לא רוצה לחיות את העבר

פתאום, מתוך כיסוי התיאטרליות הצינית שמבעדו שרה ירדנה ארזי את "מתה לחיות", בוקע כאב. השיר, שבו היא משמשת קול לאישה נבגדת המשיבה לעצמה את חייה, הוא אחד מהישגיו של האלבום "בושם על עורי", ובו היא גם מכריזה: "אני לא רוצה לחיות את העבר".

ארזי. משגרת מחאה מלב המיינסטרים (צילום: עידו לביא)

יהודה פוליקר מסייע לה באתגר. כמו באלבומה "אנשים זרים" משנת 92', גם ב"בושם על עורי" הוא עיבד, הפיק, הלחין, ניגן בכלים רבים והפעם גם כתב לה מילים (לצד כותבים נוספים).

מחאה אקולוגית

גם באלבום הזה ארזי מתקיימת בטריטוריית המיינסטרים, אבל מבסיס השיגור הנוח הזה היא משגרת שירי מחאה חברתיים, שהבולט שבהם הוא "מה קורה אחי", בעיבוד טראנסי מרענן, שפוליקר כתב על פי מאמר של פרופ' עוז אלמוג. מדובר במחאה מבריקה נגד שפת התרבות ותרבות השפה, והיא נכנסת בקלות לעור המאזין כדי להטרידו מבפנים. ויש גם שירי כאב ("הודעה נמסרה למשפחה"), שירים פמיניסטיים ("אשה חדשה", "מתה לחיות") וגם את "מה יהיה עלינו" - שיר מחאה אקולוגי יפה.

זאת לא הפעם הראשונה שארזי מבטאת בשיריה מחאה, ובזיכרון הישראלי הקולקטיבי נשמר לטובה שירהּ האמיץ "הביתה" מתקופת מלחמת לבנון הראשונה, שכתב אהוד מנור. גם באלבום הזה ישנו שיר של מנור שמבטא את כאב הישראליות – "היתה לי ארץ", אבל הפעם הוא לא סוחף, אולי בגלל הצליל החם של האקורדיון, שמנטרל אותו, או אולי בגלל סולו הגיטרה הזועק שהוא קצרצר מדי.

ירדנה של פעם. בקולות רקע: שוקולד, מנטה מסטיק (צילום: משה מילנר, לע"מ)

בכלל, המחאה עתירת הכוונות הטובות לא נצברת למאסה אפקטיבית משום שהאלבום אינו אחיד. לצד השירים הדעתניים, יש גם "שירי יחסים" קלישאתיים וחסרי ייחוד, כמו שיר הנושא ושיר הלל לתל אביב ("תל אביב מגג לגג").

השפיות השקטה

המפגש המחודש עם ארזי הזמרת מגלה שקול האלט היפה שלה נשמר ושהיא מיתנה את הדרמטיות שבו (מלבד בפעמים שהיא "משחקת תפקיד", כמו ב"מתה לחיות"). הפעם היא שרה בעדינות ובצניעות, שלא גורעות לרגע מנוכחות קולה.

בתקופה שבה נוהגות זמרות חדשות להבליט את קולן בצעקות, יש ריענון באופציית השפיות השקטה שארזי מציעה בשירתה. גם בלי צעקנות פורצים ממנה היטב הכאב שב"מתה לחיות", אבל גם החיוך שלה, שנשמע בבירור בשיר "כשאתה זה אני".

אם ארזי תביא את שני הקצוות הכנים האלה לאלבומה הבא, הפעם באופן פחות מתפזר ויותר ממוקד, "בושם על עורי" יירשם כצעד משמעותי בהתפתחותה כזמרת ששיאיה עוד לפניה.

ירדנה ארזי, "בושם על עורי", הפצה: פונוקול