בדרך לא דרך

במלה אחת: חמוד. בשתי מלים: לא משכנע. אם לא שמעתם על "845 אקספרס", הרכב ראפ מקריית שמונה, מי אשם בזה? האם זה בגלל שהם מהפריפריה ולפיכך לא הצליחו לכבוש את המרכז, שהוא רשימת ההשמעה המבהילה והנודעת לשמצה של גלגלצ, הפלייליסט האימתני, סיוט של כל אמן בישראל. או אולי לא שמעתם עליהם מפני שלא היו להם המרכיבים הנחוצים להצלחה: נחישות ומשמעת ברזל, סבלנות מופתית וכשרון?

"845 אקספרס". הפריפריה שוב נדפקת (צילום: ערוץ 2)

אמיר גרא, יוצר הסרט "בדרך לגלגלצ" ששודר אמש במסגרת "רצועה מהחיים" בערוץ 2, מבקש לספר סיפור שחלקו מחאה (קצת רופסת) נגד מצבה של תעשיית המוזיקה בישראל, מתוך נאמנות עמוקה לנראטיב סוציולוגי די שבלוני, לפיו הפריפריה כל הזמן נדפקת ולצעירים חסרי מנוח שמגיעים משם אין סיכוי, אלא אם כן יצטיידו ביחצנים וספרי צמרת (הדרך לתהילה חייבת לעבור בהיכל היופי של אביגדור וז'קלין ליכטנשטיין), משיאי-עצות (זהבה בן) ורוח לחימה אינסופית.

חמושים בכל אלה, אחרי שהבינו כי בלעדיהם לא יצליחו, מגיעים חברי ההרכב - באוטובוס, כמובן - לתל אביב הגדולה והמאיימת, ונחשו מה קורה? כלום. הפריצה הגדולה לא התרחשה ואת הסיבות אתם כבר יודעים, מפני שגם אתם מאמינים בסיפורי מרכז-פריפריה, וגם אתם מיואשים מטמירה ירדני ואורוות הטאלנטים הצייתנים שלה, וגם לכם נדמה שזו חזות הכל.

שלום חנוך לא נולד בתל אביב

עיון קצר בתולדות חייהם של כמה מענקי המוזיקה בישראל מלמד שהם הגיעו משדרות (טיפקס, שפתיים) מהקריות (חוה אלברשטיין, בנזין) מבאר שבע (יהודית רביץ, זהבה בן) וגם שרית חדד, אייל גולן, קובי פרץ ואפילו שלום חנוך לא נולדו בצפון תל אביב. ומי שכן – כמו שלמה ארצי שגדל בעיר – פילס את דרכו לאט ובהתמדה במשך שנים ארוכות של מופעים קטנים ועשייה מתמדת, וגם לפני הפלייליסט היה קשה מאוד לעמוד בדיקטטורה של הטעם שהיתה נהוגה ברדיו.

תמיד היה שם קומץ של עורכים מוזיקליים שתמרנו בין גחמותיהם האישיות

לתחושה העמומה של טעם הקהל המשוער, ורוב הכוכבים לא נולדו אלא התגבשו לאורך תקופות-חיים משמעותיות. אה, והיה להם גם אותו דבר חמקמק הקרוי "כשרון" שספק גדול אם חברי "845 אקספרס" ניחנו בו, לפחות על פי מה שהוצג מטעמם בסרט הזה.

הם נורא נחמדים ומכמירי לב ונאיביים וצעירים ומצטלמים היטב, אבל אין להם ולבמאי שלהם אורך הרוח הנדרש כדי לעקוב אחריהם לאורך עשור ולהביא אל המסך סיפור שלם יותר, חמוד פחות, שסופו באמת לא ידוע מראש. כולם עשו לעצמם כאן עבודה קלה מדי, מתעתעת וקליטה מדי, וחבל שכך.