שׂרה שרה עם אבשלום רוק
שרה'לה שרון במועדון רוק? אבשלום קור רוקד? זה לא חזון אחרית הימים, אלא הופעתה החדשה של שרון במעוז הרוק, בארבי תל אביב. "לא כל החיים זה חפלה", אומרת שרון ל-ynet, "אם לא נדע מאיפה באנו, לא נדע לאן ללכת". כך זה נראה
השעה היתה עשר וחמש דקות, כששרהל'ה שרון עלתה אמש (ג') על במת מועדון הבארבי בתל-אביב. לראשונה בחייה, סנדקית השירה בציבור הגיעה למועדון רוק, ועוד למעוז הרוק התל-אביבי.
אל המועדון לא בא קהל רב, אבל זו רק יריית הפתיחה, ויהיו עוד פעמים רבות: במשך חודשים שלמים אמורה שרון לערוך מדי שלישי את ערב השירה שלה במועדון, כשהמטרה הסופית, שלה ושל הבעלים שאול מזרחי, היא להוציא את המופע למקום גדול הרבה יותר, פארק הירקון למשל, ולפתוח אותו לקהל הרחב, חינם אין כסף.
בתחילת הערב, שרון סיפרה ל-ynet שהיא בטוחה שסדרת ההופעות החדשה תביא למועדון הרבה אנשים שמעולם לא ביקרו בו. "אבשלום קור התקשר אליי ושאל אותי איפה זה", אמרה. לא הרבה זמן אחר כך, אבשלום קור עצמו מצא את הדרך, הגיע למועדון, עלה על הבמה, שר עם שרון, רקד וגם הגיש לצופים בין השירים את פינת הלשון שלו. בכל פעם שעלה וירד מהבמה, ליוו אותו נגניה של שרון עם נעימת תוכניתו "באופן מילולי", מה שנתן לערב צבע סוריאליסטי. הקהל היה מבסוט.
הזיווג בין המועדון לשרון נוצר בעקבות ראיון שנערך עם שאול מזרחי בגלי צה"ל. מזרחי דיבר שם על החזון המוזיקלי שלו, להחזיר עטרה לישנה ולהתחיל במשהו שונה. "כשמגיעים מהעולם שלי, עם השירים שעליהם גדלתי בתור איש תנועת נוער, אל תוך העולם הנוכחי, נוצר מצב שהשירים היום לא מדברים על כלום. פה התחיל הרעיון לעשות שינוי", אומר מזרחי.
שרון מוסיפה: "שמעתי את שאול ברדיו וחשבתי לעצמי שהוא אומר דברים שגם אני חושבת, וצלצלתי אליו. באתי הנה, התיישבתי ואמרתי לו ש'בכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלת', כך אמר אלכסנדר פן. אני מביאה לך את התכלת מעמק הירדן, אתה נותן לי את המקום, בוא נשיר בשבילך את 'בית הערבה', בשבילי את 'ערב מול הגלעד' ובשביל כולם את 'ים השיבולים'.
"בוא נשיר את לאה גולדברג, את אהוד מנור, חיים חפר, שייקה פייקוב, נורית הירש. יש לנו מיליון משוררים ומלחינים ושירים ברומו של עולם. בואו נשיר אותם, אני כבר לא יכולה לשמוע מה שקורה עכשיו", ממשיכה שרון, ונותנת דוגמאות מהז'אנר הים התיכוני שכבש בסערה את המוזיקה הישראלית בחודשים האחרונים: "'הלכת', 'עזבת', 'אני עצוב', 'השפתיים שלך', 'האוזניים שלך', 'איך את מסתובבת', 'איך את מסובבת את התחת' - אני כבר לא יכולה לשמוע את זה, אין בזה כלום. אז לא כל החיים שלנו זה חפלה ואם אנחנו לא נדע מאיפה באנו - לא נדע לאן ללכת. אני רוצה שההווה יהיה מה שנכתב עבור כל ישראלי, יהודי וציוני כאן בארץ הזו".
מה הכי ירגש אותך?
"שזה יהיה מלא, שכבר לא יהיה מקום. לזה אני מצפה. שזה יהיה מלא, זה יהיה בשבילי דמעות של התרגשות".
