20 שנה לחומה: מה עשו עם 100 מארק במתנה?

יום השנה ה-20 להפלתה של חומת ברלין יצויין בשבוע הבא בגרמניה, ולקראת האירוע החגיגי חוזרים וצפים בקרב המזרח גרמנים לשעבר, וגם בקרב אחרים, זכרונות נעימים מהימים ההיסטוריים ההם.

אחד הדברים שזוכר כמעט כל מזרח גרמני הוא "דמי קבלת הפנים" שהוענקו לו עם כניסתו למערב גרמניה.

 100 מארק לבזבוזים שניתנו כאות לידידות ולשותפות בין שני העמים שהפכו לאחד. להערכתם של מומחים בין שלושה לארבעה מיליארד מארקים חולקו בין מה-9 בנובמבר 1989 ועד סוף דצמבר באותה שנה. ומה המזרח גרמנים זוכרים מהמתנה הנדיבה?

אורסולה קנאפה, תושבת מזרח גרמניה לשעבר, מספרת כי לקחה את 200 המארקים שלה ושל בעלה, ויחד עם כסף שחסכו, הם נסעו למערב גרמניה לקנות מכשיר טלוויזיה. לדבריה, מאז הספיקה הטלוויזיה להתקלקל, אך היא ממשיכה לקנות מאותה חברה.

"הבת שלי לא השתמשה בכסף שקיבלה למשהו גדול. היא קנתה כל מיני דברים קטנים, ספרים, צעצועים ושטויות. היא גם סיפרה לי שקנתה חבילת ביסקוויטים ואכלה את כולם מיד", היא נזכרת.

לאנדראס זיכמן היו תוכניות אחרות לשימוש בכסף. "קניתי זוג מגפיים אמיתיים, מעור כמו של קאובואים במערב הפרוע ויצאתי לחקור את חיי הלילה של מערב ברלין. יצאנו הרבה מאוד בימים ההם לראות את מערב ברלין", הוא אומר.

"דמי קבלת הפנים" חולקו למזרח גרמנים בבנקים ובדוכנים מיוחדים שהוקמו בעיירות מצדו המערבי של הגבול. עבור הרוב המכריע של המזרח גרמנים, היתה זו הפעם הראשונה שהם מבקרים בצד המערבי של הגבול. סמוך לבנקים ולתחנות החלוקה נוצרו תורים ענקיים לקבלת "המתנה", שניתנה עם הצגת תעודת זהות או דרכון.

אחת העיירות אליה הגיעו מזרח גרמנים רבים היא הוף. ראש העיר לשעבר, דיטר דואלה, סבור כי רק בעירו חולקו לפחות 90 מיליון מארק למזרח גרמנים. "היית צריך להציג דרכון כדי לקבל את הכסף, אבל לילדים לא היה דרכון.

 אז הורה אחד לקח את הילדים וקיבל כסף גם עבורם, ואז ההורה השני לקח את הילדים פעם נוספת כדי לקבל שוב".

"בתחילה אנשים רצו פירות ודברים קטנים ויפים. לאחר מכן מכשירי רדיו עם רמקולים גדולים ואחר כך תנורים חשמליים. באחד הימים היתה שמועה שמי ששיקר בקבלת הכסף - לא יורשה לבקר שוב במערב גרמניה. הייתי אז ראש עיר, וקיבלתי מאות מכתבים שבהם החזירו את הכסף", הוא מספר.