מעורב טורקי מענג

עומר טקבילק והאנסמבל שלו נתנו לנו אמש הופעה מושלמת. המופע המרנין הזה הביא לידי גמר את פסטיבל העוּד הייחודי והמשובח (העשירי במספר), שלא יכול היה לברור לעצמו סיום מוצלח יותר מזה. זו היתה הופעה גדושה במוזיקליות שופעת ומתרוננת, עם נגנים וירטואוזים שהגישו תערובת של מוזיקה איכותית ופופולרית, בעירוב סגנונות מרתק כשעל הכל שרתה רוח חיובית, שוחרת הרמוניה וטוּב.

עומר פארוק טקבילק ביקר בישראל כבר כמה פעמים בעבר, וגם שיתף פעולה עם אמנים מקומיים (בהם עפרה חזה, תזמורת נצרת ויסמין לוי, זמרת הלאדינו הנהדרת שגם נתנה אמש הופעת אורח אחת). מסתבר שיש לו לטקבילק קהל של מעריצים ישראלים שגדש אמש את אולם תיאטרון ירושלים עד אפס מקום.

טקבילק. מוזיקה מרחיבת לב שנטועה עמוק במזרח התיכון (צילומים: שימי נכטיילר)

לטקבילק יש סיפור חיים מרתק והוא מוזיקאי בחסד. הוא רב-אמן של ממש שכוחו רב לו בכמה וכמה כישורים מוזיקליים, והוא יוצר מוזיקה בכמה רמות ובמגוון אמצעים. הוא קודם לכל נגן נפלא ששולח ידו בשורה מדהימה למדי של כלים. אך הוא לא פחות מכך מלחין וזמר.

עיקר כוחו הוא בנגינה על נֵיי - כלי הנשיפה הצינורי, עשוי הקנה, שמצוי בכל הרכב מוזיקלי מזרחי קלאסי. אך הוא נגן נפלא ומתוחכם גם על כלים נוספים. והאמת היא שאיני זוכר שפגשתי מוזיקאי שמצטיין כך גם בכלי נשיפה, גם בכלי פריטה וגם בתיפוף.

מן הנֵיי הוא מפיק צליל שמעניק למאזיניו תחושה מיסטית-משהו. מהזוֹרנָה (מעין חליל כורדי קצר) הוא מפיק מוזיקת רועים מערבות אסיה התיכונה; וצלילים מרוחקים יותר הוא הביא לנו באמצעות הבָּנְסוּרִי - חליל הבמבוק ההודי.

יוצר מוזיקה בכמה רמות ובמגוון אמצעים

אך טקבילק אינו רק "נשפן" אלא גם "פרטן": על העוּד הוא מנגן כאילו היה חבר תזמורת מיתרים ערבית מאז ומעולם. וכוחו רב לו במיוחד על הבָּגְלַמַה - כלי פריטה טורקי מעץ, בעל צוואר מאוד ארוך ושלושה מיתרים.

ולקינוח הוא הראה לנו אמש שהוא גם מתופף דרבּוּקה בחסד, בדואט דרבּוּקות סוחף ומלהיב עם בנו (מתופף משובח בזכות עצמו).

וטקבילק גם שר. הוא שר מעומק הלב והגרון. הוא שר מוזיקה ערבית, והוא שר טורקית. וצליליו שואבים ממוזיקת רועים בלקנית ומשירת נוודים קווקזית ומצלילי מוזיקאים ממדבריות מצרים. וגם צלילים יווניים שמענו אמש, ותבלין של רוק ויותר מקמצוץ ג'ז. והכל מאוחה ומותך לאיזו זרימה שופעת ומבעבעת, קצבית מאוד, של מוזיקה מרחיבת לב, שנטועה עמוק מאוד כאן, בצלילי המזרח התיכון שלנו.

מוזיקה כחלק מהטבע

טקבילק זוהה, כבר בילדותו, כילד פלא שמסוגל להשתלט על כל כלי נגינה במהירות הבזק ובכישרון מופלא. בצד המוזיקה הוא למד לימודי דת, וכשעבר בנעוריו לאיסטנבול חיבר את שתי הזירות הללו כשעשה תקופת-מה בחברתם של דרווישים סוּפִים.

