי זה. כשזה קורה, זה פשוט קורה‭."‬


 לימור סואן. מניקה כבר 9 שנים. צילום: עמית מגל

 

מוכנה להיניק עד הצבא

ארני זקס, ‭,36‬ אם ל‭3-‬ מגבעת-ברנר, מחברת הספר "קודם קול אמא‭,"‬ מטפלת באמצעות בעלי חיים ובעלת עסק למפגשי אמהות וילדים.

 

"בתי הבכורה נולדה פגה, בשבוע ה‭30-‬ להיריון. במשך חמישה חודשים שאבתי חלב והיא ניזונה ממנו - לא כי היה לי חלום להיניק, אלא כי בכל פעם שטעמתי את תחליף החלב, ריחמתי עליה שהיא צריכה לאכול את הדבר הזה. תקופת הפגוּת והקשיים שליוו אותה עוררו בי צורך בחוויה מתקנת עם הילד השני. לא הגדרתי מראש עד מתי, אבל היה לי ברור שאני רוצה הנקה מלאה.

 

"וכך היה. הינקתי אותו עד גיל שלוש, והפסקתי רק כי שמעתי מחברה שהנקה יוצרת כיווצים ברחם, וזה עלול להיות מסוכן. כל העניין התנהל בסגנון מזנון בשירות עצמי: הוא מבקש, אני שולפת שד. אם נגיד הייתי בשיחת עבודה בטלפון ולא רציתי שהוא יפריע, הייתי מסמנת לו והוא היה מגיע, יונק ונשאר שקט. בשלב מסוים לא רציתי שהוא יינק מחוץ לבית, והסברתי לו שאני מעדיפה שזה יקרה רק כשאנחנו לבד. היה לו קשה עם הרעת התנאים הזאת, אבל הסברתי שזה לא נעים לי, והוא קיבל את זה כשהבין שאני עקבית.

 

"ההנקה המאוחרת הרגישה לי לגמרי טבעית ונכונה. הקשר הקרוב שהיא מאפשרת, הנוחות והיתרונות התזונתיים שבה, רק חיזקו את התחושה. הנקה בגיל כזה גם מאוד מקובלת בסביבה שלי, אז נתקלתי במעט מאוד תגובות תמהות.

 

"אצלנו זה לחלוטין חלק מהנוף האמהי היומיומי - אנחנו באות יחד עם הילדים לגינה, יושבות איתם. הם משחקים, מתגלצ'ים, באים לינוק וחוזרים להשתולל. אולי בגלל שזה המיליה שלי, לא היו אמירות קיצוניות.

 

"בת-דודה שלי, שגם היניקה עד גיל מאוחר, סיפרה שמישהו שאל אותה אם היא מתכוונת להיניק את הילד עד הטירונות, והיא ענתה לו בחיוך שברור, הרי אז יהיה לילד הכי קשה. בני הקטן בן שנה עכשיו, יונק כמובן, ואני זורמת עם הבשלות שלו ושלי גם בקטע הזה. גם לבן-זוגי זה נראה מובן מאליו שכך יהיה. אם בהתחלה הציצי היה רק של התינוק, אחרי כמה שבועות הוא כבר יכול לשמש את כולם‭."‬

 

היניקה גם את הכלבה

היידי אור, ‭,33‬ נשואה 2 מגדרה, היום באמסטרדם.

 

"זה קרה לפני שבע שנים, לגמרי בטעות. ישנתי בלי חולצה בימי תחילת ההנקה של אופק, בתי הבכורה. באותה תקופה היו לי נזילות חלב מסיביות. החזה טיפטף מתוך שינה, ולילה אחד הרגשתי משהו חם ונעים שם באזור. פתחתי חצי עין, ופתאום אני קולטת את הראש העצום והשעיר של הכלבה מתחתיי. התעוררתי בבהלה וגיליתי אותה מחוברת לי לחזה. היא פשוט עשתה מה שנראה לה טבעי.

