שתף קטע נבחר

"אל תצא פראייר. תן לו בוקס"

מחקר ישראלי חדש מצא קשר בין נערים המאמצים לעצמם "קוד כבוד" לבין התנהגות אלימה. פרופ' יואל אליצור וליאור סומך מהאוניברסיטה העברית מסבירים למה כשילד אומר "יצאת פראייר", כדאי שתידלק אצלנו נורה אדומה

זה מתחיל במבט סתמי, פזילה ארוכה מדי לכיוון החָבֶרה שלו, מילה שניתן לפרש כך או אחרת או בקשת סיגריה. הקטטה שתתפתח כתוצאה מכך עלולה להסתיים במוות. בדיעבד, זה יהיה עניין של פרשנות או אי הבנה, אבל את הגלגל לא ניתן יהיה להחזיר לאחור וחיי האדם שנגדעו יחוללו מעגל שלם של כאב שאין לו נחמה.

 

מה לא היינו נותנים בשביל לפצח ולהשפיע על ההתנהגות שבבסיס האלימות? רבות דובר על אלכוהול, על סמים ועל תחושת ההפקר של האזרח הקטן. משתנה נוסף במשוואה המורכבת הזו הוא התנהגות על פי "קוד כבוד".

 

להשיב את הכבוד שנפגע

מחקר חדש שנערך על ידי ליאור סומך, פסיכולוג ודוקטורנט בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, בהנחייתו של פרופ' יואל אליצור, מהמגמה לפסיכולוגיה קלינית וחינוכית של הילד, מוכיח את הקשר בין ערכי "קוד כבוד" להתנהגות אלימה. המחקר בדק נערים בגילאי 12-18 ב-7 בתי ספר המייצגים קצוות שונים של האוכלוסייה.

 

"במצבים הללו, נער שיש לו רגישות גבוהה לכבוד, עלול להרגיש השפלה ובושה שתחייב אותו לפעול בפעולת תגמול שהיא סוג של הפגנת שרירים שנועדה להשיב את הכבוד שנפגע", מסביר סומך. "התגובה שלו על פי 'קוד הכבוד', חייבת להיות מיידית, פומבית והרבה יותר חריפה מההתנהגות המביישת שהתחילה את האירוע. מה שמתחיל כפרובוקציה קלה בין נערים, כמו למשל התגוששות של משחק, יכול להסתיים בקלות כתגרה אלימה המקבלת אופי של תחרות על הכבוד הגברי. גם לצופים יש תפקיד חשוב. כאשר הם אומרים 'יצאת פראייר. תראה איזה בוקס הוא החטיף לך', הדרך להסלמה היא קצרה".

 

מה אתה מרגיש כשאתה בא במגע עם העולם הזה, שרובנו לא חווים אותו ביום יום?

"זה תמיד מעורר בי עצב. החיפוש אחר כבוד הוא ניסיון לקבל תחושה של ערך עצמי ומסוגלות, אבל בסופו של דבר זו מעטפת הגנה חיצונית שמכסה על תחושות של חוסר ביטחון. קוד כבוד הוא מעין פיצוי לתחושת ערך אישי שלילי. הנערים הללו נמצאים כל הזמן במתח ודרוכים בבדיקה מתמדת שמטרתה לגלות האם מישהו מחבריהם לא מנסה לפגוע בכבוד שלהם על מנת להאדיר את שלו".

 

מהו "קוד כבוד"?

"קוד הכבוד הוגדר במחקר כהפנמה של ערכים ונורמות המאפיינים תרבויות של כבוד והמתבטאים בתגובות רגישות וכוחניות של נערים כלפי כל מה שנתפס בעיניהם כמכתים את כבודם הגברי", אומר פרופ' אליצור. "תרבות הכבוד בארץ ובעולם מאופיינת בציפייה מגברים להפגין קשיחות, כוח ודומיננטיות בפרהסיה ללא גילויי פחד או חולשה, להגן על כבודן של הנשים הקרובות להם ולשמור מפני כל פגיעה בערכה ובמעמדה החברתי של משפחתם. בישראל תרבות הכבוד מאופיינת גם ברגישות מוגברת למצבים של ניצול על-ידי אחרים שמעוררים את החרדה 'לצאת פראייר'".

 

איזה אחוז מבעיות האלימות כפי שעלה במחקר מוסברות במאפייני התנהגות של "קוד כבוד"?

"חקרנו 4 גורמים שהשפיעו על בעיות התנהגות וביחד ניבאו 70% מהן: קהות לב שהוגדרה כחוסר רגישות כלפי האחר, מדד חברתי כלכלי, גיל וקוד הכבוד. גילינו שבנים מתבגרים שאימצו ערכים תרבותיים המאופיינים ב'קוד כבוד', נוטים לאלימות ולבעיות התנהגות יותר מנערים אחרים. כמו כן, נמצא כי נערים המפגינים קהות לב מועדים יותר לאימוץ 'קוד הכבוד' ולאלימות.

 

"בנוסף, מצאנו עליה באימוץ קוד הכבוד עם עליית הגיל. חלק מההשפעות של גיל, קהות לב ומעמד סוציו אקונומי על אלימות הן ישירות ומנבאות בפני עצמן בעיות התנהגות. חלקן קשורות לקוד הכבוד. כלומר, אם נער גדל בסביבה המאופיינת במעמד סוציו אקונומי נמוך, יש לו יותר סיכוי להגיע לבעיות התנהגות. אם אותו נער גם משתלב בחבורה של נערים המטפחים קוד כבוד, הסיכוי הזה גובר".

