מה עושים עם הילד שלא מפסיק לזוז?
כל ילד נוגע בנו במקומות אחרים - מרגש ומשמח אותנו בדרך המסוימת שלו, אבל גם מוציא אותנו מדעתנו - כל ילד מסיבה אחרת לגמרי: לא מדבר או מדבר בלי סוף, לא מפסיק לזוז או צמוד אלינו ולא משחרר. סדרת כתבות חדשה תלמד אתכם מה ממליצה הרפואה הסינית בכל מקרה
הם מזיעים, מופנמים, פטפטנים או תזזיתיים. קבלו את "נבחרת טיפוסי הילדים" שמאפשרים לנו רגעים של אושר ושמחה, אך לעיתים גם רגעים של ייאוש, בלבול ותסכול. הצבעים שהם רואים לא תמיד ברורים לנו, אבל ניסיון נכון מצידנו, יכול לעזור ליצור להם ולנו חיים הרמוניים יותר. אמא, אבא, תוציאו דף וכתבו. זה לא "בוחן פתע", אלא שיעורי בית הכוללים התבוננות לצד סבלנות. קבלו את מדריך המונחים הסיני להכרת הילדים שלנו טוב יותר, ואת הכלים הנכונים להתמודד עמם.
השבוע נתחיל עם הילד התזזיתי. זה שלא מפסיק לזוז. בכתבות הבאות בסדרה נתייחס לארבע טיפוסים נוספים: הילד השקט והמופנם; זה שמדבר בלי סוף; הילד שצמוד לסינר של אמא וזה שתמיד מפחד.
מה עושים עם הילד הזה?
התפיסה הסינית הקלאסית ובעיקרה הרפואה הסינית, מגדירה את הילדים כקבוצה בעלת יכולת תנועה, חשיבה ושינוי גבוהים. היכולות הטבעיות שלהם להשתנות ולהתאים עצמם לכל מרחב, מתאפשרים בעיקר בשל חוסר קיבעון גופני או מנטאלי, אשר שכיח בעיקר בקרב האוכלוסיה הבוגרת. זו אחת הסיבות העיקריות שאנו יכולים לאמוד ולכמת את הגדילה שלהם, ולא רק הפיסית, באופן ברור.
בתקופה זו, בה הילדים כבר החלו את שנת הלימודים, התאספו אל תוך עצמם, ויצרו הגדרה עצמית מחודשת, ניתן לזהות ולאפיין אותם בהתאם לדפוסי אופי והתנהגות, הרגלי חיים, העדפות אישיות, חיי חברה ועוד. כל אלו יחד או לחוד מהווים את החומרים מהם הילד מגדיר עצמו, ותמונת חייו ניבטת אל מול עינינו. לא אחת הגדרה עצמית מחודשת זו משאירה אותנו, ההורים, פעורי פה באופן שמותיר אותנו מלאי פליאה והשתאות. לעיתים יאמרו הכנים שבינינו שהגדרה מחודשת שכזו אצל הילד מעוררת בנו אי שם במעמקי גופנו תחושת אנטגוניזם אשר יוצר בנו סגירות וקושי להבין את ילדנו.
מעטים מאיתנו יכולים להישאר סבלניים כשהמשפט "משעמם לי!" חוצה את חלל הבית, כשכדור מתגלגל פוגע שלא בכוונה באגרטל הפרחים, כשבוב ספוג הופך להיות אורח כבוד בבית, וחברים שמגיעים נהפכים להיות המשימה של ההורים ולא של הילד. כל אלה הם אותם רגעים בהם מיתרי הסבלנות שלנו נמתחים ויוצרים מוסיקה צורמת שאינה עומדת במבחן המציאות שעיקרו – מה עושים עם הילד הזה?

חוסר שקט פנימי. צילום: jupiter
מדריך המונחים הסיני
הגדרת האני העצמי בראייה הסינית בעיקר מסבירה לנו את שברור לנו. השינוי הוא החלק הקבוע היחידי בחיינו ובעולמנו. בכל רגע נתון אנו משתנים, ובהתאם עלינו לנהוג עם עצמנו ועם הסובבים אותנו. על מנת לאפשר לתפיסה זו להיות "פרקטית" יותר קיים מודל חמשת הטיפוסים או חמשת האלמנטים, שמגדיר ומאפיין לנו באופן ברור יותר מי אנחנו, מה דומיננטי אצלנו, מה חסר לנו ומה יטיב עם עצמנו.
לשם כך עלינו להשתמש בחושים הטבעיים שלנו כהורים – הקשבה, התבוננות, נגיעה, הרחה וכך לזהות את הטיפוס שאנו מגדלים ומצמיחים, ולהבין כיצד נכון לנהוג עמו. הגישה של הרפואה הסינית מדברת בעיקר על הרעיון שבמקום שיש בו עודף וגודש נפזר, ובמקום שיש בו חסר נמלא. כך נשיג בדרך הטבעית והנכונה את האיזון האופטימאלי של הילד.
שימוש נכון בגישה ובכלים המוצעים יאפשר לנו ההורים להכין שיעורי בית ואף להשיג תוצאות בהתאם. בעיקר קשר בריא ומאוזן יותר עם ילדנו. חלוקת הטיפוסים הנה בהתאם לדפוסי ההתנהגות, הרגלי החיים והאכילה וצרכים פיזיים ומנטאליים של הילד. אנו ההורים יכולים ליצור עבור ילדינו את המרחב המשלים והנכון שיאפשר להם להרגיש בטוחים ונינוחים יותר. חוסר הקבלה או ההכלה שלנו ההורים יכולה ליצור מצב מוקצן יותר שבהתאם יוביל לתוצאות גרועות יותר.
המרחב האישי של הילד, שמורכב ממספר אלמנטים וחומרים חיוניים, נמצא בידיים שלנו ואנו יכולים לעשות מעט ולהרוויח הרבה. האבחנה שלנו, שמובילה להגדרה, הנה זמנית והתבוננות לאורך זמן על הילד תגלה לנו כי שינויים עוד צפוים לנו ולו. שימוש נכון ומשכיל יסייע לנו להגדיר לעצמנו - ה"טיפוס" הזה הוא שלי!
הוא לא מפסיק לזוז
טיפוס העץ הוא אותו ילד שאינו מפסיק לזוז. זז בבית. זז בעת שיעור. זז בעת נסיעה. תמיד חייב לתפעל משהו – הידית של הדלת, הכפתור של החלון, הכדור בין הרגלים. ישיבה רצופה של עשר דקות היא משימה בלתי אפשרת. החולצה מורמת אינספור פעמים, העיפרון נאכל בקצהו, העיניים לא שקטות. יש לו התפרצויות של כעס פתאומי, רגעים של אלימות וחוסר שקט כללי. כל אלו מעידים על חוסר שקט פנימי (מתח), המקבל פנים ברמה החיצונית של הגוף, התנועה והזרימה הבלתי פוסקת ואף הנמרצת של הגוף.
משחק–טיפול
הרפואה הסינית הקלאסית מציעה דרך טיפולית הכוללת תיפוף על גופו של הילד. טפיחות התיפוף והמגע יוצרות בגופו של הילד ויברציה של הנעת האנרגיה וכך גם משחררות את הצורך של הילד להיות פעיל כל הזמן. הטיפול בטפיחות מאפשר לילד לקבל את האנרגיה לה הוא זקוק ממקור אחר.
ברגעים בהם זה מתאפשר ונכון, יש לבקש מהילד שישכב על הארץ כשגופו רפוי ואבריו פרושים ולהתחיל לגעת בו בתנועתיות של טפיחות קלות ואווריריות על הגוף כולו באופן שיטתי, החל מפלג הגוף העליון ועד פלג הגוף התחתון. השכיבה על הארץ באופן שכזה מאפשרת לגופו של הילד לסלק מתח אגור, ולהורה לספק לו את הויברציה האנרגטית לה הוא זקוק. הקשר שנוצר בין ההורה לילד באמצעות המגע מאפשר תקשורת נוספת חשובה בין שניהם.
טיפול מרגיע
יש למלא אמבטיה עם מים לא חמים מדי (מאחר וחום הוא גורם מאיץ) ולהכניס לתוכה לימון טרי סחוט בתוספת של לואיזה ולימונית. כל אלו יש ביכולתם לכווץ את הגוף, לספוח וכך לעצור ולהרגיע את הצורך להיות כל הזמן בתנועה (היפר). לאחר האמבטיה מומלץ לעסות את גופו של הילד בשמן גוף לואיזה נרולי וילנג ילנג. צמחים אלו מאפשרים תחושת רגיעה לגוף כולו.
תזונה
יש להימנע ממזונות מתוקים וממריצים - שוקולד, וופלים, שוקו, עוגות, שתיה מוגזת וחטיפים. יש לשלב בתזונת הילד מזונות מלוחים שבאים מהים, שעועית שחורה אדומה או לבנה שיש ביכולתן לחזק את האלמנט המקרר שבגוף. אחד הפירות המומלצים לילדים שכאלה הם תפוחי העץ החמוצים הירוקים, והחלק הירוק הקרוב יותר לקליפת האבטיח.
- הכותבת היא מטפלת ומרצה בנושא רפואה סינית מעבירה סדנאות וקורסים בנושא תזונה לאורח חיים בריא במזרח מערב בת.ל.מ.