אני טיפוס מתמכר. על הנרקוטיקה של הארוטיקה
כל מה שבא בקלות, כל מה שמרגיש טוב ,ואפילו לדקה, סמכו עלי, אני צרכנית אדוקה. כיאה לילדה קטנה בחנות הצעצועים של החיים, גם לממתק הגברי האחרון שטעמתי היתה השפעה דומה
העיניים רוצות עוד ועוד ומובילות אותי להתמכרויות זולות עבור כל דבר שאני מרשה לעצמי להתקרב אליו. סיגריה אחת בחצר האחורית של בית הספר, והופ, אני בפנים. תשאלו את "דובק", הם פתחו חנות בוטיק על שמי בפרברי אסטוניה. הכבד שלי מזמן עבר לרוסיה על מנת להתייחד ולהתאחד עם וודקה, אהובתו היחידה.
כבר מזמן הבנתי שאני הטיפוס המתמכר. במיוחד להנאות החיים. כל מה שבא בקלות, כל מה שמרגיש טוב ,ואפילו לדקה, סמכו עלי, אני צרכנית אדוקה. למזלי אני סובלת גם מגן החששות הפולני, כך שלכל מה שקשור במוצרים פורעי חוק, אני פשוט לא מתקרבת. אחרת מזמן הייתי מבקשת מכם "עשר שקל להגיע לבאר שבע".
יופי. אז מודעות יש לי. כל קבוצת התמיכה מריעה. אז מה? האם אני חדלה? האם אני "תופסת את עצמי בידיים", כפי שמיטב ההמלצות דוחקות בי? מובן שלא, אחרת זה היה מוכיח שיש לי אופי חזק, ושאני מתעלה על עצמי, ורק עצם המחשבה הזאת גורמת לי להדליק עוד סיגריה.
כיאה לילדה קטנה בחנות הצעצועים של החיים, גם לממתק הגברי האחרון שטעמתי היתה השפעה דומה עלי. הוא פתח לי את העיניים, הגדיל את עולמי בשקל תשעים - והתחלתי לצרוך מבלי לדעת שובע, התמלאתי מרוב סיפוק.
באישון הלילה זחלתי לעבר הסוחר הממולח
בהתחלה, הרגלי הצריכה שלי היו מתונים ובעלי שליטה. אם יצא ,כיף גדול, ואם לא, נתראה כבר. אבל לאט לאט השתלטה עלי תאוותי והתחלתי לחפש את הנרקוטיקה שבארוטיקה. באישון הלילה זחלתי לעבר הסוחר הממולח, שידע היטב איך למכור לי את מרכולתו. המנות החלו לגדול, וכך גם צריכתי. שעות של אופוריה ותשוקה סחטו ממני את כל נוזלי גופי. וכיאה לסטלנית בכירה, פיתחתי סיבולת מכובדת למנות שהגיש לי הסוחר.
על פי רוב כשמדובר בהתמכרות, מתפתחת סבילות לחומר הממכר ונוצר הצורך להגביר את הכמות או המינון כדי להמשיך ו"ליהנות" מהשפעתו. ואני רציתי פאן.
כמעיין המתגבר, שצפתי וקצפתי בין זרועותיו
המכורה , אני, הפכה די מהר להיות "שבויה" . וכאמור, הסוחר שלי ממולח הוא, אז עלינו מדרגה. במקום אספקה סדירה של תשוקה סטנדרטית, סיפק לי הממתק חומר חזק של שחרור חושים מיני, שהביא אותי להיכרות עם יכולות הידרו-מיניות חדשות. בחיי שהאינסטלטורים חשופי הישבן יכולים להשתמש באותן הטכניקות לפתיחת סתימות. כמעיין המתגבר, שצפתי וקצפתי בין זרועותיו . בעודנו מתפלשים במעייני הישועה ונהנים זה מזה, נשכחו כל ענייני היום ושקעתי בשחרור מוחלט של כל מנגנוני השליטה הטבועים בי.
נפלתי לסם הקשה של התאווה. בדומה לסטיבי וונדר, לא ראיתי את המציאות, אלא תפקדתי על פי הקצב. לעיתים איטי ורגוע היה הוא, לעיתים קצבי וסוחף. מה שכן, תמיד באיכות גבוהה. אולי עקב כך לא התגלו אצלי תסמינים קשים של מכורים, ומכיוון שצרכתי תאווה איכותית ומספקת, הסרטים שרצו בראשי היו רק חיוביים.