 

האם אין כאן את פרדוקס הביצה והתרנגולת? מה קודם למה? קוד כבוד לקהות לב או קהות לב לקוד כבוד?

"התורשה גורמת לאנשים לעצב, לבנות ולפנות לסביבה המתאימה לנטיות שלהם. אותו נער עם קשיחות לב, אם ימצא בסביבה נורמטיבית יקבל יחס לא חיובי. בחברה אחרת הוא יחשב אחלה גבר וכזה שמתפעלים ממנו. באופן טבעי הוא ימשך לחברה שרואה אותו באור חיובי. במובן הזה הגנטיקה משפיעה על הסביבה וקיימת גם השפעה הפוכה. ההשפעות מתקיימות בכל הכיוונים".

 

כיצד מסבירים את הקשרים שנמצאו במחקר בין קהות לב ל'קוד הכבוד' ולמאפיינים סוציו אקונומיים?

"נערים קהי-לב מפנימים נורמות המאפיינות תרבויות כבוד כאמצעי להצדיק התנהגות תוקפנית, אשר מטרתה להאדיר את עצמם על חשבון אחרים. הסבר נוסף למשיכה של נערים קהי-לב לקוד הכבוד הוא שנערים אלה זוכים לסטטוס חברתי גבוה בקבוצות עם קוד כבוד מפותח בהשוואה לחברות המדגישות צו מוסרי.

 

"נערים עם התקשרות לא בטוחה נוטים להתמקד בתחרות ובשליטה על אחרים כמנגנון פיצוי לחוסר הביטחון שלהם, ולכן הם מראים נטייה גוברת להפנים את "קוד הכבוד". הפנמתו מעניקה להם הזדמנות להאדיר את תחושת הגבריות שלהם דרך שליטה וכוח על אחרים, שאינם שייכים לקבוצת הכבוד הקרובה שלהם. כמו כן, אימוץ קוד הכבוד מאפשר למתבגרים המגיעים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך להשיג תחושה של סטטוס חברתי".

 

עם איזו חבורה מסתובב הבן שלכם?

מהי המשמעות האופרטיבית של תוצאות המחקר?

"זהו מחקר בעל רלוונטיות ציבורית ובמיוחד כעת, כאשר רואים את כל המקרים המפורסמים על פשעים שנעשו על ידי אנשים שבאיזושהי צורה מגינים על הכבוד שלהם ומגיעים לתגובות שהן חסרות פרופורציה לפגיעה בו. הם מרגישים שהם צודקים בגישתם התוקפנית והאלימה. כלומר, למרות התוצאות הקשות, הפוגע מרגיש שהתגובה שלו הייתה מוצדקת.

 

"לכן חשוב שהמחקר יקבל הד ציבורי, היות ויש לכולנו אחריות להשריש ערכים שונים. אנחנו חיים במידה רבה בתרבות בה המסר החברתי הוא שצריך לעשות הכל כדי לא לצאת פראייר בסיטואציה כזו או אחרת, בעוד שישנן דרכים חלופיות ורכות יותר לשקם פגיעות ביחסים והן צריכות לקבל במה. התפקיד של החינוך נמדד לא רק במבחנים והישגים אלא ביכולת שלנו להעביר ערכים פרו חברתיים שמאפשרים פתרון סכסוכים לאו דווקא בדרך של הפגנת קשיחות, כוח, דומיננטיות וגבריות מ'צואיסטית.

 

"חשוב שהורים יהיו מודעים לחבורה שעימם מסתובב הילד שלהם, ולתרבות ולחוקים הנהוגים בה. חשוב לחזק את הערכים של עזרה לאחר ובמידת הצורך להתערב כדי למנוע התדרדרות לאלימות ולפשע.

 

"אנשי חינוך וגורמי טיפול העובדים עם נערים אלימים צריכים לתת תשומת לב מיוחדת לקשר החזק בין 'קוד הכבוד' להתנהגות בלתי מסתגלת ולתכנן התערבויות טיפוליות לצמצום ההשפעה ההרסנית של תת-תרבויות המקדמות ביטויים של אלימות. חשוב שתוכניות אלו יעזרו למתבגרים לפתח כלים פרו-חברתיים שיאפשרו להם לגבש את זהותם ולהגיע לתחושות של שייכות וביטחון בדרכים פרו-חברתיות".

 

"תוכניות הטיפול לנוער בסיכון בקהילה ובבתי הספר בדרך כלל לא מתמקדות מספיק בנושא של 'קוד הכבוד'", מוסיף סומך. "כשנער אומר 'הוא פגע בכבוד שלי ולכן דקרתי אותו', מתייחסים לאמירה שלו כאל אמירה המתרצת התנהגות. אני חושב שצריך לעשות איתו עבודה טיפולית שתיתן לו לבחור בדרך אלטרנטיבית להשיב את הכבוד שנפגע".

 

עושה רושם שמאפייני קוד הכבוד מושרשים כל כך עמוק. האם אתה מאמין שאכן ניתן להשפיע?

"צריך להסתכל על ההשפעה לטווח ארוך. במקומות שמשקיעים, יש ירידה ברמת האלימות. בבתי ספר שמשקיעים ביצירת אקלים פרו חברתי על ידי פיתוח והקניית אמצעים כאלו, רואים שיש תוצאות".

 

  • המאמר המציג את המחקר, התפרסם לאחרונה ב- Journal of Clinical Child and Adolescent Psychology.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: index open
פרופ' יואל אליצור
צילום: רעיה מורג
ליאור סומך
צילום: דקלה סומך
מומלצים