נתחיל בכך ש"מה קורה" היא תוכנית שנולדה בחטא. סוג של פילר שנוצר, בין היתר, כדי לקדם תכנים מאתר הבית של "קשת", שעלה לאוויר קצת אחריה, ועל הדרך ביקש להעמיד אלטרנטיבה ל"היום שהיה" בערוץ 10.
מבחינה קונספטואלית "מה קורה" החזיקה במקור ברעיון מעניין: נספור הקלקות וטוקבקים על כתבות באינטרנט, נבחר את האייטמים הכי פופולריים ונספר לצופים במה הם הכי התעניינו היום. הטוויסט: המנחה מקריאה טוקבקים, מבטאת את רחשי לבו של העם ומנסה לסמן, לפחות למראית עין, לאן נושבת הרוח הציבורית. רעיון נחמד.
בר-גפן. אי אפשר לעשות אינטרנט בטלוויזיה, וזהו (צילום: גולי כהן)
גם אנחנו, כמו פו הדוב, אוהבים שמספרים לנו על עצמנו, וטוקבקיסט שמקבל את ליטרת התהילה שלו בטלוויזיה יכול לקפל את המקלדת בסיפוק. הוא את היומית שלו עשה. אחרי הכל, הרשת היא עולמית ורחבה, האינטרנט שייך לגולשים והגיע הזמן שמישהו יתייחס אליהם שם על המסך הקטן.
על הנייר, אין שום סיבה שזה לא יעבוד. אבל בפועל, "מה קורה" התבררה כיצור כלאיים מוזר, טלוויזיה שבלעה אינטרנט והקיאה אותו כי כל ארבע הקיבות שלה לא מסוגלות להשתלט על המדיום הזה. "מה קורה" הצטרפה לרצף ההוכחות לטענה שלעשות אינטרנט בטלוויזיה זה פשוט בלתי אפשרי. כל היתרונות של האינטרנט - אינטראקטיביות, רוחביות, כל מה שהוא ההפך ממדורת השבט - נפלו בדרך. נשארו רק הסממנים החיצוניים - תזזיתיות אפילפטית, העדר שיקול דעת וסוג של כאוס אינפורמטיבי.
כדי לממש את יעודה, שובצה "מה קורה" אחרי "האח הגדול" ו"כוכב נולד", שתי מפלצות התהילה של "קשת", והצליחה ללקט את שאריות הצופים שלהן ולשמור על רייטינג סביר. אבל בימים בהם לא שודרה אחת מהמקפצות, "מה קורה" קוצצה בזמן, למעשה קוצצה כל כך עד שהיתה קצרה מכדי להחשב לתוכנית בפני עצמה ולהיכלל בטבלת הרייטינג.
לוי. תשאירו את העבודה למקצוענים (צילום: ערוץ 2)
בלי פלטפורמה מושכת לפניה, אחוזי הצפיה ירדו, ו"קשת" החליטה לשבץ אותה מחדש, הפעם דווקא ברצועה שהקדימה את הפריים-טיים, במקום בזאת שבאה אחריו.
"מה קורה" שינתה יעוד והפכה למתאבן שמכין את הצופים למהדורה המרכזית. בפועל מה שקרה הוא שבמקום תוכנית קלילה שאמורה לסגור את היום, שקעה "מה קורה" ברצף הבלתי נסבל של מהדורות החדשות בחצי השני של היום, זה שמתחיל בחמש אחר הצהריים ומסתיים במקרה הטוב בתשע בערב, מה שמעלה את השאלה הבלתי נמנעת - האם מה שבאמת חסר בשעות הרוויות האלה הוא תוכנית בה מקריאים אייטמים מהאינטרנט?
עם כל השכנים הרציניים מסביבה, בולטים חסרונותיה של "מה קורה", והיא נצפית כבליל של אייטמים שאין ביניהם שום קשר או אג'נדה עריכתית.
| מי לוקח? |
|
| בשבע עיניים / עמית קוטלר |
|
מצעד הסלבריטאים של סוקניק או מצעד הטוקבקים של בר-גפן? מי יותר ראוי לחמם אתכם לקראת המהדורה? מבחן מסך משווה בין "מה קורה" ל"אנשי היום" |
| להשוואה המלאה |
|
|
|
היא פשוט חוזרת כמו הד אחרי מה שאמרו הצופים, שהבוקר עוד היו גולשים, ולא מצליחה להעמיק מעבר לזה, אפילו את ההעמקה הקלישאתית של תוכניות האקטואליה האחרות.
הסיבה כנראה פשוטה. תוכניות החדשות והאקטואליה הראויות נוצרות בדרך כלל בחברות החדשות. יש להן את הכלים, את כח האדם, את הידע. זאת הסיבה שהזכייניות הקימו אותן מלכתחילה.
הרייטינג, מצדו, נשאר פחות או יותר קבוע בשעות האלה, עם הזחילה האיטית כלפי מעלה ככל שמתקרבת המהדורה המרכזית. העובדה שגם תוכניות בישול ששובצו ברצועה הזאת בעבר הביאו רייטינג דומה, מוכיחה ש... הפתעה! הצפייה בבלוק החדשות בערוץ 2 היא כמעט אוטומטית. אז אלטרנטיבה אין, ערך מוסף אין, אינטרנט בטלוויזיה אין, מה נשאר?
וכאן מגיעה הסיבה האמיתית בגללה הגיע הזמן להוריד את "מה קורה", והיא המגישה. לינוי בר-גפן הצליחה לייצר לעצמה נישה יונית-לווית, לבדל את סגנון ההגשה שלה ולהתבסס כמגישה דעתנית, שנונה, נעימה ובעיקר אינטליגנטית.
"מה קורה" רחוקה מאוד מלמצות את הכישורים שלה. כדי להקריא מטלפרומפטר אפשר לזמן בלונדינית אחרת, אין צורך לבזבז את אחת מנשות המסך היותר מעניינות שיש כרגע בסטוק.
כמו שזה נראה מפה, כל עוד "מה קורה" תתקיים, בר-גפן לא תקבל על עצמה פרויקט טלוויזיוני אחר, ועל כן המדור יוצא בקריאה נרגשת, תחסכו לנו את האינטרנט בטלוויזיה, ותרו על שעה טלוויזיונית שמייתרת את עצמה, ותנו ללינוי בר-גפן את מה שמגיע לה, ולנו.
_a.jpg "בר-גפן. כמו הד אחרי הצופים צילום: ערוץ 2")