כאן גרים בכיף אני , התאווה שלי והסוחר.
בהינף יד הופסקה לי קצבת התשוקה
הכלב אכל לי את שיעורי הבית, באמת שהשתדלתי אבל..., ואל תשאלו מה קרה, ובהינף יד הופסקה לי קצבת התשוקה. ככה סתם, בלי אפשרות לפרישת החוב, עיכלו לי את הנכס. שום מחסומי הגנה תוצרת איטונג שפיתחתי לעצמי לא הכינו אותי נסיגה החד צדדית של הכוחות המזוינים. זריקת הפנילאתילאמין הקבועה שלי נלקחה ונשארתי עם הקריז המלווה כל נגמל. תשאלו את נאמן פורצלן, שזכו מן ההפקר בעכברת מעבדות מסורה, ובזכות הגמילה שלי ואותותיה פתחו ליין חדש של קרמיקה בלתי סדיקה.
והנה נרגעתי. שארית החומרים הכימיים שבגופי אט אט מתנקים. חברותיי כבר נותנות לי לצאת לבד, והחדר שלי כבר לא נראה כמו תא מעצר בכלא התאילנדי. תהליך השיקום שלי מתקדם בקצב לא רע בכלל, ואני אפילו שוקלת למכור זכויות שידור לאילנה דיין על המסע שעברתי.
במסגרת תהליך הקבלה והחפירה התמידית שלי את עצמי התחלתי לחשוב מהו מקור התחושות שפקדו אותי. האם יש כאן התאהבות, התמכרות, או אפילו התמכרות להתאהבות. האם התחושות שנשתלו בתוכי הן התמכרות לתמצית תשוקתית נטו, או האם הדופאמין, מרכיב המשתחרר במוח בתהליך ההתאהבות ומשפיע באופן מיוחד על הרגשות, ניצח גם אותי.
בדוק בדקתי, וגמעתי מילים כתובות, ומסתבר שאותן תרכובות כימיות האחראיות לפיתוח התאהבות אצל בני האדם, נמצאות כמרכיב גם בחומרים ממכרים. לכן, בשני המקרים, הן במצבים דמויי זוהר ארגוב, והן במקרה של בנות בגיל 16 פוסט הנשיקה הראשונה, המשתמש חווה תחושה של אופוריה. הכימיקל הטבעי המשתחרר במוח בזמן התאהבות או נקלט בגוף בזמן שימוש, מקנה תחושה הדומה לתחושת השכרות, או הסוטול, ויוצר התרוממות רוח ותאווה .
הו הו, ואיך שהתרוממתי. התרוממתי, התכופפתי, השתטחתי ועוצבתי במסירות כזאת, שכל מה שעוד נשאר רציונלי בסצינה נזל החוצה.
את האמת חברים, הגבול הוא דק. אין לי מושג כיצד להגדיר את התרכובות המשתחררות ממני, או מה חזק יותר מהשני, אני רק יודעת שלמרות שבמהלך השימוש במישוש חוויתי שחרור, משהו בניתוק ביני לבין הממתק הגברי משחרר אותי טיפה יותר. ואולי מכאן אפשר להסיק שמדובר באחוזים גבוהים יותר של התמכרות, גם אם היא התנהגותית בלבד, ולא בקומדיה רומנטית.
התכנות הגנטי דואג לכך שמשך זמן ההתאהבות לא יתארך יותר מדי ושנוכל לחזור לחיי שגרה, כי קשה לחיות באופן תמידי תחת השפעה אופורית. אחרת היה נגרם מצב שבו היינו מגיעים לתשישות מינית ונפשית , להלן - מקרה המכורה . במקרה שלי, כמעט וההפך היה הנכון. תחושת קהות החושים רק גברה עם הזמן, ופיתחתי סיבולת איתנה לחומרים שהוגשו לי, ומכאן התפתח הצורך לצרוך את הממתק הארד-קור. לא עבר לי, ולא נכנסתי לשגרה תפקודית. האינטנסיביות והכמיהה רק גברו עם הזמן, וזה היה סוד הקסם.
נראה שזאת באמת התמכרות. למרות הקווים החופפים והמבלבלים בין התמכרות להתאהבות, נראה שהרגלי הצריכה שלי מעידים שאכן מדובר במקרה קשה של טיפוס מתמכר, עיניים גדולות ותאוותנות שאין שנייה לה.
קוראים לי כרמל ואני מכורה. כבר שבועיים שאני נקייה.
