"ילד, אולי תעזוב קצת את הסינר של אמא?"

אלמנט האדמה, אומרים הסינים, הוא המרכז היציב והבטוח שקיים לכל אחד מאיתנו בחיים. אם נתבונן במרחב בו אנו חיים, נלמד לזהות כי האדמה תמיד שם עבורנו. היא חוף המבטחים שלנו, והיא המקום שעליו אנו פוסעים בביטחה. כל זה נשמע מבטיח? אכן. אולם כשמדובר בילד טיפוס אדמה הדברים מתחילים להיראות אחרת, ובעיקר התחושה לא תמיד נוחה. אילו הסינר שלנו או כנף הבגד היו יכולים לדבר, היינו שומעים את המשפט "ילד, תניח לי קצת וצא לנדוד במרחב!"

מרגע היוולדתם אנו רוצים לצקת לתוכם במנות גדושות את תחושת הביטחון והשייכות, שהרי אין אמא או אבא שלא מאמינים שפרי יצירתם הוא הדבר הגדול הבא שהעולם מחכה לו. אנו מניקים ומזינים אותם כשהם מעורסלים קרוב לגופנו, אנו מגנים עליהם כעל אוצר ומארגנים להם כל שביל או דרך שבה הם צועדים. כל אלו בראייה סינית הן אותן פעולות שיוצקות בילד את תחושת השייכות והביטחון, ובעיקר מחזקות בו את אלמנט האדמה שמחבר אותו ליחידה אחת. משפחה.

אולם, יש בינינו הורים שלא תמיד מבינים שגם יציבות ותחושות ביטחון צריך להזין במנות מדודות ושאפשר לעיתים לתת לילד להתמודד לבד, ובעיקר להימנע מלרפד עבורו את המרחב באופן שהופך אותו להיות תלותי, חושש ובעיקר פלגמט. שהרי הילדים אולי נתפסים בעינינו כחלשים ותלותיים אך זו הטעות. הילדים שלנו הם חזקים מאוד בלבלוע את מה שאנו מאכילים אותם. וכשמדובר בילד טיפוס אדמה לנו יש תפקיד מרכזי. כי אנו ההורים מזינים בכל רגע נתון את האדמה בחייהם. אותה אדמה השואבת את כוחה מחיי השיגרה שאנו יוצרים, מדפוסים ומטקסים שאנו מקיימים.

קחו פתק קטן ורישמו עליו את המשימה היומית הבאה: אני אתן לילד שלי שורשים חזקים ליציבות וביטחון, אך גם ענפים בכדי לצמוח ולזרום. כך נמנע מעצמנו לתת להם חיבוק דוב שכובל, כך נמנע מהם להיות צמודים לבובה המסמורטטת שלהם ? לחיתול הבד שראה ימים טובים וצחורים יותר ? וכמובן לאחיזה הלא מרפה מהסינר.

מיהו ילד טיפוס האדמה?

רק אמא. רק ליד אמא. רק מִשחק עם אמא. רק עם היד של אמא. רק במיטה עם אמא. ילדים אובססיביים שבעיקר קשה להם להתנתק מאמא, או להיפרד בכלל. מאפיינת אותם בעיקר עייפות, כבדות פיזית ומנטאלית, עצלות ואף נטייה להשמנה. הם חשים חוסר ביטחון וזקוקים לחיזוקים ללא הרף. הם צמודים לבקבוק, לחיתול, למוצץ ונטייתם לפתח תלות אובססיבית.

הם אותם ילדים אשר ידאגו שגם כאשר הם אצל חברים אמא צריכה להיות במרחב, הם אותם ילדים שכל שינוי, אפילו הקל ביותר במרחב אליו הם מורגלים, משבש להם את היום. זהו אותו ילד שעולמו חרב כי המורה שינתה את מקומו בכיתה, וכעת הוא יושב ליד ילד אחר. אותו ילד שאוהב את אותה נוכחות חברים קבועה ולא תמיד פתוח להרחיב את מעגל החברים. זה אותו ילד שיכול לפתח את הנטייה לאכילה לא מבוקרת, שהמשמעות שלה היא הזנה פסיבית של הגוף. יצירת תנועה המוגבלת אך ורק לתזונה, ומכאן הדרך להשמנה.

