אג'נדה במטבח: ספרי בישול למטרות חברתיות

אולי זו אווירת השנה החדשה והחגים שבפתחה, אולי זוהי רוח התקופה, ואולי מדובר בצירוף מקרים בלבד, אך בחודשים האחרונים הגיעו אל מדפי הספרים לא פחות משלושה ספרי בישול חדשים, שמטרתם היא תרומה ותמיכה בפעילות קהילתית כזו או אחרת. שלושת הספרים הופקו בהתנדבות מ- א' ועד ת', בידי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ בכל התחומים, וההכנסות ממכירתם הן קודש לפעילות חברתית. אין ספק כי עצם הפעילות וההתגייסות בלבד ראויות להסרת הכובע בפני רשימות ארוכות של כל המתנדבים העוסקים במלאכה (שמקוצר המקום, לא אפרט כאן את שמותיהם הרבים, ועמם הסליחה), ומטרות שלושת הספרים מקודשות וראויות ביותר. יחד עם זאת, ומעבר להערכה הרבה, הרשימה תעסוק בבחינתם של הספרים כספרי בישול.

ירוחם, במדבר, דברים - על טעמים ואנשים

הספר הוא יוזמה מקומית שמטרתה קידום תרבותי וכלכלי של אנשי הקהילה, והכנסותיו תרומה לקרן ירוחם החדשה לקידום החינוך בירוחם.

"ירוחם, במדבר, דברים" הוא שיר הלל לעיירה המדברית הקטנה, ובמרכזו סיפורן של "המבשלות של ירוחם". אסתר, מסעודה, מרים, רבקה, שולה ויעל הן נשים תושבות המקום, אשר פתחו את בתיהן לארוחות, ומגישות לאורחים "אוכל של אמא" - מטעמים ביתיים ומסורתיים המבושלים באהבה.

הספר מחולק לפרקים, פרק לכל בשלנית, שבו משולבים סיפור חייה, ההסטוריה האישית והמשפחתית שלה ביישוב והחיבור שלה אליו, לצד מתכונים פרי מטבחה. הכתיבה היא דו לשונית, ולצד כל טקסט או מתכון בעברית, הוא מובא באנגלית.

המתכונים, רובם ככולם, פשוטים, ברורים ומשתמשים בחומרי גלם זמינים ונטולי פוזה, המדודים בדרך כלל בכוסות ובכפות.

ניסינו את מתכוני הצ'רשי הטריפוליטאי של מרים נעים ועוגיות התמרים של אסתר דמרי, שניהם היו קלים, מדוייקים וטעימים מאוד, כאלה שאי אפשר לפספס בהם. עם זאת, רוב המתכונים בספר הינם מתכונים עדתיים מסורתיים מוכרים, אמנם טעימים ומעוררי תיאבון, אך לא מחדשים הרבה.

שלא כמקובל בספרי בישול, מבנה הספר מקשה על ההתמצאות בין המתכונים - הם מחולקים ומוצגים לא לפי סוגי מנות או חומרים, אלא לפי הבשלנית שהביאה אותם, ואם להוסיף את היעדרו של אינדקס מתכונים מהספר, חיפוש ואיתור המתכונים הינו מבלבל ולא קל.

הערך המוסף של הספר טמון בסיפורי המקום והאיזור ובצילומי הנוף המרהיבים של דרור כץ (שאחראי גם לצילומי המנות), אלה הופכים אותו לאלבום מקסים ומרגש, המביא את אווירת ירוחם הקסומה אל מדף הספרים. "שאפו" מגיע גם לשם הספר המצוין, שהוא בעיני הברקה.

מבחן הדבקיות: 14 מתכונים (מתוך 48 מתכונים בספר) סומנו בדפדוף הראשוני.

לסיכום: "ירוחם, במדבר, דברים" הוא הומאז' נפלא לירוחם ואנשיה, הרבה יותר משהינו ספר בישול (ואולי זו היתה הכוונה), יחד עם זאת המתכונים הם בהחלט בונוס נוסף.

השוקולד שלי

הספר הוא פרוייקט הנצחה לזכרו של אבי פורת ז"ל, מייסד חברת "צמרת השוקולד", שנפטר בטרם עת. את הכנסות הספר מקדישה משפחתו לעמותת קרן הילדים שלנו, שבמרכז שניידר לרפואת ילדים. הכתיבה והעריכה הופקדו בידיה של אלינוער רבין, שרתמה לפרוייקט 30 ממיטב אנשי השוקולד בארץ, קונדיטורים ושוקולטיירים מוכרים יותר או פחות. גם כאן, הספר כתוב עברית לצד אנגלית.

"השוקולד שלי" פותח בסקירה מעמיקה ומעניינת בנושא השוקולד והתפתחותו, שבסופו הסבר כיצד לטמפרר שוקולד במטבח הביתי. בהמשך, מציגים הפרקים כל שוקולטייר ופועלו, ובין שניים לארבעה ממתכוני השוקולד שלו. כל פרק כולל גם כפולת עמודים מצולמת של מתכון אחד, שצילם יואל מזרחי. אמנם הדוגמן כשלעצמו, השוקולד, ידוע בהיותו פוטוגני גם ללא עזרה, אך אין ספק שעבודת הצילום והסטיילינג כאן היא יפה ומרשימה ביותר.

