בראשית הדברים יאמר, כולנו מוקיעים את מעשיו של יעקב טייטל
בכל סוגי ההטייה של המילה הוקעה. הוקענו, מוקיעים, מוקיע, מוקיעות. אני אישית הוקעתי ואפילו הקאתי.
רצח הוא דבר נורא ובלתי נסבל, הפכו של כל דבר אנושי ומוסרי, אך מעל לכל, נוגד את מצוות הבורא בעשרת הדיברות "לא תרצח". ניתן להביא עשרות מובאות ש"חביבין בני אדם שנבראו בצלם" או את דברי הקב"ה לעם ישראל בשירת הים בשעה שהמצרים טבעו בים סוף "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?". אין צורך להוכיח עד כמה היהדות מתנגדת ודוחה כל מעשי אלימות, בפרט הנוראה מכל כמו רצח, כלפי כל אדם. אין סליחה ואין מחילה לרוצח.
לאחר דברי הפתיחה החשובים, רציתי למקד דברי דווקא בקוד המלווה את הכותרות הראשיות של הפרשה הנוכחית, צמד המילים הפומפוזיות - "מחבל יהודי".
הסכיתו ושמעו. יש לנו זוכת פרס נובל משלנו, נציג יהודי ב-NBA, יש את גולדסטון שהוא אנטישמי יהודי ועכשיו, ברוך השם, סוף סוף יש לנו גם מחבל יהודי. כמה טוב שבאת טייטל. מה היינו עושים בלעדיך.
בישראל של 2009, אם לא נותנים לפרשייה גדולה שם קוד של שתי מילים, היא לא נכנסת באמת לקטגוריה של פרשיה מסעירה. שימו לב כמה כאלו היו לנו בשנה האחרונה. האם המרעיבה, הרב המתעלל, אמא טאליבן, האברך הדורס ועוד ועוד.
הצד השווה שבין כולם, חובשי כיפה או מטפחות, שאין לי שום רצון להגן עליהם במאמרי זה, אלא לתהות מיהו אותו עורך שיושב בחדרי החדרים האפלים של עולם התקשורת, וטווה מאחורי הקלעים את שמות הקוד, ולמה הם מוצמדים דווקא לפרשיות שמעורב בהם אדם דתי או חרדי.
הנה כמה דוגמאות מהחודשיים האחרונים, שלא
זכו לכינוי "מחבל יהודי", למרות שהיו יכולות בנקל, להיות כאלו: מייקל פישר, שרצח את כל בני משפחתו; אסף גולדרינג שטבח בבתו הקטנה חסרת הישע ועוד; הם לא זכו לשמות קוד ולכותרות דוגמת "השוטר הטובח" או "השמאלן השוחט", רק דתיים מצליחים להוציא ממיטב המוחות הקריאטיבים של התקשורת החילונית את מיטב היצירתיות. לתשומת לבכם.
אין כל רלוונטיות לזהותם של הנרצחים, ערבים או יהודים, רוצח הוא רוצח, ואם אדם שרצח את אשתו ואת שלושת ילדיו לא נכנס לקטגוריה של "מחבל", אני לא רואה שום סיבה לעשות זאת כשזהותם של הנרצחים היא מלאום אחר, או במקרה שהרוצח חובש כיפה.
אני כותב את הדברים לכלי תקשורת כללי, תוך סיכון שגם המאמר הזה יקבל כותרת של שתי מילים, כיאה לעובדת היותי אדם חרדי. הצעה: הדוס המשרבט.