זמן איכות ומשחק

חשוב לנתב ולנצל את הזמן עם ילדים אלו לטובת עשייה שתוציא אותם מההתעסקות הבלתי פוסקת ומהאחיזה האובססיבית. משחקים שיש בהם תנועה שתעודד אותם לצאת מהפסיביות, וחשוב שבמשחק יהיה יעד ומטרה מוחשיים. לרוץ ולמצוא חפץ שהוסתר. לשחק שלושה מקלות – דילוג מעל המקלות, ובכל פעם להגדיל ולהעצים את היעד המוחשי (המרחק) שיש להשיג. פתירת תשבצים ותפזורות. 

אלו משחקים המעודדים מחשבה ואף השגת יעד. אלו משחקים היכולים להוציא את הילד מעצלות מנטאלית וכבדות חשיבתית. השילוב של התנועה והחשיבה יגרום להם לעורר את החלקים המנטאליים ובעיקר יוצר התנתקות מההתעסקות באובססיה. כדאי ואף חשוב לגרות את הילד ולעורר את סקרנותו בנושאים שאינם קשורים לאובססיה שבה הוא טרוד. 

כדאי לחשוב על משהו אחר שבהכרח אינו עוסק באובססיה האישית שלהם, לזהות היכן המקום שבו הילד אוהב "לרבוץ" ולהיכנס לנינוחות פסיבית שאינה תורמת לו במאום, ולהרחיק אותו משם. ישיבה ממושכת מול המחשב או הטלויזיה היא הרגל רע שיש להוקיע משגרת חייו של הילד. עבורכם ההורים זה "גן עדן" של שקט, אך עבורו זו מלכודת של דבש הגורמת לו להמשיך ולהיות כבד ותלותי.

חשוב גם ליצור לילד סיבות לצאת מהבית. לרוב, ילדים אלו הבית עבורם הוא "מרבץ של נוחות", לכן מומלץ לצאת לטיול רגלי קבוע, לרכיבה קבועה על אופניים או למשחק במגרש המשחקים וכמובן לעשות שימוש במתקני המשחק, ולא להיות הצופה מהצד.

תזונה

בסין נהוג לתת לילדים הסובלים מתסמיני האובססיה את צמח ה–DU HOU. צמח זה מכונה בשם "קיום עצמאי" ויש לו חריפות אשר מעודדת אצל הילד את היכולת לשחרר את כבלי האובססיה.

כמו כן, מומלץ לתת לילדים אלו מזונות אשר מחזקים את המרכז של גופם (מערכת העיכול) ובכך יחזקו גם את האלמנט הטבעי של הבטחון העצמי שלהם וישחררו את התלות והאובססיה. המזונות הידועים ככאלה הם: גריסי פנינה, חיטה טרום נביטה, קליפות מנדרינה (מועילות ליציאה מהכבדות ומהקיבעון), זיתים, רוקט, כריך מלחם שיפון, שורש סלרי וכרישה.

מאחר וילדי האדמה נוטים לאכילה מוגברת ובהתאם להשמנה, חשוב להקפיד איתם על מזונות בריאים, מזינים וחיוניים. יש לדאוג תחילה לאיכות המזון שהם אוכלים, ואחר כך לכמות המזון שהם צורכים. הרבה יותר קל לווסת את האיכות, וקשה יותר את הכמות, מאחר וקיבתם מורגלת לכמות מסוימת של מזון. הקפידו איתם על ארוחות קבועות ולא על ארוחה אחת גדולה במשך כל היום.

• הכותבת היא מטפלת ומרצה בנושא רפואה סינית מעבירה סדנאות וקורסים בנושא תזונה לאורח חיים בריא במזרח מערב בת.ל.מ.