שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צבי ינאי משיב לכם
    אתם, גולשי ynet, בחרתם בספרו הקודם של צבי ינאי, "שלך, סנדרו" כספר השנה שלכם, ולכן, עם ספר ההמשך שלו, "מאוחר מדי", הזמנו אתכם לשאול אותו את מה שמעניין אתכם. עתה הגיע זמן התשובות

    הזמנו אתכם להפוך לעיתונאים לזמן קצר ולשאול את הסופר צבי ינאי שאלות על ספרו החדש "מאוחר מדי", שיצא בעקבות ספרו המצליח הראשון, "שלך, סנדרו."

     

    ב"מאוחר מדי" חוזר ינאי אל החידה שלא נפתרה ב"שלך, סנדרו", כשהוא מפרסם מכתבים שקיבל בעקבות "שלך, סנדרו" באיטליה. הספר הוא, למעשה, יומנו האישי המטלטל של רומולו הבוגר, שהוזמן ב-2006 לערוך מחקר בשמורת הסרנגטי בטנזניה ולא שב ממנה. טרם העלמותו המסתורית, הורה רומולו לשלוח את היומן לאחיו צבי ינאי, אותו לא ראה מעולם.

     

    אלו השאלת שנבחרו ע"י צבי ינאי ועליהן ענה: 

     

    מאז ומעולם כתבת על ענייני מדע כמו גם על אמנות. האם אתה רואה דרך שבה שני התחומים יכולים להשתלב יחד או שנגזר עליהם לחיות בהפרדה? האם אפשר או רצוי למשל לנסות להבין בכלים מדעיים את היופי האמנותי? האם האומנות יכולה לתרום משהו למדע? (גיל גרינגוז)

     

    הן המדע והן האמנות חותרים להבנה עמוקה של מושאי התענינותם: החיים, האדם והעולם. שניהם מתארים את המציאות כפי שהיא נתפסת במחשבתם. שניהם נעזרים בדמיון ובחשיבה יצירתית, אבל משתמשים בשיטות ובכלים שונים: המדע מבוסס על חשיבה אנליטית, האמנות מסתמכת על חשיבה רגשית.

     

    למן המהפכה המדעית במאה ה-17 הפער בין שתי גישות מחשבתיות אלו גדל והלך, עד כדי היווצרותן של שתי תרבויות מקוטבות, המדברות בשפות שונות ואף

    חדלות להבין זו את זו. אף על פי כן הסימטריה והיופי ממלאים תפקיד חשוב הן במדע והן באמנות, למרות תכניהם השונים. אינשטיין אמר על תורת היחסות הכללית שלו שהיא כל כך יפה, עד כי היא חייבת להיות נכונה. מקס פלנק כתב במברק לאינשטיין שהקשר ההדוק בין יופי, אמת ומציאות בתורתו הוכיח פעם נוספת את האפקטיביות שלו. גם הפיזיקאים חסידי תורת המיתרים רואים בתאוריה חדשנית זו מודל שבו ההרמוניה הפנימית, היופי והאלגנטיות מגדירים את האמת שלו.

     

    עם זאת, למרות השורשים המשותפים לשתי התרבויות, ההבדלים ביניהן ימשיכו להתקיים, ולא רק בגלל השפות השונות המשמשות אותן. הביוכימאי הנודע ארווין צ'רגף עמד באחד ממאמריו על הבדל אחד חשוב בין השתיים: "טימון איש אתונה" של שקספיר לא היה יכול להיכתב בידי מישהו אחר; את "העלמות מאוויניון" לא היה מצייר אדם אחר זולת פיקסו. לעומת זאת, את הקוד הגנטי של ואטסון וקריק היו בכל מקרה מגלים והוא הדין בתורת היחסות המצומצמת של אינשטיין.

     

    בספר שלך סנדרו אתה כותב "אדם צריך לשאול את עצמו איזה מחיר גובה ממנו טינה ארוכת ימים שכזאת. נדמה לי שאחרי 65 שנה, גם טינה במצב צבירה מוצק מאבדת נוזלים ומצטמקת מעט ובחלל הצר שלידה מתפנה מקום לצמיחת הבנה, אם לא סליחה". ואני שואל: האם אתה כועס על אמך? או על אביך? האם כעסת עליהם בכלל? ואם כעסת, האם סלחת? (אלמוני) 

     

    לי אין כל סיבה לכעוס על הורי. לרומולו יש, משום שהוא ננטש על ידם אחרי לידתו. לטינתו ניתן ביטוי נרחב בספר הראשון ובעיקר בשני. על המחיר שגובות ממנו הטינה והנטישה אפשר לעמוד במכתביהן של אומברטה ואלברטינה ובעיקר ביומנו של רומולו.

