עוד ערב עגום בדרך לפיסגה

הסגל שבנתה מכבי תל אביב אינו מכיל את שחקני העילית של אירופה, אבל נדמה היה שלפחות ניתן לצפות לתצוגות כדורסל יפות ומהנות - בחסות השחקנים האתלטיים שהוחתמו. הקבוצה אמנם ניצחה וסיימה את הסיבוב הראשון במקום הראשון, אבל לאוהדיה לא היו עוד סיבות להנאה אמש (ה') ביד אליהו. היא לא סיפקה להם רגעי נחת או נקודת אור להישען עליהן.

• פניני: "צריך לדעת לנצח משחקים מגעילים"

אסטרטגית, צודק פיני גרשון באומרו שזה מסוג המשחקים שרק צריך לעבור אותם. טקטית הוא שוגה: הוא מסביר שהקהל רוצה לראות נצחונות ולא חשוב לו סוג הדרכון של השחקנים. אלא שלא לנצחונות כאלה פיללנו - ומזמן לא נשמעו בהיכל שריקות בוז מהדהדות כל כך לקבוצה הביתית. אגב, דווקא מעלייתו של גיא פניני בחמישייה היתה שביעות רצון ביציעים. ולא רק בגלל שהוא ישראלי.

צפו בתגובות מניצחון הצהובים (צילום סטילס: אלי אלגרט, וידאו: יוֹעֵד כהן)

כל ההערכות שהיו לפני המשחק לגבי יכולתה הדלה של מארוסי התבררו כנכונות. היא תפסה את הצהובים בערב של כדורסל נרפה, חסר קבוצתיות

ואדיש להחריד - אך לבסוף קלעה רק 27 נקודות במחצית השנייה. במילים אחרות, מכבי היתה גרועה, אך למזלה, מארוסי היתה גרועה עוד יותר.

החבורה של גרשון לוחצת בצורה יפה בהגנה ומייצרת חטיפות המביאות לסלים קלים. אלא שפעמים רבות שחקן עובר את השומר שלו - ואז הוא מגיע לטבעת בקלות מרגיזה, כשדיאור פישר וסטפן לאזמה לא חוסמים את דרכו לשם. החגיגה היוונית בריבאונד ההתקפה היתה לא פחות ממביכה. ובהתקפה? בודדות הפעמים שבהן ראינו מהלכים קבוצתיים מתוכננים. יש התבססות יתר על מהלכים אישיים, שמסתיימים באיבודי כדור רבים מדי.

הרבה השוואות נערכו בין אלן אנדרסון לאנתוני פארקר - וכולן עושות עוול לזה שכבר לא פה. אנדרסון שחקן מוכשר עם יכולות אדירות ונתונים פיסיים מרשימים, אך חי בעיקר בזכות הנקודות שלו. כשהוא לא קולע, הוא לא תורם באספקטים האחרים של המשחק ואפילו גורם לנזק.

פארקר לא היה כופה את עצמו על המשחק. גם כשהתחיל בצורה חלשה, הוא היה מתנהל בסבלנות כדי להכניס את עצמו דרך הגנה, אסיסט או ריבאונד. אנדרסון, מצידו, נלחץ ומנסה בכוח. אין אצלו סל רגיל או מסירה פשוטה. הלחץ מביא אותו ניסיונות לפעולות וירטואוזיות מדי והיעילות צונחת בהתאם. ברגעים קשים, כדאי לחזור לדברים הבסיסיים שאחוזי ההצלחה שלהם גבוהים.

גם דורון פרקינס וצ'אק אידסון היו נוכחים-נפקדים. אם הראשון מתפקד כמחליף משני, הרי שמאידסון הציפיות הרבה יותר גבוהות ומהן נובעת גם האכזבה. משבצת המנהיג משוועת למישהו שייקח אותה והיתה מיועדת לו, אך כרגע נראה שהוא מרוכז בעצמו ולא מצליח לתפקד כראוי. לקראת הסיבוב השני הייתי מציע פרויקט שיקום מהיר שלו ושל דיאור פישר. לקבל מהם תפוקה שולית שכזו? זה לוקסוס שמכבי לא יכולה להרשות לעצמה.

מה שמפריע לי הוא שהפוטנציאל בקבוצה הזו גדול בהרבה ממה שמתרחש בשטח. אפשר להוציא יותר מהשחקנים הללו ובשלב הזה של העונה אמורים כבר להיראות ניצנים. למקום הראשון בבית זה אמור להספיק ולפחות יש למכבי לאן להתקדם. יש לה הרבה עבודה, אך יש לה גם עם מי לעבוד.