המחול המטורף הזה

היא מטורפת לגמרי!", מסכמת אחת העובדות בסטודיו שבו מתאמנים כוכבי העונה הרביעית של "לרקוד עם כוכבים" שעולה השבוע ברשת, כשהיא בוהה בפנינה רוזנבלום העצבנית שעסוקה בנביחות מחרישות אוזניים אל תוך הסלולרי שלה.

דרי הקומפלקס המנומנם שיצאו מהמשרדים כדי להבין על מה ולמה כל המהומה יכלו ללמוד מבליל הצרחות של רוזנבלום כי החזרות המפרכות עייפו אותה עד כדי כך שלא תוכל לטפס במעלה המדרגות לעמדת הקפה ולהכין כוס קפה בכוחות עצמה.

אה כן, ואם הקמצנים ברשת שעליהם היא צועקת לא יפסיקו לחסוך בעלויות ולא ישכרו לה בחורה שכל תפקידה יהיה להכין לה קפה, היא לא מוכנה להתראיין. "זו שערורייה!", היא מסכמת כל משפט ומזכירה שבכל מקום היא זוכה לכבוד מלכים, ולא ייתכן ש"במקום כזה לא יהיה מי שידאג לי". צודקת?

"הייתי מת לראות איך פנינה תסדר את זה שהיא תשב בין הבנות בראיון איתך", מתריס מתמודד מפורסם אחר בריאליטי. "היא חייבת להיות במרכז העניינים", הוא ממשיך ופנינה מסמנת לי שהיא מוכנה להתחיל להתראיין.

"אני עייפה ואין לי כוח, בצדק או לא? יש גבול לכל דבר, שיתייחסו לאנשים כמו בני אדם, אני לא איזו סטז'רית שמתחילה את הקריירה שלה עכשיו", היא מסבירה לי ולעצמה את הסצנה המביכה שהיוותה יריית פתיחה לאחד הראיונות הכי מסויטים שערכתי בחיי. מה שאמור היה להיות שיחת בלונד קלילה ומצחיקה, הפך עד מהרה לשדה קרב של אגואים ומניירות.

"אני לא איזו צעירה שתכין לעצמה קפה", היא מחזקת את עמדתה רגע לפני שהסטז'ריות האחרות שהחלטנו לראיין יחד עם ירום הודה המחומצנת, השחקניות מיטל דוהן וגאלה קוגן, פוסעות לחדר באיחור קל של 45 דקות.

תודה שהצטרפתן. שנתחיל?

רוזנבלום: "תסלחו לי רגע, אני צריכה להגיד למזכירה שלי לבטל לי את התור לציפורניים, שנייה אחת".

דוהן: "אני לא מרגישה טוב, לא יודעת למה".

אני לא איזו צעירה שתכין לעצמה קפה. רוזנבלום (צילומים: ליאור נורדמן)

רוזנבלום: "את צריכה לאכול דברים מהטבע, קצת גרנולה, קצת מהתוספת לסלט שלי, זה נותן המון ברזל, תאכלי!"' היא משווקת באגרסיביות את קו מוצרי מזון הבריאות שלה, ומתפנה לגעור בפקידה שלה שתזיז את התור לציפורניים.

לוהטת, אבל בין שועלות

לא קשה לראות שגאלה קוגן, בת ה-25, שחקנית לוהטת בהמראה ("דני הוליוווד" ובעיקר רותי מהדיוטי. עוד רזומה בהמשך), לא מוצאת את עצמה בין שתי שועלות הראיונות שלידה, המבט שלה שידר בעיקר מצוקה ורצון לסיים עם הדבר הזה כמה שיותר מהר ובלי יותר מדי תקריות מביכות ("כשיש בחדר יותר מדי דיוות אני נוטה לסגת ולתת להן את הבמה").

פנינה ומיטל לעומתה, מנצלות כל רגע פנוי להזכיר כי הן בכלל לא בענייני ראיונות ואז מתחילות להצחיק זו את זו.

"מאז שזכיתי בתחרות מיס אלגנס, לא השתתפתי בשום תחרות", מתרפקת רוזנבלום. "האמת שתמיד אני רוקדת ונורא נדלקתי על הרעיון הזה, למרות שלא הבנתי את המשמעות של התחרות, לא הבנתי את הקונספט".

זה לא כזה מסובך. את לוקחת בחשבון בכלל שתפסידי?

רוזנבלום: "כן, מה אכפת לי, אני לא מנסה להוכיח כלום, אני לא באה לתוכנית לא להתפרסם ולא להתעשר".

דוהן פורצת בצחוק וקוטעת לרוזנבלום את קו המחשבה, "רגע, מה אמרתי", פנינה מנסה להתעשת. "לא להתפרסם, לא להתעשר ולא... אה כן, לקבל שרירים וליהנות, את מבינה?". היא מסתכלת עליי ומתעלמת מהעובדה כי אני זכר.

דוהן: "אני בכלל לא רוצה לזכות".

קוגן: "אם את כבר פה את רוצה לעשות הכי טוב שאפשר".

אה, סתם באת להשתתף בתוכנית ריאליטי.

רוזנבלום: "זה לא ריאליטי! זו תוכנית שאנשים נורא אוהבים, הוזמנתי ללכת ל'האח הגדול סלבז", היא מסדרת את שערה. "זו תוכנית שגם אם היו משלמים לי לא הייתי הולכת אליה!".

דוהן: "גם אני!".

דוהן. בכלל לא רוצה לזכות

"גם אם 'המרוץ למיליון' ישלמו לי אני לא אלך", מחדדת רוזנבלום את משנתה האיכותית ופוסקת, "אלה דברים שלא מעניינים אותי".

