כבר לא מתנחלים בלבבות

קריעת הצווים להקפאת הבנייה, פעולה ששימשה יריית פתיחה למופע האימים המתרחש בימים האחרונים בשטחים, הייתה אקט סמלי הרבה יותר מזה שעליו חלמו מבצעיו. היא הייתה הקריעה של אותם ראשי מועצות ושל צאן מרעיתם המתלהם ממדינת ישראל ומחוקיה.

כיוון שצדק היסטורי עומד בראש מעייניו של ציבור ערכי זה, כדאי לנצל את ההזדמנות ולתקן סילוף גדול, סמנטי אבל מהותי: האנשים הנוהגים לכנות עצמם "מגורשים" (בפועל או בפוטנציה) לחלוטין אינם כאלה, פשוט משום שמדינה ריבונית זכאית לפנות חלקים משטחיה, לערוך תיקונים בגבולותיה ולשנע בהתאם את אזרחיה – אל תוך תחומיה המעודכנים. גירוש, לעומת זאת, הוא פעולת סילוק אל מחוץ לגבולות המדינה, דבר שכמובן לא נעשה במקרים אלה.

אדרבה, בדרך לא דרך של קריעת צווים, חסימת דרכים ויידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון, מגרשים אזרחים מסוימים את עצמם אל מחוץ למחנה. המחנה הציוני, אגב.

אולי אין להתפלא על כך, אולי זו רק התפתחות טבעית. שנים רבות מדי, במצבים רבים מדי, הורגלו יהודי השטחים לחוק משלהם, או סתם לאי-חוק. ובכל זאת, ההשתוללות שתחילתה בקריעת הצווים היא עליית מדרגה אל רמת המקפצה, זו שממרומיה ממטירים בקשת על ראשי כולנו. אם כך זה יימשך, מנהיגי המתנחלים יהפכו עצמם רשמית לחברי מועצת פשע.

היקפים לא מבוטלים ולפיכך מדאיגים של אזרחי ישראל תושבי השטחים, מורדים במלכות. הם מסרבים להכיר בחוקיה ובזכותה למשול, ולכן יכולים להגשים עצמם רק במנותק ממנה ומנתיניה הנאמנים. אלא שהחיים קשים: כל עוד הם חלק ממנה, עליהם לקבל על עצמם את עולה – מרצונם או ללא רצונם, לא משנה כלל.

זכותם ואף חובתם של אזרחים אלה למחות, להפגין, להרים קמפיין ציבורי וכמובן לפנות לבית-המשפט. כשהם רוצים, הם רצים יופי-יופי לבג"ץ. האלטרנטיבה שלהם - הפרה בוטה של החוק והתנגדות אלימה לנציגיו - ממאיסה אותם על הציבור שומר החוק בישראל.

אי אפשר להשלים עוד עם מצב שבו לכולם אסור מה שלהם מותר. קל להעריך מה היה חוטף, ובצדק, תושב רמת-גן שהיה קורע דו"ח לעיניי שוטר ברחוב, או מונע כניסה של פקח לשכונה בנימוק שמדובר בשטח שלו, אליו הוא מכניס "רק את מי שבא לו" (כך השבוע, בשילה).

לאזרחים שמעל-לחוק יש גרורות צבאיות, חיילים בשירות סדיר שמכריזים בגלוי על ציות חלקי וסלקטיבי לפקודות חוקיות. כפי שאזרחים אלה לא מסוגלים לחיות על פי צו מצפונם במדינה הזאת, חיילים אלה, חברי חזית הסירוב, לא יכולים לחיות על פי צו מצפונם בצבא הזה.

על אלה וגם על אלה יש לאכוף בכל הכוח הנדרש את החוק. עליהם למלא את כללי המשחק או למצוא עצמם מחוץ לו. והרי לא מדובר כאן במשחק. ההתנהלות החתרנית מאיימת על קיומה התקין של המדינה, ולכן תגובה מהוססת או מתפשרת תהיה לא מבישה, אלא הרסנית. זוהי שעת מבחן לשלטון החוק, למבנה הדמוקרטי ולסדר החברתי, ובמבחן הזה אסור להתבלבל ואסור להיכשל. אחרת, אחרי שעמדנו בשתי אינתיפאדות, יש חשש שניפול חלילה דווקא בשלישית. באינתיפאדת המתנחלים.