אביגיל מהישרדות: "כולנו שורדים. תחתמו על אדי"
כשהיתה תיכוניסטית בארה"ב, הכירה אביגיל פרל מ"הישרדות" בחור צעיר שמת בעודו מחכה להשתלת ריאות. זמן קצר לאחר מכן, חתמה על כרטיס תורם איברים באמריקה. עכשיו היא עושה זאת בארץ ואומרת: תרומת איברים היא הנתינה האולטימטיבית
החתימה
בעקבות הפנייה של ynet חתמתי על הכרטיס. שמחתי שיש לי סופסוף הזדמנות. תמיד רציתי לחתום, אבל פשוט אף פעם לא הגעתי לזה. אחי הגדול ואשתו הם רופאים והם חתומים על הכרטיס. על רישיון הנהיגה האמריקאי שלי יש מדבקה שמעידה על ההסכמה שלי לתרום איברים.
פגישה
כשלמדתי בתיכון בארה"ב למד איתי בחור ישראלי שעבר עם משפחתו לשם כדי לקבל טיפול רפואי. הוא היה חולה סיסטיק פיברוזיס. הוא קיבל כל מיני טיפולים וחיכה להשתלת ריאות, אבל מת תוך כדי המתנה. הייתי אז בת 16 וזה היה המפגש
הראשון שלי עם המוות. השתלת ריאות אז הייתה אפילו יותר נדירה מאשר היום. זה היה מאוד עצוב ומאוד השפיע עלי. זמן קצר לאחר מכן, כשהוצאתי רישיון נהיגה, חתמתי על הסכמה לתרומת איברים.
חותמים עכשיו:
לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן
פרויקט תורמים לחיים:
מתלבטים? היכנסו לפורום אדי ב-ynet
להשפיע
כל חיי התנדבתי. כאן אני מתנדבת במד"א ירושלים. כשגרתי בוושינגטון, התנדבתי לטפל בפצועים שחזרו מעיראק. ראיתי הרבה אנשים שזקוקים לתרומות והשתלות איברים. אני לא חושבת שיש משהו יותר נעלה מלתרום את גופך כשאתה כבר לא צריך אותו יותר.
כדי לעודד הסכמה לתרומה אפשר לפנות לצעירים, להסביר להם עד כמה זה חשוב. אפשר לפנות לחיילים בזמםן הגיוס ולהזמין אותם לחתום, הרי זה גם סוג של תרומה. ברגעים האלה של הגיוס יש אחווה ורצון לתמוך במדינה. זה המקום שבו אנשים צעירים יביעו יותר נכונות לחתום על הסכמה, וזה הרגע שבו הם אולי יבינו עד כמה זה חשוב.
"אשאיר מאחוריי משהו חיובי". אביגיל פרל וכרטיס האדי שלה (צילום: דנה קופל)
המוות
כשמדברים אצלי במשפחה על המוות צריך להגיד "טפו, טפו, טפו" וגם לדפוק מהר על עץ שנמצא בסביבה. כשהייתי קטנה הייתי בוכה בלילות כי פחדתי מהמחשבה שאני אמות יום אחד והעולם ימשיך בלעדיי. אבא שלי הסביר לי שהילדים שלי ימשיכו אותי ושהחיים שלי יימשכו דרך הילדים שיהיו לי. היום, בבגרותי, אני חושבת שאפשר להרחיב את זה; אני יכולה להמשיך את החיים שלי על ידי כך שאעזור לאנשים אחרים להמשיך את החיים שלהם. אני אשאיר מאחוריי משהו חיובי, זה הדבר האולטימטיבי.
כולנו שווים
להשאיר אחריך חיים למישהו אחר - זה רעיון נעלה בעיני. זה לא משנה מי יקבל את התרומה, כל עוד הוא זקוק לה. זו
הנתינה המלאה. בעיניי כולנו שווים, לכל אדם יש את הזכות לחיות חיים בריאים, במיוחד במקום שבו אנחנו חיים.
מילה לספקנים
שכל אחד יישב עם עצמו ויחשוב: אם חלילה היה מכיר מישהו שזקוק לתרומה, או שהוא עצמו היה מגיע למצב שבו הוא זקוק לתרומה. אלה הן סיטואציות מפחידות. כשאתה חושב על זה אתה יודע שהיית עושה הכל.. למה לא לעזור למישהו אחר? למשפחה שלו?
הישרדות
אנחנו כולנו בני אדם. אולי זה נשמע נאיבי כשאני אומרת את זה, אבל אני חושבת שאנחנו כאן כדי לשרוד. בגלל זה אנחנו שולטים בכדור הארץ אלפי שנים. הצלחנו לשרוד כי דאגנו אחד לשני. הדאגה היא בחיים - וגם במוות. אסור להפסיק את זה.
