"המשוררים הפלסטינים נגועים בישראליזציה"

היומון הלבנוני "אלאח'באר", המקורב לחיזבאללה, פירסם בתחילת השבוע מאמר דעה שתוקף את המשורר הפלסטיני סמיח אל קאסם ומשוררים פלסטינים נוספים. תחת הכותרת "סמיח אל קאסם וקדחת הישראליזציה" כותב המשורר הפלסטיני הצעיר נג'ואן דרוויש: "מי היה מאמין שמשורר ידוע כמשורר ההתנגדות הערבית, ימצא עצמו בסופו של דבר בין משוררים ישראלים בערב שירה המוקדש כולו לזכרו של יצחק רבין", ומכוון לאירוע שנערך בתחילת חודש נובמבר במסגרת פסטיבל "שער" לשירה.

דרוויש ממשיך וכותב: "עובדה זו לא ממש מפתיעה בהקשר של סמיח אל קאסם למרות שהוא עדיין מחשיב את עצמו כמשורר ההתנגדות, קורא את שיריו על הלאומיות הערבית בכל פעם שמזדמנת לו ההזדמנות ומשבח את הרשויות והשלטונות בעולם הערבי. הסכמתו לכלול את שמו בין משוררים ישראלים בכפיפה אחת תחת אמתלות שונות, כבר לא משטה באף אחד".

אל קאסם. "מדובר בשכירי עט" (צילומים: דפנה קפלן)

הכותב זועם על כך שהמשורר הנודע לוקח חלק באירועים ממסדיים ישראליים. "כבר שנים שהוא אחד ממשתתפי פסטיבל השירה העולמי בירושלים שאורגן על ידי הכיבוש הישראלי בתירוץ שמדובר בפסטיבל שמאלני, זאת בעוד שמשוררים יהודים מחרימים את הפסטיבל", כותב דרוויש ומצטט את אהרון שבתאי שכינה את האירוע "קופסת הבושם ששמים בשירותים בכדי למנוע את ריח הצואה". דרוויש יורה לכל הכיוונים ומכוון את חיציו בין היתר גם לפסטיבל "שער" של עמותת הליקון לשירה. לדבריו הפסטיבל לא הצליח לגייס לשורותיו ולו משורר ערבי מכובד אחד. לחיזוק הטענה הוא כותב: "הפסטיבל ניסה פעמים רבות להזמין את המשורר אדוניס ללא הצלחה". מנהל הפסטיבל, המשורר אמיר אור, מבהיר כי מעולם לא נעשתה פנייה לאדוניס בנושא.

דרוויש ממשיך: "מרבית המשוררים הערבים שהשתתפו בפסטיבל אינם בעלי ערך שירי או תרבותי מלבד טהא מוחמד עלי, שכתב בצורה הטובה ביותר על זיכרון הנכבה הפלסטינית בשירה ובסיפורת". הכותב מצר על כך שמוחמד עלי החליט להשתתף בפסטיבל, ולמרות חיבתו לכתיבתו הוא כותב: "טהא מוחמד עלי הוא איש מוכשר ודמות תרבותית ללא ספק, אך נטול מודעות פוליטית".

את אחרון חיציו הוא מכוון לפסטיבל "ניסן" לשירה המתקיים מזה שנים בכפר מר'ר, תחת ניהולו של המשורר נעים עריידי. "בראש פסטיבל קטן נוסף שמטרתו נורמליזציה עומד נעים עריידי, חבר מפלגת הליכוד הציונית ומחבר הספר 'שירים ערביים בישראל'. עריידי מנסה ללכוד משוררים ערביים על מנת שישתתפו בפסטיבל לצד ישראלים. מרוב פרויקטים שגורמים לנורמליזציה תרבותית, קשה לעקוב ולהגיב אליהם", כותב דרוויש.

"לא ירתיעו אותי שכירי חרב"  

על פניו מאמר הדעה המשתלח ביומון הלבנוני אינו מטריד את הכותבים הפלסטינים בישראל. "תמכתי ואמשיך לתמוך בדיאלוג", אומר ל-ynet סמיח אל קאסם, "תמיד אהיה חלק אינטגרלי מדו-שיח יהודי-ערבי וישראלי-פלסטיני למען השלום ובמטרה לשים קץ לכיבוש, לגזענות ולסבל של שני העמים גם יחד. זאת דרכי ולא ירתיעו אותי שכירי חרב או עט שנהנים ממקורות חשודים. בכל המזרח התיכון ישנם גורמים שאינם רוצים להגיע לשלום בארץ ובאזור".

אל קאסם עם המשורר אמיר אור בפסטיבל "שער" לשירה

הכותב חשוד בעיניך כשכיר עט?

"בהחלט. לדעתי הוא קורבן של אלמנטים פה בישראל שתוקפים אותי. כל ערבי שתוקף אותי, אם זה בארץ או בעולם, הוא אדם חשוד, אויב העם שלו, אויב החופש, השלום והקדמה. אין ולא היה דובר של העם הפלסטיני שמבטא ביושר ובאמת נאמנה יותר ממני את רחשי ליבו של האדם הערבי. זכיתי בכינויים 'משורר האומה הערבית', 'המשורר הקדוש ו'אדון האלף בית' לא בכדי. המעמד שלי באומה הערבית חזק ושום סוכן זר, מפוקפק ושתול, לא יוכל לזעזע אותו".

מה האינטרסים שלו לדעתך?