שם הוא למד לנגן על הנֵיי והושפע עמוקות מתפיסתם הממזגת צלילים ורוח. ואכן המוזיקה שלו, בתחילת הקריירה, היתה מיסטית בעיקרה. "מוזיקה וסופיזם שזורים יחד," הוא אומר, "הנגינה עבורי היא כמו תפילה". 

מוזיקה מזרחית-טורקית בלבוש עכשווי

באיסטנבול גם פגש בסקסופוניסט הפילוסוף איסמט סירל. ממנו ינק את התפיסה של מוזיקה קוסמית הרואה במוזיקה חלק אינטגרלי מהטבע כולו (סירל: "ננגן לציפורים ולעצים; נצייר באמצעות המוסיקה שלנו"). באותה תקופה הוא החל גם למדוֹט בשיטת המדיטציה הסינית צִ'י קוּנג (שמערבת גם תנועה איטית ותרגולי נשימה) והוא עוסק בכך גם היום.

באמצע שנות ה-70 היגר טקבילק לארצות הברית והקים הרכבים שניגנו מוזיקה ים-תיכונית במועדונים לקהל מזרחי באזור ניו-יורק, והקליט תקליטים אחדים. אלה היו שנים קשות עבור טקבילק. הוא לא הצליח להמריא מעבר למועדוני הריקודים בניו-יורק, וכדי לפרנס את משפחתו עבד משך שנים רבות במפעל לייצור בגדים. הפריצה המוזיקלית הגדולה שלו התרחשה כשפגש ב-1988 את המפיק המוזיקלי בריאן קין. טקבילק וקין (גיטריסט נודע בזכות עצמו) הפיקו במהלך השנים שישה תקליטים, תוך שטקבילק הולך ומשכלל את סגנונו הייחודי – מעין מוזיקת עולם עם אוריינטציה מזרחית-טורקית מובהקת.

גם "נשפן", גם "פרטן"

הסגנון שלו – הנטוע עמוקות במוזיקה הערבית והטורקית - הושפע כמובן מהאמנים הרבים שאיתם עבד במהלך השנים, בהם חצוצרן הג'ז דון צ'רי, המתופף הרוקיסט ג'ינג' בייקר - מתופף להקת ה-Cream (של אריק קלפטון), נגן העוּד הארמני-אמריקני ארא דינקיג'אן (שאף הוא ניגן השבוע בפסטיבל העוד בירושלים) ואחרים.

את כל הסגנונות הללו הוא התיך אל תוך המוזיקה שלו - 'קוסמית' הוא מכנה אותה – מוזיקה שהיא מזרחית-טורקית בבסיסה אך בלבוש עכשווי, פתוח, זורם.

אנסמבל מעולה

טקבילק מצליח לממש את חזונו המוזיקלי בעזרת הרכב פנטסטי שמלווה אותו. חמשת חברי האנסמבל שלו באים ממסורת מזרחית. רובם אמנם אמריקנים כיום, אך כולם ממוצא ים תיכוני. הקלידן – יווני, הגיטריסט – איטלקי, הקאנוניסט – טורקי, המתופף – ארמני והדרבוקאי – טורקי. הטובים שבהם בעיני היו הגיטריסט אנתוני מאזלה ונגן הקָאנוּן הנפלא בהאדיר סנדר הטורקי.

הקאנון הוא כלי עץ דמוי קופסה טרפזית שעליה מתוחים קרוב לתשעים מיתרים. זה כלי קשה לנגינה. הוא מונח על ברכי המנגן שפורט עליו בציפורניו ובמפרטי טבעות, ומפיק ממנו צליל שמזכיר את צליל צ'מבלו. הנגינה מצריכה טכניקה משובחת ומוזיקליות מפותחת, וסנדר ניחן באלו בשפע. גם הגיטריסט של האנסמבל, אנתוני מאזלה האיטלקי-אמריקני – הפליא לעשות. יש לו טכניקה מדהימה ממש, והוא משתמש בהקשה ופריטה על צוואר הגיטרה, לא פחות מאשר בפתח תיבת התהודה שלה.