המפלצת המומלצת

מהדורות מחודשות של אלבומים הן עסק מבאס. ברוב המקרים, מעריצים שרצו ורכשו את האלבומים בגרסאותיהם המקוריות, יקבלו את אותו דיסק בתוספת שיר או שניים, קליפ או פוסטר הנארזים מחדש בחבילה משודרגת-לכאורה, אך לא כזו שבאמת מצדיקה את המחיר. נכון, מעריצים מטורפים יעשו הכל בשביל לשים ידם על מוצר נוסף של האמן האהוב עליהם, אבל עבור הצרכן הממוצע, אין מנוס מלומר - מדובר בגזל לשמו.

אבל כמו בכל מה שקשור בקריירה של ליידי גאגא, המקרה שלה שונה מאוד. "The Fame Monster", אלבומה המחודש שיוצא היום (ב') ברחבי העולם, הוא לא עוד גרסה משופצת ל-"The Fame", אלבום הבכורה שלה שיצא באוגוסט האחרון. מדובר במארז של שני אלבומים: האחד זהה לקודם, השני מכיל שמונה שירים חדשים לחלוטין של הגברת הראשונה התורנית של הפופ העולמי, כמות שירים שלפעמים מרכיבה אלבומים מלאים של אמנים מוערכים.

למתקשים, הוכנה חוברת מיוחדת לאלבום, בעלת שני צדדים: האחד מוקדש לאלבום הראשון ואילו הצד ההפוך לאלבום השני. באופן מגניב לחלוטין, ניתן גם לשנות את פניו של הדיסק לזה המקורי או לזה החדש. כן, עוד הפתעה מבית היוצר של הבחורה הכי מקורית בסצינה.

מותחת את החבל

"The Fame Monster" הוא צעד מוזר. חלק מהשירים כאן הוקלטו בזמן הקלטת האלבום הקודם, אך באופן מפתיע רובם טובים לא פחות משירי האלבום ההוא, חלקם אף טובים יותר. כזה הוא המקרה של "Bad Romance", שאת הקליפ שלו אתם יכולים לראות כאן, כמה שורות למעלה.

גאגא. שירים חזקים וחדים

ההאזנה לאלבום גורמת רוב הזמן לתחושה שגאגא מתחה עוד קצת את החבל הדק עליו היא מהלכת מרגע הפיכתה לאייקון הפופ הגדול ביותר של סוף העשור הנוכחי. זוהי אסופה של שירים חזקים, חדים ומופקים היטב (על ידי גאגא עצמה בשבעה מתוך שמונה) שעושים שימוש נפלא ביכולותיה הווקאליות ובכישרון המופרע שלה להרגיש הכי 1986 בסוף 2009 - מצד אחד לעטוף כל יצירה (כן, מדובר ביצירות לכל דבר) בפרווה אייטיזית מבריקה, ומצד שני להרים להיטים שממציאים מחדש את הפופ, כאילו שנות ה-80 מעולם לא היו פה.

כך אנו זוכים לקבל את "Monster", סוג של שיר נושא "גאגאי" ומצוין, "Dance In The Dark", פצצת דיסקו משוגעת א-לה פט שופ בויז (כולל מכונת תופים מצחיקה וסימפולים גסים, כיאה לשיר שכזה) שלא היתה מביישת את סינדי לאופר או שר בימים היפים שלהן (אם הן עדיין זוכרות שפעם היו להן כאלה) וגם את "Teeth" הקברטי והייחודי.

כאמור, בנוסף להפקה המוצלחת, ביטוי נרחב ניתן כאן ליכולות הקוליות של גאגא, כאלה שרבים הרגישו כבר באלבום הקודם אך עבדכם הנאמן מודה כי לא שם לב אליהן עד להופעתה בישראל. אלה באות לידי ביטוי בבלדת הרוק המרגשת "Speechless" ובשיר התלוש אבל משעשע "Alejandro", סוג של בי-סייד שמצא את דרכו לאלבום הזה.

"מפלצת התהילה", מעין וריאציה לשם האלבום המקורי בו בחרה עבור אסופת השירים החדשים, מוכיחה עצמה כראויה. התהילה האדירה המגיעה לגאגא הפכה למפלצת של ממש, ומספיק לבחון את מיליוני הצפיות להן זכה קליפ הסולו האחרון שלה ב-youtube כדי להבין את באיזה ממדים מדובר.

חריג בין כולם, אם בכל זאת צריך למצוא אחד כזה, הוא שיתוף הפעולה המאולץ שלה עם ביונסה.

ההפקה שהתאימה את עצמה לגאגא לא מסתדרת עם קולה המלאכי של כוכבת ה-R&B. באמת שאפשר היה להסתדר היטב באלבום ללא התאונה המצערת המכונה "Telephone", ולהסתפק בשיר אחד פחות.

לסיום, בסוף השבוע הקרוב תפתח גאגא את סיבוב ההופעות החדש שלה, שילווה את האלבום המתחדש ויכלול שירים מתוכו בביצועי הופעה מיוחדים כמו שרק היא יודעת לספק. לפני שלושה חודשים כתבתי שהייתי שמח לראות אותה חוזרת אלינו להופעה נוספת אחרי האלבום השלישי שלה. שכחו מזה. הייתי משלם הרבה מאוד כסף כדי לראות את כוכבת הפופ הכי גדולה בעולם, נכון לסוף 2009, שרה כאן את "Bad Romance". אפשר גם לסגור איתה מראש דיל כזה: אני לא אקרא לה גאגא, כמו שהיא מבקשת בשיר הנושא של האלבום המתחדש, והיא מצדה מוזמנת לקרוא לי אלחנדרו, או איך שרק תרצה. כי הליידי הזאת הוכיחה כבר שהיא עושה כל מה שבא לה, ועושה את זה מצוין.