זה נגמר. מאבק האמהות הגדול, קרב הרב-אם הגיע לסיומו, בניצחונה המוחץ של האשה ששחררה את הפנטזיה על ברית נשים, והגשימה את הפנטזיה האישית שלה, להעיף מהאי את זאת שמעצבנת לה את העין.
תכל'ס, אי אפשר שלא לשמוח על הסתלקותה של המטרד הקקופוני הזה, קומו קומו קומו קומו. צריך לדלל את המשחק, איבחנה בחוכמה אביגיל, ומבחינת הצופים זה אומר להעיף את השחקנים שהם הקלוריות הריקות של הישרדות. בניגוד להערכה העצמית הגבוהה שלה, לריקי לא היה שום ערך מעבר להיותה עוד קול שאפשר לתמרן. משום מה, האשה ש"שיחקה נכון אסטרטגית, היתה מתחת לרדאר ורכבה על הבריתות הנכונות" שכחה - כמה נוח - שכבר הודחה מהמשחק באחת התוכניות הראשונות.
ריקי. בדיוק הזמן לבעוט אותה החוצה (צילומים: עידו לביא)
אז באמת - ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה - אבל תודה רבה לצמיד הווטו, כי אלמלא הוא היינו מאבדים את ליאורה או אביגיל, מחיר כבד לכל הדעות, ותודה גם לאובססיה של ליאורה, שהחליטה בשבילה שהדחה של ריקי היא צו השעה מבחינה אסטרטגית, כי ריקי היא בכל זאת המוח שמאחורי ברית החמישה, הקייזר סוזה של הישרדות, ואם נקרתה בדרכה ההזדמנות לבעוט אותה החוצה, אז זה הזמן לעלות על אדידס מסמרים ויאללה.
תודה רבה גם לטומי, נער החסינויות התמים, סריס הארמון, שהאמין לטלכו שהוא איתו, הקשיב לליאורה מטרחנת על ריקי ולא חשב אפילו לנצל את ההזדמנות בה הברית שלו מחזיקה בערכת ההישרדות קומפלט - פסל, שרשרת וצמיד - כדי להעיף את הבחור שרק לפני כמה ימים נבח עליו שעה ושלק לו את הביטחון העצמי מה שחירב לו את המהלך המבריק לו להדחת זיו. העיקר שריקי בחוץ.
ותודה לטומי, סריס הארמון
טלכו ושי עשו הכל, כולל הקרבה של חיילת, כדי לא לחשוף את הברית שלהם. מהלך יפה של טלכו, שקורא את המפה ומבין, מהיכרות אישית עם השחקנים, שמעברי הגבול בין שתי הבריתות פרוצים וליאורה ואביגיל, זיג וזג של המשחק, יעברו בקלות יחסית מצד לצד.
אבל הנזילות הזאת היא זאת שמעקרת ממשמעות את הצעד של טלכו. כרגע, למרות שהברית לא נחשפה, שי עלה על הכוונת של ליאורה (שישנה טוב טוב, עכשיו, כשריקי לא שם כדי להעיר אותה), ואביגיל מבינה יפה יפה שטומי חייב ללכת, אם היא רוצה להריח את המיליון. סביר להניח שאותו הנרטיב היה מתרחש גם אם ריקי היתה עושה בוחן אש, נכשלת, הולכת הביתה, והחמישיה הסודית היתה נחשפת.
הדס. יכולה להישען אחורה ולפנטז על הספר שתכתוב
עכשיו, כשההמולה האמוציונלית המרכזית של השבט - ריקי וליאורה - נגמרה, הדס וליעד הן כנראה השורדות היחידות שיכולות להישען אחורה, לפנטז על הבנק שליעד תנהל והספר שהדס תכתוב, ולצפות מהשורה הראשונה בהוצאה הבאה להורג. מי שהראש שלו הכי קרוב לגיליוטינה הוא טומי, ובצדק. אמנם אוהד לוקח את החסינויות, אבל טומי התקבע בתודעת המשחק כבחור עם החסינויות, ולהגיע עם שרירי הבטן המוסריים שלו לגמר משול לאכילת שורש שאתה לא מכיר, בג'ונגל במדינה שמעולם לא גרת בה, כשבחורה שלא מפסיקה לחייך מספרת לך שזה בעצם סוג של בטטה.
אסטרטגיה שניה, שנוגעת לבחירת המועמדים שעדיף להגיע אתם לגמר, היא להגיע עם מי שהכי שונאים - שזה כרגע ליאורה ואביגיל, שתי המועמדות שאף אחד לא אוהב. מצבת השורדים הולכת ומצטמקת, ויהיה מעניין לראות עם מי שי וטלכו יעדיפו ללכת, בהנחה שהטוסיק שלהם לא יוצב מעל האש בהדחה הבאה.
בפעם הבאה - למה ליעד הצביעה לטומי? האם השנה באמת נצליח להימלט מסאגת שחיטת תרנגולת? ולא פחות חשוב מי מסיע ומי מקלח? אילליקה.
- אני לא עושה אסטרטגיות שנגמרות בפנדלים - טלכו כובש עוד מטאפורה
- כשאתה באותה סירה החור מטביע גם אותך – טלכו רוצה לצוף
- אם אני צריך להתחיל לשיר שירים על הדחות שעשיתי אני צריך לעשות הופעה בקיסריה – שי יודע שקיסריה כבר לא לאשכנזים בלבד