"יש אנשים שחיים משנאה ומלחמות. הם לא רוצים הבנה ולא אכפת להם מהדם שנשפך, בין אם מדובר בבני עמם או בדמם של אחרים. האנשים האלה חיים במדינות שמנהיגיהן הם מלכי הנורמליזציה, יותר ישראלים ממך, הם מקבלים כסף אמריקני וישראלי, אז שלא יטיפו לי.

הכיבוש הרס את הנורמליזציה בין יהודים לערבים בארץ ולכן רק חיסולו וכינון שלום, יחזירו אותנו למצב טבעי ונורמלי. כל המטיפים נגד דיאלוג ודו-שיח מדברים בסלוגנים נגד הכיבוש אבל למען האמת פועלים לשימורו ולהמשך קיום הסבל של כל עמי האזור. זה לא מקובל עלי. יש בי דאגה ומוטלת עלי אחריות אישית לכל טיפת דם שנשפכת. אני משתדל להיות אדם ישר, משורר ישר, ערבי ופלסטיני ישר. המזויפים, המסולפים, שכירי החרב והעט, לא יוכלו לי ולא יעצרו אותי מבניית גשרים".

אחרי 50 שנה של פעילות בתחום השירה, אומר סמיח אל קאסם שהוא סומך על האומה הערבית שתמשיך לחבק אותו. "בניתי את מעמדי לאורך שנים והוא מבוסס על כבוד ואהבת אמת", הוא אומר, "רק אתמול קיבלתי הזמנה לפסטיבל שירה שייערך במרץ בערב הסעודית ואני מתכוון להשתתף בו. צריך סבלנות, אבל בסוף יהיה פה טוב. לא יכול להיות אחרת. לשני העמים נמאס. הגיע זמן שנחיה פה ביחד בשלום ובכבוד הדדי. פנאטים ישראלים וערבים לא יוכלו למנוע את זה".

סמיח אל קאסם יצא גם נגד הדברים שנכתבו במאמר בעניינו של המשורר הגלילי, טהא מוחמד עלי. "לטהא יש בהחלט עמדה ברורה שתומכת בדיאלוג ישראלי-פלסטיני", אמר אל קאסם, "הוא עצמו פליט בארץ ולהגדיר אותו כאדם נטול מודעות פוליטית זה לפגוע בכבודו".

"מצבור של סילופים קטנים"

המשורר נעים עריידי שהותקף גם הוא במאמר אומר ל-ynet בתגובה: "אנחנו לא 'עושים נורמליזציה', אנחנו חיים ביחד, שותפים ביצירת חברה חופשית, ליברלית ומתקדמת שלא בדומה לחברה בה חי הכותב, שאינני יודע מי הוא וככל הנראה רצונו להתפרסם. פסטיבל 'ניסן' בכפר מר'ר הוא פסטיבל בינלאומי גדול ולא קטן כמו שטען. הפסטיבל הוקם על בסיס שיתוף פעולה יהודי-ערבי וישראלי-פלסטיני. אולי כיוון שהכותב לא הוזמן אליו, כואב לו. המתקפה על שני משוררים גדולים כמו סמיח אל קסאם ונעים עריידי נובעת מגישה גזענית דתית כיוון ששנינו דרוזים. מעניין בעיני שהכותב בחר להיזהר ולא להטיח האשמות בוטות בטהא מוחמד עלי, שגם הוא משורר גדול שתומך בדיאלוג, פשוט כיוון שהוא מוסלמי. מפלגת הליכוד, אגב, תשמח מאוד לשמוע שאני חבר בשורותיה. כמובן שאין בדבר כל אמת".

מנהל פסטיבל "שער" לשירה, המשורר אמיר אור, אמר בתגובה: "ישנם אנשים שהשירה מבחינתם מקיפה את מכלול החיים. ישנם אחרים, שהשירה עבורם היא לא יותר מכלי שרת במאמץ לקידום פוליטי. הפרסום הזה ראה אור בעיתון שמקורב לחיזבאללה.

מטרתו לנגח כפעולת נגד, פרויקט שמטרתו דיאלוג והתקרבות. להציג עמדות שטחיות שכאלה זה קל. צריך להבין שהכותב הוא משורר צעיר שמפרסם את דבריו בכתב העת 'פלסטין אל שבאב' ("צעירי פלסטין") וחלק מהאג'נדה שלו היא להתקיף את 'הגדולים' ששמם הולך לפניהם. זו הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בשירה למטרות פוליטיות ולקידום אישי שמרגיז אותי. הכל בטקסט הזה מסולף. להציג את 'הליקון' כמכשיר בידי הציונות ולומר שמשוררים ערבים 'שווים' לא מופיעים בפסטיבל, זה שטויות".

רשימה חלקית שמציג אור מבין עשרות המשתתפים בפסטיבל 'שער' לאורך השנים כוללת בין היתר כותבים מובילים כמו סמיח אל קאסם, טהא מוחמד עלי, סלמאן מסאלחה, נעים עריידי, היימן אלגבריה ומרואן מח'ול. "יש מצבור של סילופים קטנים שמצטרפים לכדי תמונה מעוותת שמציג הכותב", אומר אור, "הגישה של להחרים אדם בגלל תעודת הזהות שלו, היא פשיסטית ולא משנה מאיזה צד היא באה. השירה מנסה לאורך כל ההיסטוריה לחצות גבולות והשאלה היא האם אנחנו רוצים לכבות גם את המקום הזה ואם כן, מאילו מניעים?"