ביקור במשחתת אמריקנית: כך יצילו אותנו מטילים

בחדר חשוך, במעמקי משחתת הטילים "היגינס", יושבת קבוצה של קצינים וקצינות בצי האמריקני, ועוקבת בדריכות אחר קווים המתרוצצים על מסך המכ"ם. זו אמנם לא תמונה הירואית במיוחד, אבל ייתכן מאוד שהפעילות שבה הם עוסקים כעת תהווה יום אחד את ההבדל בין נפילת מאות טילים בליסטיים ונזק כבד לעורף הישראלי, לבין עמידה איתנה מול מתקפה רב-חזיתית.

ה"היגינס" משתתפת בתרגיל הישראלי-אמריקני "ג'וניפר-קוברה", שהחל לפני שבוע ומתקרב כעת לסיומו. את פניהם של העיתנאים שהגיעו הבוקר (יום ה') לבקר על סיפונה, מקבל הקברניט, קומנדר קרל מוזר, במלים חמות: "מאז נוסדה ישראל, יש לנו, לארה"ב, יחסים מוצקים וידידותיים עִמה ועם עָמה. התרגיל הזה שאנו משתתפים בו, הוא חלק ממערכת היחסים ההדוקה ארוכת הטווח בינינו". 

מה אתה אומר לאנשיך, הוא נשאל על-ידי העיתונאים המצטופפים סביבו. "שאנחנו לוחמים מקצועיים שיודעים ומוכנים לבצע כל משימה שתוטל עלינו, מיירוט טילים בליסטיים ועד שיגור טילי שיוט 'טומהוק', ובלבד שזה בתחום היכולות הטכניות שלנו", הוא משיב, בלי לעצור לשנייה את שטף דיבורו. "אני רוצה שכל מי שמביט עלינו מרחוק ומקרוב יידע את זה".

קומנדר מוזר מודע היטב לכך שאחד היעדים העיקריים של התרגיל הוא העברת אותו המסר, לגבי עמידתה הבלתי מסויגת של ארה"ב לימינה של ישראל בכל תרחיש. זוהי הגרסה העכשווית של "דיפלומטיית ספינות התותחים" שעיצבו הבריטים עוד במאה ה-19. המשחתת שעליה הוא מפקד היא מרכיב מרכזי ביותר בתרומה האמריקנית לתרגיל, מפני שהיא, או משחתות טילים אחרות מסוגה, יהיו הראשונות להגיע לאזורנו במקרה שישראל תהיה נתונה למתקפת טילים. ה"היגינס", לדוגמא, יכולה להגיע ממרכז הים התיכון לחיפה בתוך קצת יותר מיממה. לסוללות הטילים המוצבות על הקרקע יידרש יותר זמן להתארגן.

ה"היגינס". כוורת טילים אחת גדולה (צילום: דובר צה"ל)

הבעיה העיקרית - הטילים האיראניים

ה"היגינס" הושקה לפני עשר שנים, ובסיס האם שלה הוא בסן דייגו. משרתים עליה 275 איש, בהם 45 קצינות וחיילות העוסקות בכל התפקידים. קשה שלא להתפעל מהשיוויון המוחלט בתפקידים וביחס בין המינים. פרט מעניין מנקודת מבט ישראלית הוא שמה של המשחתת - היא קרויה על שמו של הקולונל ריץ' היגינס, שהיה בשליחות ארה"ב בלבנון ונרצח על ידי אנשי חיזבאללה. הוא היה איש מארינס לשעבר, כלומר איש הצי, והאמריקנים החליטו לקרוא את המשחתת על שמו. 

התרגיל שבו היא משתתפת, "ג'וניפר-קוברה", הוא תרגיל שיתוף הפעולה הישראלי-אמריקני החמישי מסוגו, והגדול ביותר אי פעם. בתרגיל מעורבות מערכות נשק שלא השתתפו בתרגילים דומים בעבר, למשל טילי ה"תאאד" (THAAD) שמפעיל צבא ארה"ב והמכ"ם הישראלי ארוך הטווח, המוצב בנגב. הן בצה"ל והן בצבא האמריקני שומרים על מעטה סודיות ומסרבים לגלות מה התרחיש המתורגל, אך מבחינת המערכות המשתתפות ואופי ההיערכות לתרגיל, ניתן להתרשם שמדובר בתרחיש המדמה הגנה מפני טילים, בעיקר טילים בליסטיים, המשוגרים מאיראן, מסוריה ומלבנון.

עד גבול מסוים, יכולה ישראל, עם מערכות ה"חץ" וה"פטריוט" שברשותה, להתמודד לבדה בהצלחה עם מתקפת טילים. אולם כשמדובר במאות טילים המשוגרים בעת ובעונה אחת, הופכת הכמות לאיכות, וישראל תזדקק לעזרת האמריקנים כדי ליירטם. "היגינס" נועדה בדיוק לתפקיד הזה - להגן על ידידים מפני טילים, באמצעות מערכת ההגנה האווירית "אג'יס", ובד בבד לתקוף אויבים באמצעות טילי "הרפון" וטילי שיוט "טומהוק".

275 איש, בהם 45 קצינות וחיילות העוסקות בכל התפקידים (צילום: דו"צ)

הספינה הזאת היא כוורת טילים אחת גדולה, פלטפורמה של ברזל ופלדה שנועדה לשאת עליה את מערכת ה"אג'יס", שאמורה לטפל בטילים בליסטיים, בטילי שיוט, בצוללות ובספינות שטח. ככל מערכת אג'יס סטנדרטית, היא כולת טילים מדגמים שונים (SM2 ו- SM3), וביכולה ליירט טילי קרקע-קרקע הבאים מאיראן, כמו סג'יל ושיהאב-3, וגם טילי סקאד למיניהם המגיעים מסוריה.

"אין לנו בעיה ליירט טילי סקאד סי ו-די, הבאים במהירויות נמוכות", אומר אחד הקצינים בספינה. מה אפשר להבין מכך? אם אין בעיה להתמודד עם הטילים הסורים, אז כנראה שיש בעיה עם טילים שיגיעו דרך החלל ממרחקים גדולים - כלומר מאיראן - במהירויות גבוהות.

מעבירים לישראל את כל המידע? "את הרוב"

כיוון שזהו תרגיל וירטואלי מעיקרו, הוא אינו כולל ירי ממשי, והחלק הפעיל היחיד במשחתת הוא "מרכז מידע קרב" החשוך. זהו הלב המבצעי של הספינה. כאן יושבים כמה קצינים וקצינות, צמודים למסכי המחשב, ועוקבים אחר המכ"ם רב העוצמה המאפשר להבחין במטרות הנעות בחלל במהירות שהיא פי עשר ממהירות הקול, ובה בשעה להבחין בטילי שיוט הנעים במהירות תת קולית וליירט אותם.

הפיקוד הכולל על התרגיל מצוי בידי מערך הנ"מ של צה"ל ומרכזי הבקרה הישראליים. את הנתונים הם מזרימים למרכז הקרב של המשחתת באמצעות כבל המחובר לספינה. על מסכים האוניה ניתן לראות את מפת ישראל, ועליה חיצים המכוונים לכל עבר, המעידים על כך שהמכ"ם סורק את האזור.

על סיפון האוניה. פלטפורמה למערכת ה"אג'יס" (צילום: רון בן-ישי)

מטעמי ביטחון שדה, מסרבים האמריקנים לחלוק עם העיתונאים מידע לגבי טווחי האיתור והיירוט של מערכות הספינה. "זה תלוי באופי הטיל, במקום שבו אנחנו נמצאים, במהירות שהטיל נע והמון פרטים", אומר הקברניט רך הדיבור, כשעיניו מחייכות בשובבות. "בעיקרון, רצוי שנהיה היישר מול מסלול הטיל כדי שנוכל ליירט אותו. ככל שהוא טס מהר יותר וגבוה יותר, כלומר בחלל, כך יותר קשה לנו. אבל אנחנו בנויים להתמודד עם האיומים האלה".

מחדר מידע קרב אנחנו עולים לגשר. קומנדר מוזר משחרר עוד כמה הצהרות דיפלומטיות, וקצינות הביטחון משגיחות שלא נצלם שום מערכת סודית. אנחנו ממשיכים לסיפון, ושם מציג הקברניט בגאווה את התותח הענק, 127 מ"מ קוטרו, שיורה גם פגזי מצרר, בלי בג"ץ ובלי בצלם. העיתונאים מנסים שוב ושוב לשאול שאלות קשות, על איראן ועל חיזבאללה ועל רקטות, אבל הקברניט, שיכול לשמש מופת ודוגמא לכל הקצינים הבכירים בצה"ל, יודע מה לומר ואיך לא לומר מה שהוא אינו רוצה שנדע. ליתר ביטחון, משגיחים עליו כמה קציני וקצינות יחסי ציבור. ניכר שהם מרוצים בעליל מתיפקודו.

אך למרות החיוכים והפתיחות לעיתונאים, תהיה זו טעות לראות בתרגיל הזה רק אקט של יחסי ציבור גרידא. יש לו ערך מעשי ביותר - תרגול היכולת של מערכות הנ"מ ויירוט הטילים של ישראל לחבור במהירות למערכות האמריקניות מקבילות. היכולת הזו, להקים במהירות ממשק מתפקד ו"לדבר בשפה אחת", יכול להיות ההבדל בין נפילה של מאות טילים באין מפריע בשטחה של ישראל לבין יירוט של אותם טילם מבעוד מועד.

קומנדר מוזר סיפר שהדבר החשוב ביותר בתרגיל מבחינתו היה השיחה פנים אל פנים עם קציני צה"ל, שבה הפיקו ביחד לקחים ובדקו מה עובד ומה לא. אבל השיתוף אינו אבסולוטי: כשאחד העיתונאים שואל אם כל הנתונים שנאספים מהמכ"מים מועברים לצד הישראלי. מחייך הקברניט ומשיב: "את הרוב. חלק אנחנו משאירים לעצמנו".