     

    קראתי את "שלך, סנדרו" ונהניתי מאוד. רציתי לדעת מדוע בחרת גם בספרך השני, "מאוחר מדי", לחזור לאותה זירה. מה משך אותך לחזור לשם? אילו פרטים נוספים נחשפו בסיפור המשפחתי, אם בכלל? (חוה קידר)

     

    רומולו בחר לשתוק בספר הראשון. הוא הביע נכונות לשמוע על משפחתו, שעליה לא ידע דבר, אך לא להשמיע. הספר השני נותן לו פתחון פה באמצעות יומנו ומכתבים שכתבו עליו בתו ומכריו. סיפורו העלום של רומולו, שהמפתח לאישיותו הבוגרת ולגלגולי חייו טמון בספר הראשון, הוא הסיבה להוצאת הספר השני.

     

    רציתי לדעת האם יש אמת בסיפור שאתה מספר, או שהוא כולו בדיון. העמימות מעוררת סקרנות, אבל האין זו זכותו של הקורא לדעת אם מדובר בדברים שקרו באמת? (יעל שאולי)

     

    ההבחנה בין אמת לבדיון היא תנאי הכרחי ובלעדי להסטוריונים ולמדענים. באוטוביוגרפיות, לא כל שכן בספרות, תנאי זה אינו הכרחי. בספר "שיחות וראיונות 1963-1987" (הוצאת "עם עובד") כותב פרימו לוי: "עלי לספר על עובדות שראיתי לפני שלושים וחמש שנים. אבל האם אני בטוח שאלה עובדות אמיתיות? והאם אני מחויב למסור אותן במדויק?"

     

    רוב חייך עסקת במדע, בתיאוריות על מדע. האם יתכן שהגעת לכתיבת ספרות בשלב מתקדם של חייך כיוון שהבנת שהמדע, עם כל הכבוד, לא באמת יכול לתת תשובות לשאלות המהותיות בחיים? (יובל ז)

     

    לפני שכתבתי על מדעים, וגם במהלך שנות הכתיבה המדעית, כתבתי גם על קולנוע, תאטרון וספרות. אני רואה בכתיבה הספרותית ובכתיבה המדעית הרבה קווי דמיון. בשתיהן קיימת זיקת גומלין בין דמיון, חשיבה יוצרת ומשמעת עצמית. בשתיהן מתממש תהליך מבוקר, הכפוף לסיבתיות, ללכידות, לעקיבות ולסבירות. רומולו אומר ב"מאוחר מדי" דברים מקובלים עלי בעניין זה: "היה ברור לי שאין עיסוק נעלה וחשוב יותר מהאמנות להבנת העולם והאדם. שרק שילוב של רגש ותבונה מסוגל להתמודד עם היצירה הגדולה, אך חסרת שאר רוח, של הטבע, וכי רק האמנות מסוגלת להקנות משמעות לחיים הקצרים העומדים לרשותי."

     

    באשר ליכולתו של המדע לתת תשובות לשאלות המהותיות בחיים, אני מזדהה עם דבריו של טולסטוי על ערש דווי במכתבו לילדיו: "ההשקפות שקניתם לכם על הדארוויניזם, האבולוציה ומלחמות הקיום לא יסבירו לכם דבר על משמעות החיים". ישעיהו ליבוביץ המנוח נהג להביא בהרצאותיו שתי השקפות ערכיות מנוגדות על מטרותיה של מלחמת העולם השנייה. אלינור רוזוולט אמרה שהמלחמה היא "למען הערכים האנושיים העליונים ולמען הטוב האנושי העליון - שהוא קיומו של עולם שבו תובטח כוס חלב כל יום לכל ילד בלא הבדל גזע, לאום, דת או מעמד. הגנרל טוג'ו הכריז שהמלחמה היא למען הערכים האנושיים העליונים ולמען הטוב האנושי העליון - שהוא המוות למען הקיסר והכבוד. אין בידי המדע כלים להכריע בין שתי השקפות אלו.

     

    קראתי כי אינך מחשיב עצמך כסופר, על אף שזכית בפרס ספיר. מה וכמה צריך אדם כמוך לכתוב בכדי להרגיש שהוא סופר? (ליאת מור)

     

    כתיבה ספרותית אינה עניין של כמות, אלא של תחושה סובייקטיבית. סופר הוא אדם שמחליט להיות סופר ומחשיב את עצמו כסופר. אני לא החלטתי להיות סופר ואינני מחשיב את עצמי כסופר, אלא ככותב. למה? כי טרם בחנתי את עצמי בתאור מצבי חיים מסוימים, שסופר צריך לדעת להביע אותם באיכות ספרותית משביעת רצון.