 

"הכלבה, שנטיפי, היא האסקי סיבירי שנמצאת אצלי מגיל חודש וחצי. היא הייתה אז צעירה, בת פחות משנה, ובשמחה ליקקה כל מה שנחת על הרצפה, כולל פליטות של אופק ושאר דברים מגעילים. אופק ינקה 21 חודשים, ונגמלה כשנכנסתי להיריון עם דורון, שינקה 30 חודשים בדיוק. שנטיפי היא כלבה יפהפייה ואהובה, מבחינתי היא אחת מהילדות, ואני בספק אם היא בעצמה יודעת שהיא כלבה.

 

"אחרי שנרגעתי מההלם הראשוני, קלטתי את ההומור שבעניין. כולם סביבי צחקו מהמקרה. התבדחתי עם אחותי שאני צריכה לסטרל את הציצי במים רותחים, והייתה מישהי מפגרת ששאלה ברצינות איך ניקיתי את הציצי: אם השתמשתי באלכוהול או במים חמים מאוד.

 

"כל האפיזודה התגלתה כמשתלמת שנה אחר כך, כשהכלבה חטפה קלקול קיבה. היא איבדה נוזלים במהירות ולא הסכימה לשתות כלום. הווטרינר המליץ על מרק עוף, כי הוא מחזיר מלחים ומינרלים לגוף, אבל היא לא הסכימה. ואז נזכרתי במישהי שסיפרה בפורום הורים לתינוקות בתפוז, שכשהבן הגדול שלה חלה, היא שאבה חלב ונתנה לו לשתות. נתתי לכלבה לשתות חלב שאוב, וזה עבד: מצבה השתפר בצורה שלא תיאמן. החלב ממש הציל אותנו‭."‬

 

נאלצה להיניק את בעלה

ז"ר, ‭,37‬ אם ל‭2-‬ מתל-אביב, קופירייטרית

 

"בוקר אחד, חודשיים אחרי הלידה השנייה, גיליתי שהפכתי לממטרה. ביום, בלילה, לפני האוכל או מתוך שינה, הסתובבתי עם זוג עטינים חסר מעצורים, מרססת חלב לכל עבר כמו מכונת ירייה שיצאה משליטה. זה אולי נשמע חינני, אבל זה כאב, אלוהים כמה כאב.

 

"היונקת, בניגוד לאחותה שניזונה בעיקר מאוויר, דווקא התלהבה מהמתקנים, ועם אצבע קלה על הברז סידרה לעצמה אספקה שוטפת בכל רגע נתון. המחלבה עבדה מסביב לשעון, מוסיפה עוד ועוד פסי ייצור לספק את הדרישה, אבל יותר משהעגלה רצתה לינוק הפרה הלכה והותשה.

 

"עזבו את זה שלהתעורר בתוך שלולית זה לא כזה כיף, וללכת עם חולצות רטובות זה הרבה פחות סקסי מאיך שזה נשמע - הבעיה התחילה כשהתינוקת ישנה. זה לא קרה הרבה אמנם, ולא ממש רצוף, אבל באין דורש לסחורה העטינים חִשבו להתפוצץ. ותאמינו לי, כאב ביצים זה דגדוג קטן באוזן לעומת זוג מכלי חלב מתפקעים שאין לאן לפרוק אותם.

 

"אז כן, משאבות. ניסיתי. לא הלך. כאב יותר מלהיניק. כל מה שיצא מסשן שלם של סחיטות היה זרזיף חלב קלוש וזוג שדיים מובסים.

 

"לילה אחד לא יכולתי יותר. הקטנה נימנמה לצדי שבעה ורגועה לקראת שנת לילה ארוכה, ואני, עולה על גדותיי, מנופחת עד קצה גבול היכולת, פרצתי בבכי היסטרי. שמישהו, לא אכפת לי מי, לא אכפת לי איך, יעיף את זה ממני כבר! זה כו-אבבבב! רגע לפני ששקלתי כריתה (ידנית, בלי הרדמה‭,(‬ התעורר האב הטרי מהרעש והבין שאין מנוס. בשתי ידיים נחושות הוא תפס את הציץ המתפוצץ, והתחיל לינוק.

