סנטורי מירקאל שבאופקים נסגר - 40 עובדיו פוטרו
ההסתדרות והנהלת מפעל הטקסטיל הגיעו להסכמה על פיצויים מוגדלים לעובדי המפעל המפוטרים. יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב: "המפעל היה האחרון ששרד מול התחרות הקשה עם מפעלי הטקסטיל במזרח הרחוק"
עוד קורבן לכלכלה הגלובלית ולהעתקת ייצור למדינות המזרח הרחוק . מפעל הטקסטיל סנטורי מירקאל באופקים סוגר את שעריו והודיע על פיטורי 40 עובדיו. ועד העובדים, ההסתדרות והנהלת המפעל הגיעו להסכמה על פיצויים מוגדלים לעובדי המפעל המפוטרים.
סגן יו"ר ועד העובדים, האשם אלטורי (36), נשוי ואב לשלושה ילדים, סיפר ל- ynet כי" אנו עובדים במפעל למעלה מתשע שנים. רוב האנשים שעובדים שם, עיקר עיסוקם הוא טקסטיל. סוגרים להם את מקור הפרנסה. מדובר באנשים מבוגרים, שאני בספק אם ימצאו עבודה אחרת".
לדברי אלטורי, "במפעל עובדים בעיקר תושבי אופקים ורק כמה מתושבי רהט, המככבים בראש רשימת מוקדי האבטלה בארץ. אני עדיין בהלם מהמכה הזו. הייתה לנו הרגשה מזה כחודש שהולך לקרות משהו. קצב זרימת ההזמנות למפעל הלך ופחת. לא רצינו להאמין למרות שהעובדות בשטח הצביעו על סגירת המפעל. האמנו עד הרגע האחרון שעוד נינצל, אבל לצערי הפחדים שלנו התממשו".
אנטולי יזרעלוב (30), תושב אופקים, עבד משך שש שנים במפעל. "באופקים אין הרבה מפעלים. זו הרגשה קשה לאבד את מקום העבודה", אמר, "יש הרבה אנשים מבוגרים, בני 40 ו- 50 ואפילו 60. בשבילם יהיה יותר קשה למצוא עבודה... צריכים להביא עוד כמה מפעלים לעיר הזו. לרבים קשה למצוא עבודה אבל הם רוצים לעבוד. איש לא רוצה לשבת בבית".
"אם בדרום זקוקים לעובדים - שיפנו אלינו"
אלטורי ציין כי הוא מקווה כי הפרסום של סגירת המפעל יעודד יזמים ובעלי עסקים להרים את הכפפה ולדאוג לעובדים שנותרו מחוסרי עבודה. "ברצוני לפנות לכל המפעלים בדרום - אם הם זקוקים לעובדים שיפנו אלינו. הם ימצאו עובדים חרוצים שלא רוצים לשבת בבית".
עם קבלת הבשורה פתחו ועד העובדים וההסתדרות במו"מ עם הנהלת המפעל על גובה הפיצויים שינתנו לעובדים המפוטרים. לפי ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים, העובדים שנשלחו הביתה אחרי שנים של עבודה במפעל יקבלו בנוסף לפיצוי הקבוע בחוק תוספת פיצויים, העומד על כ- 3,000 עד 7,500 שקל לעובד, לפי הוותק.
יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב, מאיר בביוף אמר כי "כואב הלב שענף הטקסטיל, שהיה בעבר הלא רחוק אחד ממוקדי התעסוקה הגדולים בנגב חוסל סופית. סנטורי מירקאל היה האחרון ששרד מול התחרות הקשה עם מפעלי הטקסטיל בסין ובשאר המזרח הרחוק. לצערנו זה המחיר הכלכלי שהנגב משלם בגין הכלכלה הגלובלית. החלטה על סגירת מפעל היא אף פעם לא בשורה משמחת, אך יש לנו שליחות חשובה גם באירוע מסוג זה להוציא את העובדים מרוצים בהסכם פיצויים מוגדל".
לפנייה לכתב/ת 