     

    האם יש הסבר מדעי לתופעה בה מחשבות משפיעות על מעשים, וכיצד זה מתבטא – אם בכלל - בספר החדש שלך (עינת)

     

    נגעת באחת הקושיות המורכבות והעתיקות ביותר, המכונה הבעיה הפסיכו-פיסית או בעיית הגוף-נפש. עד היום לא נמצאה לה תשובה מניחה את הדעת. העובדה שהמחשבה משפיעה על הגוף מוכחת בכל פעם שאני מחליט להרים את ידי, אולם איננו יודעים להסביר איך מתאפשר הקשר הזה בין המחשבה ליד.

     

    ישעיהו ליבוביץ אמר על השאלה הפסיכופיסית שהיא בעיה שאנו יודעים שלא תיתכן עליה תשובה. המדע יודע להסביר איך חומר ואנרגיה יכולים לחולל שינוי במערך חומרי-אנרגטי, אבל אין בידו דרך להבין - ודאי לא להסביר - איך גורם חומרי-אנרגטי יכול לחולל אירוע נפשי. במילים אחרות, כיצד יכול זרם של יונים ופעימות חשמליות במוחנו לעורר בנו תחושות סובייקטיביות של אדום, חום, קור, עונג וכאב. ליבוביץ טען שכל האירועים והתהליכים הפיסיולוגיים המתרחשים במוח תופסים נפח מסוים במרחב ויכולים להיות מתוארים בקטגוריות פיסיקליות ולהימדד בערכים כימיים וחשמליים, ואילו תחושות, מחשבות, רציות, שאיפות ומגמות אין להן מיקום מרחבי ולא הרכב כימי; הן לא תופסות נפח, ואת התרחשויותיהן לא ניתן לבטא בקטגוריות פיסיקליות או למדוד בערכים כימיים וחשמליים.

     

    באשר לספר, החלטתו של רומולו לנסוע לסרנגטי בטנזניה היא המחשה למחשבה המשפיעה על מעשה. כך גם החלטתו לנתק את הקשר עם אלברטינה אהובתו.

     

    בשנים האחרונות חוויתי כשלונות רבים בתחומים שונים, על אף שהשתדלתי וניסיתי – תמיד נותרתי מאחור. באחרונה אני חווה תחושה חדשה של אושר לא מוכר. עד כמה, לדעתך, המזל או הגורל משחקים תפקיד בחיים שלנו? האם יש לנו ייעוד שאליו אנו חותרים גם בלא שנדע אותו? (יעל)

     

    המזל והמקרה עשויים להשפיע רבות על חיינו, לפעמים גם באורח דרמטי. אתן לך דוגמה מהאבולוציה. לפני 60 מיליון שנה קרה בעולם אירוע דרמטי שהביא להכחדת הדינוזאורים ואיפשר את התפתחותם של היונקים, לרבות האדם, שעד אז היו יצורים קטנים וזניחים. התפתחות המינים בטבע (על פי האבולוציה הדארווינית) מונעת על ידי שני גורמים, האחד מקרי (מוטציות בחומר הגנטי) והשני מכוון (הברירה הטבעית). מוטציות קורות כל הזמן באופן מקרי לחלוטין, אבל משעה שהשינוי הגנטי מקנה לבעל החיים יתרון הישרדותי משמעותי, הברירה הטבעית משיירת אותו ו"פועלת" להפצתו. הוא הדין בחיינו, המקרה והמזל אכן עיוורים, אבל איך לנצל את המקרה להשגת מטרה רצויה לנו נתונה במידה רבה בידינו, לטוב ולרע.

     

    באשר לאושר, הנקשר בדרך כלל למשמעות, רומולו ("מאוחר מדי") תוהה אם אושר אינו מותנה דווקא בהשלמה עם היעדר משמעות. הוא שואל את עצמו: "כלום יכולה משמעות להיבנות מאינספור עניינים פעוטים, קלים כמוץ, המצטברים לאושר ארעי, כמו מיליארדי שלדים של אלמוגים המתגבבים זה על זה לשונית מוצקה?" באשר ליעוד, אני מכיר רק ביעוד שאדם בוחר ומשית על עצמו ולא ביעוד שכוחות עליונים משיתים עליו.

     

    תושה רבה לצבי ינאי ולשואלים, הספרים יישלחו אל הזוכים בשבוע הקרוב.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "צבי ינאי משיב לכם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים