שפעת החזירים - לא רק בעיה רפואית

נשיא ארה"ב ברק אובמה חתם בסוף השבוע על צו המגדיר את התפשטות שפעת החזירים כמצב חירום לאומי. ארה"ב נוקטת בצעדים שכאלה לפני (או אחרי) הוריקנים ואסונות טבע, ויש בכך כדי להעיד על חומרת המצב. עד כה מתו מהנגיף 1,000 אזרחים אמריקנים, בהם 100 ילדים; ברחבי העולם דווחו כ-5,000 מקרי מוות.

כיצד מתמודד העולם עם שפעת החזירים, שהיא הרבה יותר מבעיה רפואית ויש לה השלכות חברתיות וכלכליות מרחיקות לכת? הוא מסתכל בעיקר ב"קצה הצינור" ומתמקד בהתמודדות עם המחלה, אך מזניח את הבחינה העמוקה יותר של שורשי התופעה, ואולי מחמיץ הזדמנות לסכל את המגיפה הבאה.

הסתכלות צרה

למה זה קורה? לאור לקחים מהתפרצות מחלת ה–SARS, בשנת 2005 התקבלו פה אחד תקנות הבריאות הבינלאומיות החדשות בארגון הבריאות העולמי. על-פי תקנות אלו השימוש באמצעים כמו סגר, הגבלות במעבר בין מדינות או סחר, צריך להתבצע באופן זהיר על מנת למנוע ככל האפשר את הפרת מהלך החיים והמסחר הרגילים.

מאידך, העניקו תקנות אלו כח עצום לארגון, אשר קובע את רמת הכוננות בעולם במצבים של אירועים כמו שפעת פנדמית (מחלה המתפשטת בקרב האוכלוסיה). רמת הכוננות מכתיבה בין היתר את האופן שבו מפעילות המדינות השונות אמצעים כמו בידוד חולים, חיסונים המוניים ומתן תרופות. אך קיימת התמקדות בהתמודדות על התחלואה, שבעיקרה מציעה פתרון לבעיה לאחר שנוצרה. כך מוחמץ ההקשר הרחב יותר, זה שיוצר את התנאים לאתגרים מסוג שפעת חזירים.

קייטי אלמס, בת 3 מווירג'יניה, מקבלת חיסון לשפעת החזירים (צילום: AP)

כדי לנתח את הבעיה ולמצוא פתרונות יש צורך בהסתכלות אקולוגית כוללת, הבוחנת את הקשר שבין האדם והסביבה בה הוא חי ושעליה הוא משפיע באופן דרמטי.

במהלך המאה האחרונה, הסביבה בה אנו חיים והמזון אותו אנו אוכלים עברו שינויים דרמטיים. עקרונות הפיתוח הכלכלי הריכוזי וההרסני לסביבה ולבריאותנו, הושלכו גם על תעשיית המזון. המרוץ של התעשייה "להתייעל" ולהוזיל את עלויות הייצור, ללא התחשבות בפן הסביבתי והחברתי, יצר סכנות לאדם ולסביבה. משקי ענק בתעשיית המזון מן החי, המהווים עול סביבתי עצום בשל זיהום מים וקרקע ופליטת גזי חממה, יוצרים בית גידול לזיהומים המתפשטים בקרב החיות עצמן, ומסכנים גם את הציבור האנושי.

שפעת העופות הדגימה כיצד תנאי החזקת בעלי-חיים בתעשיית המזון, המושפעים כמעט באופן בלעדי משיקולים כלכליים, יצרו בעיות היכולות לצאת משליטתנו. ואף על-פי כן, ניתוח הבעיה וחיפוש הפתרון נוטה להתמקד באופן כמעט בלעדי בתסמיני המחלה בבני-אדם. אנו נותרים לבסוף עם דרכי התמודדות כמו חיסונים ותרופות, אך לא עם כלים להתמודד באופן אמיתי עם שורשי הבעיה.

מזון תעשייתי מזיק לסביבה ופוגע בבריאות

שפעת החזירים מראה לנו כיצד בעיה שצצה לכאורה במקום מרוחק כמו מקסיקו משפיעה בסופו של דבר באופן גלובלי. תעשייה לא מפוקחת פוגעת בסביבה ובבריאותנו. חזירים וחיות משק אחרות, המהוות חלק מתעשיית המזון הגלובלית, לא מפרישים רק וירוסים וחיידקים.

על-פי דו"ח האו"ם "צלו הארוך של משק החי" (2006), משקים תעשייתיים הם מהמזהמים הסביבתיים הגדולים ביותר. משקי חי פולטים יותר גזי חממה מאשר כל התחבורה העולמית גם יחד. הפרשות בעלי-חיים ממשקים תעשייתיים מכילות זרחן, אנטיביוטיקה, ארסן וחומרים מסוכנים אחרים. פסולת ממשחטות היא המקור ליותר ממחצית החומרים האורגניים הרעילים במים מתוקים. בארה"ב נמצא כי פסולת ממשקים תעשייתיים יוצרת מזהמים בכמות הכפולה מזו שיוצר כל מקור תעשייתי אחר ופי עשרה מן המזהמים שמפרישים בני אדם לביוב.

השפעות אלו אינן רק מקומיות: בזבוז משאבי מים יקרים, פליטת גזי חממה, בירוא יערות לטובת שטחי מרעה, תנאי גידול המביאים להתפתחות מחלות זיהומיות חדשות – כולן דוגמאות לבעיות מקומיות המתפתחות ומשפיעות באופן גלובלי.

התמודדות עם שפעת חזירים, כמו גם עם בעיות סביבתיות אחרות, לא יכולה להסתכם רק במתן "טיפול" ומענה לסימפטומים. היא דורשת שיתוף פעולה בין מנגנונים מקצועיים שונים, שבבסיסו הסתכלות אקולוגית, כלכלית וחברתית רחבה.

שינוי כזה יכול להתחיל רק "מלמטה". יש לשלב בהכשרה של אנשי רפואה את הקשר שבין אקולוגיה ובריאות, כדי לשנות את אופן החשיבה בתחום הרפואה ובריאות הציבור. יש צורך בקיום פורומים קבועים לדיון בין אנשי רפואה, וטרינריה, אקולוגיה ועוד, כדי לחפש את השורש לבעיות בריאות הציבור באופן כוללני יותר.

עוד לפני כן, יש לשנות את הפיקוח על תעשיית המזון באופן שיכלול לא רק אינטרסים תאגידיים וכלכליים צרים, אשר בסופו של דבר פוגעים הן בסביבה, בבעלי החיים ובבני אדם. אם נוכל ללמוד מלקחי ההתמודדות עם שפעת העופות ושפעת החזירים לגבי הצורך בטיפול בבעיה במקורה ולא ב"קצה הצינור", יצאנו נשכרים.