ביהמ"ש: היתומים יחליטו היכן לגור, לא הרווחה

רצון הילדים גובר על חוות דעתם של מומחים: בית המשפט המחוזי בירושלים קבע היום (א') כי שני ילדים בני 12 ו-14, שאביהם רצח את אמם, יוכלו לשוב להתגורר בבית הורי האב לפי בחירתם - בניגוד גמור להמלצתם של מומחים משירותי הרווחה שהורו להוציא את השניים מהבית. זאת, בניסיון להרחיקם ממשפחות שני ההורים, לאחר שבמשך שנים נפלו קורבן ללחציהם במסגרת מאבק משמורת בלתי פוסק.

תחילתה של הטרגדיה המשפחתית בשנת 1999, אז רצח אביהם של שני הילדים את אמם. הוא הורשע ברצח ונשלח למאסר עולם, והילדים נותרו ללא אב ואם. לאחר גזר דינו של האב עברו השניים להתגורר עם הוריו, כיום בני 66 ו-74, ועם דודתם המתגוררת אף היא בבית.   

שלוש שנים לאחר הרצח שבו לארץ הוריה של האם המנוחה, שהתגוררו בחו"ל, והגישו תביעה נגד הורי האב בדרישה להעביר לידיהם את המשמורת על הילדים. כשנה אחר כך קיבל בית המשפט את בקשתם והילדים הועברו להורי האם. הוריו של האב לא ויתרו על השניים, ולפני כשנה וחצי הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בטענה כי שני הילדים מעוניינים לשוב להתגורר בביתם. בתביעתם אף טענו כי הורי האם אינם מטפלים בהם כראוי וכי הילדים מתלוננים על משטר חיים נוקשה בבית הסבים.

שופט בית המשפט שדן בתיק נפגש עם הילדים, ואף קיבל תסקירים מטעם גורמי הרווחה שונים מהם עלה כי הילדים מקבלים טיפול ראוי בבית הורי הנרצחת, וכי הם תלמידים מצטיינים, אינטליגנטים וחברותיים. עם זאת, מהבדיקה עלה כי הילדים שרויים במצוקה וחשים קרועים בין משפחות ההורים. הם הצהירו כי ברצונם לשוב לירושלים - שם מתגוררים הורי האב. במהלך הדיונים אף הידרדר מצבה הנפשי של הילדה, שנבדקה על ידי פסיכיאטרית ילדים.

השופטים החליטו בניגוד לעמדת המומחים

מומחים מטעם רשויות הרווחה המליצו לבית המשפט למנוע את חזרתם של הילדים לבית הורי האב, וציינו כי המאבק בין שני הצדדים יצר מציאות קשה עבור הילדים. על פי המלצתם, יש לבצע "שינוי מהותי במערך החיים של הקטינים", ולהעבירם למסגרת חוץ ביתית בה יהיו מוגנים מהלחצים המופעלים עליהם משני הצדדים.

בעקבות חוות הדעת הנחרצת קבע בית המשפט כי הילדים יועברו למסגרת חיצונית, כמו פנימיה או כפר ילדים, אולם בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי קבעה דעת הרוב כי יש להעדיף את רצון הילדים על פני המלצת הגורמים המקצועיים. "סבורני כי בנסיבות העניין אין הדבר עולה בקנה אחד עם טובתם הרחבה וארוכת הטווח של הילדים", כתבה השופטת חנה בן עמי, "זה שנים שהקטינים עומדים על דעתם כי הם מעוניינים לגור עם בני משפחת האב. גם ניסיון השמה בפנימייה נכשל", הוסיפה.

לטענתה, המלצת גורמי הרווחה מהווה אמנם פיתרון ראוי לקטינים, אולם אינה מתחשבת בשאלה

האם מסגרת של פנימיה מתאימה לילדים שאיבדו את אמם בנסיבות טרגיות, ו"כל שנותר להם הם חום ואהבה ממשפחתם המורחבת".

בניגוד לדעתה קבע השופט יעקב צבן  בדעת מיעוט כי התמונה הנפרשת במקרה זה הינה מאבק בלתי מתפשר בין שתי המשפחות, "מאבק השוחק את הקטינים, פוגע בדימוים ורגשותיהם ואפשרי מאוד שגם בעתידם", לדבריו. "הורי האם רואים את התמונה דרך פריזמה בה בתם איננה בין החיים והאב רוצח, ואילו הורי האב רואים דרך פריזמה בה בנם הוא קורבן המכלה את ימיו בכלא על לא עוול בכפו", כתב.