משימת המשלחת לאנטרקטיקה: לחלץ ארגז וויסקי

"עדיף להיות חמור חי מאשר אריה מת", אמר מגלה הארצות האירי ארנסט שקלטון (1922-1874) ב-1909 ובחר לעצור במרחק של 150 קילומטרים ממטרתו הנכספת – להיות האדם הראשון שיגיע לקוטב הדרומי. שקלטון עשה את החישוב הפשוט, שאם ימשיך לחתור אל הקוטב, יגיע בוודאי לנקודה אך רבים מאנשי המשלחת לא ישרדו את המסע חזרה.

בעבור החלטה זו, להעדיף את השמירה על חיי הפקודים על עמידה במטרה, הפך שקלטון לסמל ומופת עבור מנהיגים ומפקדים בדורות שיבואו.

במהלך המסע הקשה חזרה, נאלצו שקלטון ואנשיו לוותר על רוב המטען שנשאו עימם. בין היתר, השאירו לצד הדרך שני ארגזים של וויסקי מסוג "מק'קינלי אנד קו" (Mackinlay & Co). הארגזים אותרו לראשונה ב-2006, לאחר שכוסו בשכבות עבות של קרח. בשל מעטה הקרח לא ניתן היה לשלוף אותם, אך כעת משלחת של חוקרים מניו זילנד עומדת לנסות שוב.

חברי המשלחת פועלים בשליחותה של חברת "ווייט אנד מקיי" (Whyte & Mackay) שרכשה את המותג "מק'קינלי אנד קו" ומעוניינת לשחזר את תהליך ההכנה של הוויסקי, כך שלקוחותיהם יוכלו לטעום אותו, בדיוק כפי שטעם אותו שקלטון האגדי.

וויסקי יכול לשרוד ולשמר את טעמו המקורי גם לאחר 100 שנה, אם אוחסן בתנאים מתאימים. תנאי הקיפאון שבהם שהו הבקבוקים הגנו עליהם מפני אור וחום, הגורמים לצבעו של הוויסקי לדהות ולטעמו להתקלקל, אך ספק אם הבקבוקים נשארו במצב מאונך, תנאי הכרחי נוסף לשימור איכויות המשקה.

גם אם לא יוכלו לשתות מהוויסקי של שקלטון, מתכוונים המומחים של חברת "ווייט אנד מקיי" לנתח את הרכב הנוזל כדי להבין כיצד יוצר הוויסקי באותם ימים. "מק'קינלי אנד קו" הוא וויסקי מסוג "בלנדד סקוטי, כלומר, הוא נוצר מערבוב של מספר סוגי וויסקי שיוצרו במזקקות שונות.

המתכון המסוים של ה"מק'קינלי אנד קו" ששתו חברי המשלחת באנטרקטיקה, אבד עם השנים ואיש אינו יודע איזה סוגי ויסקי הוא הכיל. "זה היה עידן מחוספס יותר", אמר ריצ'רד פטרסון, "מאסטר בלנדר" בחברת "וייט אנד מקיי" לכתב ה-BBC. "הוויסקי, בהתאם, היה כבד יותר שכן הוא יושן בחביות אחרות ונעשה יותר שימוש באדמת כבול בתהליך ההלתתה". 

האפשרות שיום אחד נוכל לשחזר את הוויסקי ששתה שקלטון במעותיו לאנטרקטיקה מרגשת את מעריציו של מי שנחשב לאחד מחוקרי הארצות המהוללים ביותר בהיסטוריה של אנטרקטיקה. פעמיים קבע שקלטון את שיא ההגעה לנקודה הדרומית ביותר - ב-1904 כשהשתתף במשלחת האנטרקטית המלכותית בפיקודו של רוברט סקוט, וב-1909. שיאו החזיק מעמד עד דצמבר 1911, כשהחוקר הנורבגי רואלד אמונדסן היה לאדם הראשון שהגיע אל הקוטב הדרומי.

ב-1914 ניסה שקלטון לקבוע שיא חדש: להיות הראשון שיחצה את היבשת כולה ברגל. המשלחת הטרנס-אנטרקטית המלכותית מעולם לא הצליחה להגיע ליבשת, אך מסעה הפך לסיפור הישרדות מרתק. ספינתו של שקלטון, האנדיורנס, נלכדה בין גושי הקרח שבים האנטרקטי. הספינה נסחפה במשך חודשים עם הקרחונים עד שנמחצה כליל. שקלטון ואנשיו חיו על גושי הקרח במשך חורף שלם, ואחרי כן יצאו למסע הירואי בשלוש ספינות הצלה עד שהגיעו לאי אלפנט הזעיר, ומשם אל האי ג'ורג'יה הדרומית. בקיץ 1916 הצליח לחלץ את כל אנשיו בחיים.

שקלטון נפטר ב-1922, בדרכו למסע נוסף ביבשת. גופתו נשלחה לאנגליה, אך אשתו הורתה להשיבה בחזרה ולקברו ביבשת שאותה אהב. קברו של שקלטון ניצב בתחנת ציד הלווייתנים לשעבר גריטויקן (המשמשת כיום כמוזיאון) שבאי ג'ורג'יה הדרומית. הקבר הפך לאתר תיירות פופולרי באי, ורבבות תיירים נאספים מדי שנה סביב מצבתו להרים כוסית לזכרו של מי שנודע בפי פקודיו כ"הבוס".