פייגל'ה המשוגעת
הזרם החרדי המרכזי היה צריך לשלב ידיים עם החילונים בהפגנת האלפים במוצ"ש בירושלים. קובי נחשוני סבור שהוא לא עשה את זה - בגלל פייג'לה המשוגעת
גם אני חשבתי שהחרדים משתלטים, ואפילו אמרתי לאשתי "עזבי אותך מירושלים" - עד שצעדתי במוצאי שבת עם האלפים במרכז העיר.
להפגנה – בשירים משלהם, אבל תודו שהם לא "החרדים". אחרי העצרת יכלו המפגינים לצפות בהופעה ספונטאנית בלב מדרחוב בן יהודה (בתל אביב זה לא היה קורה): כעשרים נשים מלוכסנות עיניים מזמרות שעה ארוכה בארבעים קולות (ודרבוקה אחת). גם שירת נשים, גם נוצריות, גם מוזיקת כנסיות – מה צריך יותר כדי שיבוא איזה משיגינער, יכסה במגבעת את כל המצלמות ויתחיל להשתולל? זה לא קרה.
יצאנו מכיכר פריז. ממולנו – מתחם שלם, כמה בניינים יפים, של התנועה המסורתית. "קונסרבטיבים", קוראים להם – מילה גסה בחרדית, אבל הבניין - תאמינו או לא - עומד על תלו. בקינג ג'ורג' חלפנו אמנם על פני בית הכנסת הגדול (בכל זאת צריך גם אחד כזה), אבל בצמוד אליו ניצב בית "ההסתדרות הציונית העולמית". הייתם מאמינים שב"איראן זה כאן" ישכון בשלווה כזו בית כנסת חשוב לצד סמל ציוני מובהק כל כך?
על דלת "דאבלין – פאב אירי" צוינו שעות הפתיחה, כולל יום שישי: עד 5 בבוקר (הכניסה, אגב, לגילאי 22 ומעלה. יכול להיות שזה קשור לאלכוהול?). שתי דקות משם גיליתי עוד משהו מעניין: בתי הדין הרבניים – כן אלה עם הרבנים החרדים שמאמללים נשים – יושבים ב"בית פרומין" ששימש משכן זמני של הכנסת לאחר קום המדינה. כמה סמלי.
בדרך לכיכר ציון חלפנו על פני החב"דניקים המקומיים שיצאו מאדישותם ונתנו קונטרה
אלפים בירושלים:
"נמאס מהאלימות החרדית"
רונן מדזיני
אחרי הפגנות החרדים - תגובת הנגד החילונית. תוך קריאות "ירושלים לא תיפול", צעדו אלפים בעיר, בהם גם דתיים, במחאה על הדרישה לסגור בשבת את מפעל אינטל וחניון קרתא
מי שעוד נשאר לו כוח אחרי נאומי פפה אללו, יכול היה לקפוץ לבית אבי חי הסמוך, למופע רוק משובח. בום פם. המקום הזה הוא מופת לדו קיום. רק שם ראיתי במו עיני מעל במה אחת את הרב אברהם שרמן והשופטת דליה דורנר (לא, לא בהופעה אתמול). בתל אביב זה לא היה קורה - כבר אמרנו?
מה תצעק פייגל'ה?
ירושלים עוד לא נכבשה. אז למה כשראיתי שני בחורי ישיבה שיוצאים לרחוב לשאוף קצת אוויר קודש ירושלמי, רציתי בשבילם שייעלמו לכמה שעות? למה הרגשתי במקומם שאם רק ייקלעו אל תוך ההמון זה יכול להיגמר (כמעט) בלינץ'? בגלל פייגל'ה המשוגעת ממאה שערים.
אותה פייגל'ה, נוהג לספר פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר אילן, היא היא זו שקובעת את מדיניות פסיקת ההלכה במדינת ישראל. כי כשהרב הדתי-לאומי צריך לפסוק בנושא בוער, אומר כהן, הוא פוזל ימינה לראות מה אומרים החרדים, ושם הרב עובדיה מחכה לראות כיצד נוהג הרב אלישיב, שממתין לגאב"ד העדה החרדית, שחושב בעיקר על דבר אחד: שפייגל'ה המשוגעת לא תצעק עליו שהוא "מזרוחניק" אחרי פסיקה פשרנית.
הדברים אמורים כלפי הזרם
המרכזי בציבור החרדי, שתאמינו או לא – היה צריך להתייצב במוצאי שבת דווקא בצד החילוני. הוא לא רוצה חילולי שבת, אבל אחרי הצ'ולנט מעדיף ללמוד תורה או לנוח במקום להפגין; הוא מתנגד לפגיעה בסטטוס קוו משמאל – אבל גם מימין; תנו לו שכונה משלו עם מקווה, שטיבל, תלמוד תורה וארנונה סבירה - ועזבו אותו בשקט. בחוץ תעשו (כמעט) כל מה שאתם רוצים.
אבל במקום להוכיח לחילונים "אנחנו לא במשחק" הם נגררים: הנציגים בעירייה, חברי סיעת יהדות התורה, מאיימים במשבר קואליציוני בגלל מודעה על חילול שבת (שיתקיים ממילא) – העיקר שבעדה החרדית לא יגידו שהם משת"פים של ברקת, ונציגי הרבנים יוסף שלום אלישיב ועובדיה יוסף מצטרפים למערכה, רק כדי שלא יאמרו שהם יותר פשרנים מהגאב"ד.
אם ככה זה יימשך, אולי לחילונים באמת לא תהיה ברירה. בסוף הם עוד יקבלו את עצתו של מנחם פרוש, ויתחילו להתרבות.
הפגנת החילונים בירושלים
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
