שיכרון הכוח
הממשלה מבקשת לטפל בנגע האלכוהול באמצעות יצירת אווירה ציבורית נגדו. טלי פרקש מעדיפה לחסוך 27 מיליון שקלים באמצעות חזרה לשיטה היהודית - "חושך שבטו שונא בנו"
יש מחיר לטעויות עם ילדים. למעט מספר מקרים יוצאי דופן, מה שהשקעת בחינוך ילדך, הוא ברבות הימים, מה שתקצור בחזרה. אך לעיתים, את מחיר החידלון ההורי בהתמודדות עם הילדים, לא תשלם המשפחה הגרעינית לבדה. יש טעויות עליהן תשלם המדינה כולה. 27 מליון שקל ליתר דיוק.
ממשלת ישראל אישרה שלשום תוכנית גרנדיוזית לטיפול "בנגע האלכוהול". ביבי טרח לעדכן את שרי הממשלה כי ישראל עומדת בפני מגיפת משקאות משכרים בקרב מתבגריה. אי לכך מחויבת המדינה בצעד פופוליסטי בעיקרו, להוציא את הכסף במקום על קשישים או אוכלוסיית מצוקה אחרת, על תיקון מחדליהם של הורי ישראל. באמצעות, תקשיבו טוב, החמרת ענישה ויצירת "אווירה ציבורית" נוגדת אלכוהול.
הגדילו לעשות כלי התקשורת שהזמינו לדיון בנושא את בני הנוער עצמם, ואלה בשרבוב שפתיים מתפנק הודיעו "שהם לא מוכנים" (!!) שמישהו יגביל אותם. גם ככה הם מתמודדים עם "מורים בינוניים והורים שלא יודעים מה לעשות איתם" (ציטוט ישיר מפי אחד מהם). ולמרות המילים המקוממות, אני חייבת להודות - הם צודקים. דרוש מאן דהוא שיעניק לנערי החמד את הניעור של חייהם, שאבא'לה ואימא'לה היקרים שכחו מזמן לתת.
חושך שבטו שונא בנו
תאמינו או לא, כבר לפני יותר משלושת אלפים שנה התמודדו הורים עם אותן בעיות ולמרבה הפלא הפתרון הנכון לא השתנה. מזמן אמר החכם באדם "חושך שיבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר". ולא, לכל המתלהמים, לא מדובר בחלוקת מכות רצח כאקט חינוכי, אלא, כמו בפירוש הביטוי "לא חסך שיבטו", גם כאן הכוונה לביקורת קשה ונוקבת.ערסים, מסוממים ושיכורים, מאפייני הנוער הישראלי, הם פרי היעדר כמעט מוחלט של חינוך במובן הישן והטוב. הם נשארו אגוצנטרים קטנים החושבים שמרכז היקום נמצא בטבורם. רגילים לעשות ככל העולה על רוחם ללא נתינת דין וחשבון לאיש. והעובדה שילד זקוק לגבולות ומשמעת היא לא חדשה מרעישה, פרי מחקר בן דורנו. איוב כבר עדכן בעניין כשאמר כי "עייר פרא האדם יולד" (י"א, י"ב).
נראה ששכחנו או ויתרנו (לא ברור מה מהשניים חמור יותר) על הזכות להיות הורים במובן האקטיבי של המילה. הגבלות, משמעת, ציות וקבלת עול הפכו למילים גסות. הורים לילדים מופרעים (סורי, אין מילה אחרת), צריכים "סופר נני" שתחזיק להם את היד כשהם לומדים בפעם הראשונה להשתמש בסמכותם ולהודיע לרודן הקטן שמהיום דברים משתנים.
יותר מדי נוח לנו לזרוק על המדינה את תחלואי ילדיה. משטרה בקריסה, מערכת החינוך לא ממש מתפקדת, הקלות בה משיג הנוער אלכוהול. אך כל זה היה קיים גם בעבר, מה שהשתנה זה הילדים. בעיקר הכוח המשחית והלא פרופורציונאלי בעליל שניתן להם בידיים. זה, הורים יקרים, מה קורה שבן 15 או 16 מחליט להחליט על עצמו.
לי, אישית, כואב הלב לעבור ליד גינה ציבורית מאוחר בלילה באזור חילוני הנחשב מבוסס ובורגני, ולראות ילדים שבהפרזה הייתי נותנת להם 14, יושבים על ספסלים מחובקים עם בקבוקי וודקה וויסקי. עסוקים בפיתוח שחמת באמצעות מילוי עצמי מאסיבי באלכוהול וכל המרבה אחוזים הרי זה משובח.
אזרחי מדינת ישראל היקרים, הילדים שלכם שיכורים. שיכורים מכוח. כשאין בוס בבית, ואת זה די ברור מהכתובים לעיל, מה הפלא שילד הישר בעיניו יעשה? להורים של היום, אסקופה שחוקה ונדרסת, אין זכות וטו על מה שילדיהם עושים או שותים.
אולי, בצוק העיתים, הגיעה השעה להפנות את המבט אחורנית. אל הפרימיטיביים שבחרו לשמור על ערכי משפחה "של פעם". ולהקפיד על גינונים מיושנים כמו קימה בעת שהמורה נכנס לכיתה. מסתבר כי נוער שהוריו מחנכים אותו לפנות אל מבוגרים כמר וגברת נמנע מהספורט הלאומי "שתה עד שתשתטה". ובני תשחורת מהסוג הזה, הורי ורבותי, אפשר למצוא בכל בית בבני ברק.
מומלצים
