בג"ץ ביטל חוק הכלא הפרטי: "צדק כשהתערב"

החלטת בג"ץ לבטל את האישור לפתוח בית כלא פרטי בישראל  הייתה דרמטית לא רק בשל המקרה הספציפי שבו עסקה. הפסיקה, שביטלה חוק של הכנסת, העלתה שוב לשיח הציבורי את שאלת סמכויות המדינה כלפי אזרחיה, את סוגיית גבולות ההפרטה ואת עניין האקטיביזם השיפוטי, נושא השנוי במחלוקת בישראל זה שנים. למרות שעל בג"ץ נמתחה לא פעם ביקורת על התערבותו בחקיקה ובמדיניות, עושה רושם שהפעם המומחים מתייצבים מאחוריו בלב שלם.

• שב"ס: אם יוחלט - נפעיל הכלא בכוחות עצמנו
  

"גם אני עומד לפעמים מנגד ומבקר את בג"ץ, אבל כאן אין ממש מקום להתנגד לפעולותיו", אמר אמש (יום ה') ל-ynet פרופ' יואב דותן מהאוניברסיטה העברית.

"זה עניין יסודי מאוד, אלה הן זכויות הפרט הבסיסיות ביותר, ולכן ברור שזה עניינו של בג"ץ, ושעליו לבדוק את זה. עצם הנכונות של בג"ץ להתעסק בזה היא לגיטימית", הדגיש. פרופ' דותן אמר כי "אפשר להסכים או לא להסכים עם עניין פסק הדין, אבל אין מחלוקת על כך שזה מסמכותו של בית משפט חוקתי, המגן על חירויות הפרט".

גם פרופ' אריאל בנדור, מומחה למשפט חוקתי מאוניברסיטת בר-אילן, סבור כי על בג"ץ לדבוק בדרכו שלו, ולהתעלם בפסיקתו מעניין היחסים עם הרשויות המחוקקת והמבצעת, ולא - לא יוכל לבצע את תפקידו. "אם בית המשפט היה נמנע מלפסוק לגוף העניין כפי שנכון לדעתו לפסוק, בגלל חשש מתגובת הרשויות האחרות, זה היה פסול. אנחנו מצפים מבג"ץ לפסוק ללא מורא, וללא משוא פנים בכל מקרה ומקרה".

בנדור הודה כי "אין זו הפעם הראשונה שבג"ץ מבטל חוק של הכנסת שסותר חוק יסוד", אך הדגיש: "כמובן שפה מדובר במקרה ייחודי. הנימוק הוא שזכותו של האדם להיענש בידי המדינה, ולא בידי גוף פרטי הפועל לפי אינטרסים כספיים, כמו על-ידי לב לבייב לצורך העניין".

הזכות לרווח עסקי מול זכויות האדם

בהחלטתם קבעו שופטי בג"ץ כי התיקון לחוק המאפשר את הקמת הכלא הפרטי, כולל "פגיעה בלתי-חוקתית בזכויות האדם לחירות אישית ולכבוד האדם, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". שמונה שופטים תמכו בהחלטה, ואחד התנגד.

נשיאת העליון ביניש כתבה בהחלטתה בין היתר כי "העברת סמכות הענישה מן המדינה, לגורם שתכליתו המרכזית, מעצם הגדרתו, בהשאת רווחיו, פותחת פתח לשילובם של שיקולים זרים ובלתי רלוונטיים במערך השיקולים שנשקל על-ידי הגורם בעל הסמכות, שאינם עולים בקנה אחד עם הצורך להבטיח את זכויות האסירים ואת רווחתם".

ביניש הוסיפה והתייחסה להיעדר האיזון בהעמדת הרצון המובנה לרווחים - אל מול הפגיעה באסירים: "די בהימצאות הסמכויות שעל הפרק, הכוללות מרכיבים פוגעניים, בידיו של גורם פרטי, שההצדקה לבחירה בו ומניעיו טמונים בהבאת הכנסותיו למקסימום והוצאותיו למינימום, כדי לצבוע בצבעים אסורים פעולות שברגיל מותרות הן, לפגוע בכבוד האדם של האסירים ולהוסיף על הפגיעה בחירותם הנובעת מעצם המאסר".

בנדור הסביר מתוקף איזו סמכות נוקט בג"ץ צעדים כמו זה שעשה. "חוק היסוד, שהוא מעין תשתית לחוקה, מגביל את האפשרות לחוקק חוקים שפוגעים בזכויות היסוד. זה שנים רבות בג"ץ רואה את עצמו מוסמך, כאשר יש סתירה בין חוק יסוד לבין חוק שחוקק בכנסת, להתערב ולבטל חוקים".

דיון בהפרטה - בעוד מקומות בעולם

נושא הפרטתם של בתי הכלא מעסיק לא רק את ישראל, אלא מדינות רבות בעולם כולו. יותר מ-200 בתי סוהר מופרטים - ברמה זו או אחרת - כבר נבנו ברחבי תבל, בין השאר בארה"ב, אנגליה, אוסטרליה וצרפת.

פרופ' בנדור סבור כי החלטת בג"ץ היום היא "פסק דין תקדימי, מאחר שהיא קובעת כי למדינה אסור, גם לא בחוק, להפריט את בתי הסוהר. יש לא מעט מדינות בעולם שבהן יש בתי סוהר פרטיים, וזו הפעם הראשונה בעולם שחוק כזה נפסל. מצד שני, חוקים מסוג זה לא נדונו רבות בבתי משפט בעולם, ולא התקבלו פסקי דין רבים בנושא הזה. מדינות אחרות, מסיבות שונות, לא הגיעו להכרעה רצינית בבית המשפט בנושא זה".

פרופ' דותן, מצדו, משתדל שלא להפריז בחשיבות ההחלטה. "נכון, לא מוכר לי פסק דין שכזה מרחבי העולם, ויש לו השלכות תקדימיות חשובות, אבל קשה עדיין להגדיר אותו כתקדים ברמה העולמית".

למרות הזכויות הרבות שזוקפים השניים לבג"ץ, דותן מותח גם ביקורת מרומזת על השופטים. "הטיעונים בפסק הדין מוכרים, זה דיון שנמשך הרבה זמן, וגם זו שאלה - מדוע לקח חמש שנים כדי להגיע להחלטה?", הביע תמיהה. לדבריו, מבחינה משפטית מעניינת גם העובדה שבית המשפט השתמש רק בטיעון של פגיעה בכבוד האדם וחירותו, והתעלם מהעובדה שהממשלה - בוויתורה על הפעלת בתי כלא - מועלת בתפקידה כרשות המבצעת.