אם אני אלך

השבוע שמענו באופן אישי את נינט טייב תוהה בקול רם מול צלמי הפפראצי אם המניות שלה ושל יהודה לוי כבר עלו. לא ממש ברור האם השאלה הלכאורה צינית הזאת אמורה ממש לטרוד את מנוחתנו, או רק להזכיר לנו את העובדה שאנחנו מתייחסים לכוכבים שלנו כאל מוצרים עם תאריך תפוגה וערך שוק משתנה.

כך או כך, עושה רושם שמה שמתרחש כאן בזמן האחרון, הצליח לחדור אפילו את הבועה הזוהרת שבתוכה טייב חיה כבר שבע שנים: אפילו היא כבר מבינה שזה לא מה שהיה פעם.

אם להיות כן עד כאב, אפילו ליבי הזעיר והקריר נכמר כאשר ראיתי את תגובת הקהל בפסטיבל ערד למופע הביזאר הזה שפעם קראו לו המאמי הלאומית. בעוד שזו מייללת "אתם רוצים אותי?" על הבמה, אותו קהל שרק לפני רגע חיבק אותה כל כך חזק עד שכמעט נחנקה, מחזיר אנחת בוז חרישית וקורא לה לשתוק. וזו לא רק היא.

כליאה למטרה. יהודה ונינט (איור: יואב דאובה)

גם בן הזוג שלה עומד על סף אותה תהום. כי עד כמה שכואב להודות, החודשים האחרונים בחייהם של טייב ולוי נראים יותר כמו שירת הברבור של מי שנחשבו לפאוור קאפל הכי נוצץ במדינה. בעוד הוא מדשדש בין "האלופה 68" לבין, ובכן - כלום, והיא מאמצת זהויות אמנותיות כאלה ואחרות, השניים מתקרבים בצעדי ענק לתואר "הזוג השנוא בישראל".

איך קרה שצמד המאמים הלאומי נעשה כל כך מתועב?

מספיק להציץ בטוקבקים שליוו השבוע את הידיעות על כך שטייב תייצג אותנו בטקס פרסי המוזיקה האירופי של MTV - רובם דברי נאצה ומחאה על כך שהיא הנציגה הנבחרת שלנו - כדי להבין את חומרת המצב. שלא לדבר על העובדה שבזמן שבני המחזור של לוי, קרי רן דנקר, אושרי כהן ועפר שכטר, עושים קולנוע, זוכים בפרסים וצועדים על שטיחים אדומים ברחבי העולם, הוא עדיין מדקלם את המשפטים של סער פדידה.

בקיצור, אין דרך יפה להגיד את זה: טייב ולוי תקועים במקום לא טוב, וכמו מכונית שנעצרת באמצע הכביש המהיר, כולם צופרים לה בזעם ומאחלים לה להתנגש בעץ.

השאלה הכי מעניינת בכל הסיפור הזה היא, איך קרה שצמד המאמים הלאומי שלנו נעשה כל כך מתועב בעינינו? האם זה בגלל שאנחנו נהנים להמליך מלכים ואז להשליך אותם לצינוק? לא בהכרח.

יכול מאוד להיות שזו אשמתם לגמרי - ההתעקשות של השניים האלה להתנהג כאילו הפרסום הוא הדבר הכי נורא שקרה להם, הנטייה שלהם לשגר מבטי שנאה לעבר צלמי הפפראצי שעשו אותם ולהתבכיין על אובדן הפרטיות (והכאב שמוביל ליצירה, כמובן), ובעיקר חוסר האמינות שבזגזוג בין ראיונות עילגים לגיא פינס תוך כדי לעיסת מסטיק לבין העובדה שהם חשים עצמם פיליפ סימור הופמן ופי.ג'יי הארווי הישראלים - הם אלה שפחות או יותר גרמו למצב הזה.

השורה התחתונה כואבת במיוחד: נכון להיום נינט ויהודה לא רלוונטיים. הם מוקצים מחמת המיאוס ומנודים מחמת השעמום. למקרה שהם לא שמו לב, אם לא יעשו משהו מהר מאוד כדי לשנות את התדמית הנוקשה והמרוחקת שגורמת לקהל לקום ולעזוב באמצע הופעה, הם יוגלו אל אי המודחים. ומשם, בניגוד לאי ההוא שבריאליטי, קשה מאוד לחזור.

כליאה למטרה. יהודה ונינט