לארדואן לא סתם קפץ הפיוז
כשטען ש"מוסלמים לא מבצעים רצח עם", חשף ראש ממשלת טורקיה את הלך חשיבתו לגבי עברה ועתידה של המדינה
בציבור הטורקי מכירים את ראש הממשלה, רג'פ טאיפ ארדואן, לא מהיום. אומרים שגדל בשכונת קַאסִמְפַאּשא וזה מסביר הכל: היא ידועה בין תושבי איסטנבול כשכונת הבריונים, או הקַבַּדַאים כפי שקוראים להם בטורקית. גם אחרי כל שנות העידון, ההשכלה והפוליטיקה, מסבירים לי ידידי, לפעמים עוד קופץ לו הקבדאי לראש ואז הוא מתנהג כפי שהתנהג במפגש עם שמעון פרס בדאבוס או מצהיר הצהרות נמהרות כמו: "מוסלמי אינו יכול לבצע רצח עם ולכן אין לי בעיה להיפגש עם אל-בשיר", הנשיא הסודני.
אכן, טורקיה מאמצת תפיסה חדשה לגבי מקומה בעולם ולגבי התחברות לעולם המוסלמי. בהתבטאויות השונות יש גם רצון לפצות את הנשיא הסודני על העובדה שבלחץ אירופי לא הגיע לבסוף לשטחה. אולם באמירה עצמה ובתוכנה הקונטרוברסלי לא היה תכנון מיוחד. היא איננה חלק ממדיניות רשמית עקבית ומסודרת. לאלה אפשר לצפות משר החוץ דאווּטאוֹגלוּ, לא מארדואן.
יחד עם זאת ואולי דווקא בגלל שזו אמירה שהופרחה לחלל האוויר ללא מחשבה יתרה, היא חשובה: היא חושפת טפחיים מדרך חשיבתו של ראש הממשלה הטורקי ומרמזת על כיוונים עתידיים.
ראשית, דבריו של ארדואן מטהרים את עומר אל-בשיר הסודני מאשמה. אך בדארפור, כידוע, התבצע טבח נורא ומתמשך שהממשלה הסודנית במקרה הטוב הניחה לו להתנהל ללא בקרה, ובמקרה הגרוע סייעה לו בחשאי. על פי ההערכות הזהירות ביותר בטבח בלבד נרצחו עשרות אלפים, ומאות אלפים נוספים מתו בגלל רעב ומגיפות כתוצאת לוואי של המלחמה. לפי ארדואן זה כנראה לא קרה, כי הרי "מוסלמים אינם יכולים לבצע רצח עם".
אמירה זו של ארדואן מקבלת תוקף משמעותי אפילו יותר, כשהיא חושפת את דרך מחשבתו על העבר, ההווה והעתיד. תחילה היא מובילה לעברה של טורקיה עצמה ומרמזת על הצורך של ארדואן ועמיתיו לדחות בעקשנות כל טענה על טבח בארמנים. היחסים עם ארמניה אולי שופרו, אבל אם הארמנים מקווים שזהו צעד ראשון בדרך להכרה בעוול ההיסטורי שנעשה להם הם עתידים להתאכזב. הרי טַלְעת פאשא היה מוסלמי, ש"אינו יכול לבצע רצח עם".
יש כאן גם טיהור היסטורי בדיעבד של סדאם חוסיין, שבמבצע "אנפאל" טבח בכורדים ללא רחם תוך שימוש בגז עצבים, ובמהלך מלחמת איראן-עיראק רצח אלפי שבויים איראניים. אך גם זה כנראה לא קרה.
בהווה ובעיקר בעתיד, אמירתו של ארדואן ממקמת אותו במקום מדאיג על הרצף שבין מה שמכונה "ציר הרשע" לבין המערב. טורקיה תתנגד בתוקף לסנקציות נגד איראן כדי למנוע פיתוח נשק גרעיני. ובאמת, מדוע לחשוש מכך? מדוע להיבהל מהעובדה שאחמדינג'אד עתיד לבנות לעצמו ארסנל אטומי? הרי הוא מוסלמי, ומוסלמים, כידוע, אינם יכולים לבצע רצח עם.
אם נפליג משם לפקיסטן, ניווכח שהטליבאן מצוי במרחק יריקה מהמאגר הגרעיני של המדינה ויש אומרים שאנשיו חדרו עמוק לשורות הצבא ושירותי המודיעין. אבל למה לדאוג? שישתלטו על המדינה, שיחזיקו בידיהם נשק אטומי. זה בסדר. הרי הם מוסלמים אדוקים ויראי שמיים.
אך האמת היא כמובן שאין שום קשר בין דת לבין הנכונות לבצע רצח עם. בקרב כולם יש קיצוניים שבשם האידיאולוגיה ירצחו וישמידו, יש אנשים שביצעו בעבר או עלולים לבצע טבח כזה. השתייכות פורמאלית לדת האסלאם, ליהדות או לנצרות אינה ערובה שטבח כזה לא יתבצע.
אם כן, מה עלינו להסיק מדבריו של ארדואן על הנתיב שבו בוחרת טורקיה לצעוד? גם אם סתם קפץ לו לראש הקבדאי משכונת קאסמפאשא, אלו אמירות מפחידות שמרמזות שגם אם מדיניותה הפורמלית של טורקיה זהירה ומפוכחת, וגם אם היא מצהירה בפומבי על העניין בהמשך הקשרים החמים עם אירופה, ארה"ב וישראל, בלב לבו מזדהה ראש הממשלה הטורקי עם אידיאלים ועקרונות אחרים, ושואף להוביל את טורקיה הרחק מבעלי בריתה המסורתיים במערב - לחיבוק הדוב של העולם האסלאמי.
פרופ' דרור זאבי, המחלקה למזרח-תיכון, אוניברסיטת בן גוריון