מיטב אנשי השוקולד בארץ. השוקולד שלי (צילום: יואל מזרחי)

עקב האכילס של הספר מצוי במתכונים. רובם ככולם אכן מפעיל את הבלוטות ומעורר את החושים כבר בקריאת שמותיהם, אך רבים מהם אינם מיועדים לבשלן הביתי הממוצע. רוב המתכונים מורכבים ליישום, וכוללים רשימת חומרים ארוכה ולא בהכרח זמינה. גלוקוזה, חמאת קקאו ומיני שוקולד בעלי שמות מאוד מוגדרים, אינם ניתנים לרכישה בסופרמרקט הסמוך, והשגתם דורשת מאמץ.

ויתרתי על המתכונים המורכבים וניסיתי שלושה מהפשוטים יחסית - בישקוטי שוקולד של מיה מורג, אצבעות שוקולד של אלינוער רבין וברולה וניל ושוקולד של ערן שרויטמן. שלושתם יצאו מוצלחים מאוד מאוד, אך כאמור אלה אינם מתכונים מייצגים מבחינת המורכבות וזמינות המרכיבים. הרוב הגדול של המתכונים מעורר בעיקר את החשק שמישהו אחר יכין לי אותם.

מבחן הדבקיות: 15 מתכונים (מתוך 84 מתכונים בספר) סומנו בדפדוף הראשוני.

לסיכום: "השוקולד שלי" הוא אלבום שוקולד מהודר ומרהיב, המתאים מאוד למי שאוהב לקרוא על שוקולד או למי שההתעסקות בשוקולד היא בדמו, אך הרבה פחות פרקטי לשימוש במטבח הביתי.

לא על האוכל לבדו

הספר הוא יוזמה משותפת של בית השנטי, השפית ועיתונאית האוכל מיכל מוזס ושל דנה לבנת-גזית, והופק בתמיכתה של חברת שטראוס. ההכנסות, כמובן, קודש לפעילות בית השנטי, המעניק קורת גג, ארוחה חמה ואוזן קשבת לנערים ונערות שנפלטו מבתיהם.

קבלת שבת בבית השאנטי. לא על האוכל לבדו (צילום: עדי שיוביץ)

סעודת שבת אחת לפני 25 שנה אצל מריומה, ה"אמא" של המקום, היא שהביאה להקמתו וצמיחתו של בית השנטי, הפועל כיום כעמותה. התפתחות מסורת סעודות השבת, הפתוחות לכל נער ונערה שאין להם היכן לסעוד ולקבל את השבת, היא הבסיס לספר "לא על האוכל לבדו".

הספר מורכב מ- 54 פרקים, כמספר ערבי השבת במשך שנה, וכמו כל סעודת שבת בבית השנטי, כולל כל פרק מעשיית שבת ומתכון אחד או יותר. המעשיות, כולן כאלה המעבירות מסר נוסך כוח ואופטימיות, ומלאות באהבת אדם ונתינה.

הספר כתוב וערוך נפלא, ובתוספת הצילומים הרבים, הן של האוכל והן של האנשים, כל פרק בו מצליח להעביר אוירה מחממת לב של קבלת שבת.

אי אפשר היה להפסיק לנשנש. עוגיות רייבה (צילום: יסמין ואריה)

המתכונים - חלקם מתכונים מסורתיים בבית השנטי, ומקורם במתנדבים המבשלים בו באופן קבוע, וחלקם פרי תרומתם של 32 מהשפים המובילים בארץ, שנרתמו, באו ובישלו עם הנערים והנערות במטבח הבית.

כל המתכונים פשוטים, זולים וקלים להכנה, וכולם מורכבים מחומרי הגלם הפשוטים ביותר (אלו המצויים בבית השנטי) - כבד עוף, פילה דג קפוא, בשר טחון וחלקי עוף. בסוף הספר מוצג אינדקס מתכונים לפי חומרי גלם.

ניסינו את מתכון הטבחה בלקרעה - מתכון טריפוליטאי של עוף בדלעת ותפוחי אדמה, שהיה קליל להכנה ומוצלח מאוד בטעמו, ואת עוגיות הרייבה, שאי אפשר היה להפסיק לנשנש.

מבחן הדבקיות: 18 מתכונים (מתוך 76 מתכונים בספר) סומנו בדפדוף הראשוני.

לסיכום: "לא על האוכל לבדו" הוא ספר בישול מגוון, המתובל בסיפורים מרגשים באוירת שבת, כשהבונוס שלו הוא מתכוני שפים גדולים המתאימים לכל מבשל ולכל מטבח ביתי.

"לא על האוכל לבדו", בית השאנטי, הוצאת ידיעות אחרונות, המחיר לצרכן: 92 שקלים. להשיג בחנויות הספרים. כשר.