אחת החידות הגדולות ביותר באבולוציה של בני אדם היא מדוע נשים מפסיקות לקבל ווסת זמן רב לפני שהן מתות? נשים חיות עשרות שנים אחרי הווסת האחרונה, בלי יכולת להתרבות, בעוד גברים יכולים עקרונית להוליד ילדים עד מותם. לחוסר הפוריות הזה אצל נשים לא נמצא עד היום הסבר מניח את הדעת.
מבחינה אבולוציונית, נראה שאם נשים היו פוריות למשך זמן ארוך יותר, הדבר היה נותן להן יתרון אבולוציוני כי הן היו יכולות להביא צאצאים רבים יותר לעולם, עם סיכוי גדול לעמוד בפני עצמם ולהוליד ילדים משלהם. רוב נקבות היונקים פוריות ומולידות צאצאים עד מותן ובני האדם מאוד ייחודיים בנושא הזה (כמו גם בתקופה הארוכה הנדרשת להם לגידול הילדים עד שהם יכולים להסתדר לבד).
| הכל נשאר במשפחה? |
|
| החלפת שם המשפחה: הסבר אבולוציוני / ד"ר גיל גרינגרוז |
|
כיום נשים רבות מתקוממות נגד המנהג לפיו האישה מקבלת על עצמה את שם משפחתו של הגבר עימו היא מתחתנת. האם יש הסבר אבולוציוני למנהג? ד"ר גיל גרינגרוז מנסה למצוא אחד |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
אין שום ספק שלידת ילדים נושאת מחיר כבד לנשים וכוללת סיכונים לא מעטים. בחברות ציידים לקטים שמהן התפתחנו, אחוז גבוה של נשים מת במהלך הלידה וככל שגיל האישה עולה, מערכות הגוף חלשות יותר ויש סבירות גבוהה יותר לסיבוכים שונים. ככל שמספר הילדים עולה, כך גם מתגברים הסיכונים והסיבוכים עד כדי קיצור תוחלת החיים של האם. הדבר נכון במיוחד בלידה של בנים שמכבידים יותר על האישה (בעיקר בגלל משקל גבוה יותר של בן זכר וגם בגלל רמות גבוהות יותר של טסטוסטרון ברחם). ועדיין, הולדת בן או בת נושאת בקרבה יתרונות אבולוציוניים עצומים ונראה שהמחיר האפשרי או ההשלכות של לידה לא מספיק גבוה כדי למנוע את זה.
ישנה גם הגישה ההפוכה לנושא הפסקת הווסת. יתכן שלא מדובר בנזק מהלידות עצמן, אלא ביתרון שיש לחיים בתקופה פוסט ווסתית. אחת ההשערות הפופולריות בנושא בעשור האחרון הייתה "השערת הסבתא". ההשערה גורסת שיש יתרון אבולוציוני לתקופה ארוכה של חוסר פוריות פוסט ווסתית, תקופה שמנוצלת לעזרה לילדים ובעיקר לנכדים.
אם סבתות יכולות לעזור להישרדות ולרבייה של הנכדים והנכדות שלהן ובכך לסייע בצורה ישירה לגנים שלהן עצמם, יש בכך יתרון אבולוציוני גדול. השאלה המרכזית היא, כמה עזרה כזו הכרחית וכמה עזרה כזו באמת משמעותית כך שהיא תקזז ותבטל את היתרונות של רבייה ישירה של הסבתא עצמה. אחרי הכל, צאצא ישיר של הסבתא יישא מחצית מהגנים שלה בממוצע בעוד שנכד נושא רק רבע מהגנים.
האנתרופולוגית קריסטין הוקס מאוניברסיטת יוטה היא זו שניסחה את "השערת הסבתא" המקורית לפני כעשור ובמשך שנים התנהלו ויכוחים מרים על תקפותה. כאמור, אחת הבעיות המרכזיות הייתה שמודלים אבולוציוניים שונים מצאו שהיתרונות של רבייה ישירה עדיפים על היתרונות של תמיכה בנכדים.
בעייה נוספת נבעה מכך שהמדגם המקורי של הוקס, שעל פיו היא ביססה את ההשערה שלה, כלל 12 סבתות בלבד. הסבתות שהוקס חקרה הגיעו משבט ההאזדה, חברת ציידים לקטים בטנזניה שהוקס ואחרים חקרו במשך שנים. על פי המחקר שלה, סבתות בשבט ההאזדה עזרו לבנותיהן לאסוף פקעות (מזון חשוב בהיסטוריה האבולוציונית שלנו) בזמן שהבנות הניקו את התינוקות שלהן. העדויות הללו הובילו את הוקס לחשוב שלהיות סבתא חשוב לפעמים לא פחות מלהיות אמא.
בשנים שלאחר העלאת ההשערה נעשו מחקרים שונים שניסו לאשש או להפריך אותה. הממצאים שהתקבלו לא היו חד משמעיים והיו במקרים רבים עקיפים (למשל המחקר שמצא שסבים וסבתות מצד האם מעורבים יותר בחיי נכדיהם).
מחקר חדש
מנסה לענות על השאלה בצורה מקיפה ובדרך חדשנית.
המחקר שהונחה על ידי קבוצה בראשות הביולוגית האנתרופולוגית לסלי נאפ מאוניברסיטת קיימבריג', בדק את הקשרים הגנטיים בין סבתות לנכדיהם. באופן ספציפי, בחנו החוקרים את הקשר הגנטי דרך כרומוזום המין X.
לכל אישה יש שני כרומוזומי X. סבתות מצד האב חולקות 50% מהגן הזה עם נכדותיהן, מכיוון שהן מעבירות את כרומוזום ה-X לבניהן, שמעבירים אותו לנכדות. מצד שני, סבתות מצד האב אינן חולקות את כרומוזום ה-X עם הנכדים הבנים, שמקבלים את הכרומוזום מצד האם שאינה הבת של הסבתא.
| עוד בנושא |
|
| האם נשים מסנכרנות את המחזור החודשי? / גיל גרינגרוז |
|
האם התיאוריה שהדהימה את עולם המדע ב- 1971 עומדת במבחן הניסויים החדשים? |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
סבתות מצד האם, לעומת זאת, חולקות 25% מהגנים שלהן עם הנכדים בלי קשר למינם מכיוון שלכל נכד או נכדה יש כרומוזום X מאימם, ולאם יש שני כרומוזומי X, שאחד מהם מגיע מהסבתא.
נאפ וצוותה בחנו את שיעורי ההישרדות של נכדים בשבע חברות שונות שלגביהן יש נתונים גניאולוגיים טובים שמאפשרים בניית עץ משפחה שלם. החברות הללו כללו כפרים חקלאיים ביפן, אתיופיה, גמביה, מלאווי, כמו גם כפרים באנגליה, גרמניה וקנדה שיש לגביהם נתונים משפחתיים עד המאה ה-16.
כשחיברו את כל עצי המשפחה הללו למאגר מידע גדול אחד, נמצא קשר מובהק בין דרגת הקירבה של הסבתות שגרו בסמיכות לנכדים ולהישרדות של אותם נכדים. סבתות מצד האב הועילו הכי הרבה לשרידות הנכדות שלהן ולעומת זאת, סבתות מצד האב הועילו הכי פחות להישרדות הנכדים. הנכדים מצד האם היו בדרגת הישרדות בינונית, תוצאות החופפות לחלוטין לדרגת הקירבה הגנטית (לפחות כפי שהיא נמדדת על ידי כרומוזום X).
תוצאות המחקר תומכות ב"השערת הסבתא" ומצביעות על היתרון של סבתות להישרדות הנכדים שהכי קרובים להן גנטית. עם זאת נשארים עדיין כמה דברים לא ברורים.
המנגנון שדרכו התהליך מתרחש לא ברור. אין שום עדות לכך שסבתות מעדיפות בצורה גלויה או מודעת נכדות מצד האב. יתכן שהנכדות הללו מרגישות קרובות יותר לסבתות מסיבה כלשהיא (אולי דרך מנגנוני ריח לא מודעים), דבר הגורם לסבתות להתייחס אליהן בצורה שונה.
כמו כן לא ברור עדיין האם ליתרון ההישרדותי של הנכדות מצד האב יש ערך רב יותר מבחינה אבולוציונית בהשוואה ליתרון שהיו הסבתות משיגות מהעלאת גיל הפסקת הווסת.
המאמר התפרסם בבלוג של ד"ר גיל גרינגרוז
, אנתרופולוג אבולציוני המלמד באוניברסיטת ניו-מכסיקו