 

"זוועה. אין דרך אחרת לתאר את התחושה. גרועה ממנה הייתה רק התמונה המבעיתה של ראש ענק ופה עצום, כמעט מפלצתי, במקום שבו נוהג לשכון יצור ענוג ופצפון. כל הממדים יצאו מפרופורציות, שום דבר לא הרגיש מוכר, והדימוי היחיד שעבר לי בראש היה: גמל. אני מיניקה גמל.

 

"בכל פעם שנזכרתי בזה, מאז ועד היום, לא הצלחתי להניס את התמונה המשונה, אישה מיניקה גמל, והלילה ההוא נצרב לנצח כחוויה טראומטית. אפילו לא זוכרת אם זה עזר, ולא בטוחה שזה קשור, אבל לא עברו הרבה שנים ונשארתי עם שתי בנות בריאות, ציצים תקניים ובעל אחד פחות‭."‬


 ניקול ישר. הילד מבקש: שד אחד עם שוקו. צילום: עמית מגל

 

פירה חלב אם

ניקול ישר, ‭,36‬ נשואה + 3 מהרצליה, מנהלת ועורכת את פורטל "מאמי".

 

"הרעיון צץ אצלי לפני שנה וחצי, מתוך רצון לגוון את הארוחות לתינוקת שלי בת שמונת החודשים. לתת לה סתם תפוח אדמה מבושל ומעוך נראה לי יבש ולא טעים, אבל לא יכולתי לתת לה מהפירה שנהגתי להכין לאחיה הגדולים, כי אותו הכנתי עם חלב וחמאה, שהיו אסורים בשלב הזה. ואז חשבתי להכין לה פירה עם החלב שלי.

 

"ליתר ביטחון הפניתי שאלה בפורום האמהות שלנו לדיאטנית טובה קראוזה. תשובתה הייתה מסויגת - היא אמרה שהבישול יהרוס את החלב - אבל החלטתי לנסות בכל זאת, וכדי לעקוף את הבישול פשוט מעכתי את תפוח האדמה והוספתי חלב אם. זה היה נפלא. התינוקת אכלה בהנאה וקיבלה את המנה הזאת עוד כמה וכמה פעמים.

 

"בהמשך נעזרתי בחלב שלי - ומאוחר יותר בחלב של שכנה שהיניקה - גם לטיפול בדלקות עיניים, פצעים ועקיצות, וגם זה עבד יופי. לא ניסיתי להוסיף חלב אם למאכלים אחרים, כי עם ירקות או פירות זה לא נראה לי מתאים, ועל פסטה למשל לא חשבתי, אולי כי רק התחלנו אז לחשוף אותה לגלוטן. אני לא זוכרת אם יצא לילדים הגדולים לטעום את הפירה ההוא, אבל כן זוכרת שהם ביקשו לטעום את החלב עצמו ועשו פרצוף. מתישהו הם גם הביעו צער על זה שאין לי שד אחד עם חלב ושד שני עם שוקו‭."‬

 

טובה קראוזה, ‭,37‬ דיאטנית קלינית המתמחה בתזונה בהיריון ולאחר הלידה, זוכרת היטב את השאלה של ישר. "חלב-אם זה לא רק אוכל‭,"‬ היא מסבירה. "יש בו הרבה מעבר לזה: חומרים ביולוגיים פעילים כמו תאי דם לבנים, וחומרים שמפעילים או משתיקים את מערכת החיסון. אבל חלב-אם הוא לא תחליף לשמנת ברוטב פסטה, ולא מקובל להשתמש בו כתוספת למזון של 'גדולים‭.'‬ בתקופת המעבר למזון מוצק ניתן לערבב חלב-אם עם מזון טחון במקום מים - ואגב, הוא נחשב פרווה - כי התינוק מכיר את טעמו, מה שיכול לעזור במעבר הדרגתי מהנקה מלאה לשילובה באכילת מזון מוצק. לי עצמי לא יצא לעשות את זה כי אני רק הינקתי, לא שאבתי הרבה ולא היה לי סטוק במקרר שיהיה קל להשתמש בו".

 

  • באדיבות מוסף "זמנים מודרניים".

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ארני זקס וילדיה
צילום: עמית מגל
מומלצים