דוהן: "אני חייבת להגיד שגם בחו"ל, כשאתה מדבר על המותג 'לרקוד עם כוכבים', עושים את זה אנשים מאוד מכובדים בתעשייה".

לדעתך פה זה גם ככה?

דוהן: "כן! גם פה בארץ".

רוזנבלום: "יש לזה שם טוב!".

אז אני מניח שראיתן את העונות הקודמות.

רוזנבלום: "אני לא!"

דוהן: "גם אני לא, הראו לי קטע מחו"ל".

קוגן מיישרת קו: "אני גם לא ראיתי".

תנו לראות חדשות ולהתקלח

רוזנבלום: "אותי לא מעניין לראות את זה, מתוק שלי, כשאני מגיעה הביתה מעניין אותי לראות חדשות, לעשות לילדים אוכל, ולאכול ארוחת ערב עם בעלי. מי שיושב לראות את כל הסדרות האלה", היא מנפנפת בזלזול, "זה הילדים! להם יש סבלנות, לי לא". היא מהרהרת וממשיכה, " אני צריכה להתקלח, ויש לי דברים מעניינים לעשות".

דוהן נקרעת מהתשובה של רוזנבלום (מכמעט כל אחת מהן, למען האמת): "הציעו לי כבר כמה פעמים לעשות את התוכנית הזו ותמיד חשבתי שאין לי מספיק זמן להתחייב. גם הפעם פסלתי את זה בהתחלה, אבל אז פתאום הרגשתי שזה כאילו איזה מאהב לטיני כזה שמתקשר אליי ומציע לי לבוא איתו לאיזו חופשה לוהטת כזו".

חופשה לוהטת בהרצליה.

רוזנבלום: "אוי, זה כמו 'ריקוד מושחת 2' בקובה! ראיתי את זה השבוע והתעלפתי ,ווא, ווא, ווא, בדיוק אני עובדת על הממבה".

קוגן: "ממבו".

רוזנבלום: "כן, זה".

דוהן: "ככה גיליתי שמאוד מתחשק לי לרקוד, ואני מאוד שמחה שעשיתי את זה, אני נהנית ברמות מדהימות, זה להיט".

מה איתך, גאלה?

קוגן: "כן, אני...".

רוזנבלום מתפרצת לדבריה: "אני נורא נהנית!" וקוגן נסוגה בחיוך. "יש לי את דניס", רוזנבלום מדווחת בקול גדול שחלילה לא יחשבו שמישהו נהנה יותר ממנה, "הוא מקסים ונורא כיף לי לרקוד. אני מחכה לזה כל יום וביום שבת כשאין לי את זה, זה נורא מעצבן. אני רואה בזה גם קצת כושר והנאה ביחד".

אמרת כושר, לפחות ירדתן במשקל מאז תחילת החזרות?

רוזנבלום: "זה סתם שטויות במיץ עגבניות כל אלה שיורדים במשקל, אתן ירדתן במשקל?", היא מבררת.

קוגן: "זה עובד על שריר, לא על משקל".

רוזנבלום: "שטויות, אני לא ירדתי כלום, זה מעצבן אפילו".

קוגן. ריקוד עובד על שריר, לא על משקל

קוגן: "את בטח לא רואה את זה עדיין".

רוזנבלום: "בטוח, אמרו לי שאני נראית שרירית, אני יותר שמנה מכולן פה". היא מנסה לסחוט מחמאות מהבנות.

קוגן: "יאללה, אל תשחקי אותה".

רוזנבלום: "גם לידך!", היא צווחת ומצביעה על קוגן ההמומה ומותחת את החולצה כלפי מטה.

עם כל כך הרבה פרגון הייתי חושב שאתן החברות הכי טובות.

רוזנבלום: "אני לא יודעת עם מי הן רוקדות בכלל".

קוגן: "אני רוקדת עם אורון דהן, שהוא מדהים, הוא לימד אותי כל מה שאני יודעת. באתי במצב עקום באמת. אני באה ממקום פיזי, אני עושה יוגה, אבל זו שפה שונה לגמרי, כי ריקודים סלונים זה משהו שלא קשור לשום ידע קודם ומתסכל להתחיל מאפס. פעם אחת כבר בכיתי".

אתן כבר בכיתן?

רוזנבלום: "אני לא בכיתי".

דוהן: "אני בכיתי, אבל לא בגלל החזרות".

אז למה?

רוזנבלום שוב מרגישה שהשיחה מתרכזת בדברים פחות חשובים, שהם בעיקר לא היא, ופוצחת במונולוג. "די!!! אתם

לא מבינים מה שקרה לי באחת החזרות השבוע", היא צווחת, "קניתי נעלי ריקוד אמיתיות מעור כמו שצריך, כי מה שמביאים בהפקה זה טוב אולי לצעירות, ומשום מה העקב היה חד, אתה יודע, חד! אז תוך שאני רוקדת את המהירות המשגעת של הממבה הזה...".

דוהן: "ממבו!".

רוזנבלום: "כן, הזה, אלוהים ישמור, פתאום נחתכתי פה", היא מצביעה על קצה הבוהן, "ואני כשאני נחתכת, חבל לך על הזמן", היא מעקמת פרצוף ופוצחת ביללות של חתול שאוטובוס קומותיים רמס את זנבו, "יאאו", וממשיכה את המשפטים הבאים בקול גבוה שמאיים לנתץ את כל הזכוכיות ברדיוס של קילומטר, "רק תביאו לי אמבולנס, מסכנה אני! אל תשאל איזה דברים מצחיקים, ודניס המסכן רץ, להביא את הערכה והתחיל לשים חיטוי, אל תשאל, בלגן שלם היה לי שם".

את הראיון המלא עם שלושתן ניתן למצוא בגליון החדש של פנאי פלוס