שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גוש דן וגוש קטיף
    כרוכב אופנוע, אבי רט תומך במחאת הרוכבים, אך במקביל מהרהר על היחס לו זוכים רוכבי הדו-גלגלי החוסמים את איילון לעומת אלה שחסמו אותו בקרב על הבית ועל ארץ ישראל

    שני הרהורים מלווים אותי בימים ובשעות האחרונות, הרהורים הנובעים מתוך סיפור הפגנת רוכבי האופנועים עקב העלאת תעריפי הביטוח. שני דברים אני לא מבין - אחד בתור רוכב אופנוע ותיק ואחד בתור יהודי ותיק...

     

    כן, גם אני רוכב אופנוע, מכל הסיבות האפשריות - זה נוח,זה זול, אין בעיות של חניה, פקקים וכדומה.כשאני צריך להתנהל בעיר ובגוש דן רבתי ממקום למקום - מפגישה לפגישה ומהרצאה להרצאה - אין כמו האופנוע.

     

    אני משתדל לנהוג בזהירות. אני לא מאלו המשתוללים או המזגזגים על הכבישים במהירות מופרזת בנהיגה מסוכנת שכולה פוזה ואנדרנלין. אני נוסע באופן סולידי, ויודע שאני חוסך לעצמי הרבה זמן וכסף. אני מבין שבזה אני גם חוסך למדינה זיהום אוויר, פקקים, ושאר בעיות הנובעות מעומס על הכבישים. אם אני ושכמותי לא ניסע על האופנוע - ניסע במכונית, ואז המשמעות היא שעוד אלפים רבים כמוני שינועו ברכב - יפקקו עוד יותר את הכבישים והחניונים, ויזהמו עוד יותר את האוויר.

     

    רוב רוכבי האופנוע עושים זאת מטעמי נוחות וחיסכון. הנסיעה באופנוע עולה לי בערך שליש מהנסיעה ברכב בשקלול כולל של סך ההוצאות השנתיות. מה האפיון של הנוסעים כמוני? בדרך כלל שכירים,סטודנטים, שליחים, בעלי עסקים קטנים, ועוד כל מיני בסגנון העמלים למחייתם ופרנסתם. לא מדובר על מעמד גבוה או בעלי הכנסה גבוהה או בעניין של מותרות. ואני באמת לא מבין- מה המדינה רוצה מאיתנו? מה ההיגיון שרוכב אופנוע של 50 סמ"ק ישלם ביטוח יותר יקר ממכונית? למה בעל אופנוע טרנטה שעולה איזה 5000 שקל צריך לשלם ביטוח בערך 5000 שקל? איפה הפרופורציות? מה ההיגיון? מה שבפועל קורה ויקרה זה שאו שרבים מרוכבי האופנוע התפרנים ימשיכו לנהוג בלי ביטוח ויהמרו שלא יתפסו אותם ושלא יקרה כלום, או שיחזרו למכוניות ויפקקו את הכבישים שממילא סתומים .

     

    מצד אחד המדינה מעודדת צניעות וחיסכון, ומצד שני אלו שעושים זאת בפועל ונוסעים אל רכב דו גלגלי הופכים להיות הפרה החולבת של המדינה.

     

    וכשאחרים חסמו כבישים

    מה זה שייך ליהדות - ישאלו מיד הטוקבקיסטים ובצדק  - אולי זה לא שייך, אבל זה שייך לעולם שבו אנחנו חיים, לשיקולי הדעת ולגזרות הכל כך לא הגיוניות הנוחתות עלינו.

     

    מה שכן שייך ליהדות זה אולי ההרהור השני שלי.

     

    כשאני רואה כיצד האופנוענים במאבקם חוסמים את כבישי הארץ - וכיצד זה מתקבל בסך הכל בהבנה ואולי אפילו באהדה על ידי כלל הציבור המבין את

    המאבק הצודק הזה, אין לי אלא להיזכר בתקופה שלפני עקירת גוש קטיף. כאשר אז המפגינים ניסו לחסום את כבישי הארץ לא למען הביטוח שלהם אלא למען הבית שלהם, הפרנסה שלהם, ולמען הביטחון שלהם ושל תושבי הדרום - איזה עליהום היה על אלו שברוב חוצפתם העזו לחסום את הכבישים. מה לא אמרו על אותם מפגינים, כמה מהם עצרו והעמידו למשפטים על הפגיעה בתחבורה ובשגרת החיים, אילו מילים בוטות לא נאמרו כלפיהם אז - אבל כשמדובר רק בביטוח לאופנוע ולא במאבק על הבית - יש הבנה ואולי גם סימפתיה הרבה יותר גדולה למאבק.

     

    משהו השתבש בדיסק הקשיח של ההיגיון הפשוט. משהו השתבש אצל אותם אלו המנסים לפגוע דווקא באותה שכבת אוכלוסיה שגם ככה קשה לה, ומשהו השתבש אצל אלו שכלפי עקורי גוש קטיף גילו אפס סובלנות, אבל בהחלט מבינים ומקבלים את זכותם של רוכבי האופנוע לחסום כבישים ולשבש את החיים. 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "גוש דן וגוש קטיף"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חסימת האופנוענים
    צילום: רונן טופלברג
    צילום: אבי כהן
    חסימת העקורים
    צילום: אבי כהן
    מומלצים