בהחלט יפה, אבל לא יפה שעה אחת קודם. אביגיל הלכה - וחבל. היא היתה שורדת מורכבת ובהחלט סיפקה את הסחורה. יזמה מהלכים, נתנה שואו אמיתי בווידויים, אחת המצחיקות בפיליפינים אם לא המצחיקה שבהם. הייתי שמחה למשוך איתה עד הגמר ולראות אותה על הפודיום, מבקשת מכולם להצביע לה או לחילופין תוהה אם יש חתן בקהל.
מועצת השבט. עוד מהלך מבריק מבית טלכו (צילום: גיא קרן)
קשה להיות חד משמעיים לגבי ההדחה של אביגיל. מצד אחד המון כבוד למהלך של טלכו, שהצליח מעמדה של נחיתות מספרית לזהות הזדמנות, ללכוד את החתול השחור שעבר בין ליאורה לאביגיל ולהפוך מצב רגשי ליתרון אסטרטגי כדי להציל בן ברית שלו. גם זה שליאורה היא בחורה שעובדת מהבטן, מהלב או מאיזה איבר שזה לא יהיה שכנראה איננו המוח - לא הזיק.
מצד שני, ההדחה של אביגיל היא מסוג ההדחות שמבוססות על הלשנה פשוטה. הוא אמר לי שאתה ככה וככה, אז בוא נדיח אותו לפני שהוא ידיח אותך. אחת הבעיות עם המנטליות במשחק הישראלי היא שמעבר לזה שכולם מאמינים לכולם, אף אחד גם לא טורח לאמת עם עוד מקור או להתעמת.
שיחה פשוטה היתה יכולה לסכל את רוב המהלכים מהסוג המשתנקר הזה, אבל יכול להיות שמה שנראה מתבקש מפה, כמעט בלתי אפשרי שם, בהתחשב בכך שחשדנות היא הספורט הפופולרי על האי.
וגם אוהד הלך. לא שחקן חשוב כל כך, לא באמת הוביל או היטה אף מהלך משמעותי, לקח כמה חסינויות, זה כן, וייזכר בעיקר כשורד שוויתר בפזיזותו על צמיד הווטו, קיבל צינור נאה מג'וליה רוברטס שלו וסבל בעיקר ממחטף מכוער של ההפקה (וחבל, כי הפרק היה סבבה לגמרי עד אז): הדחה שנייה באותה מועצת שבט, בלי אפשרות לזכות בחסינות אישית, כשהשרשרת נצמדת (כמה שקופים אפשר להיות?) לצוואר של טומי קפוארה.
אוהד. כמה שקופים אפשר להיות
טומי קיבל את ההזדמנות לוותר על השרשרת בהדחה השנייה. את ליאורה, שזכתה בצמיד, אף אחד לא טרח לשאול אם היא רוצה לענוד אותו על מישהו אחר. טומי פשוט נשאר עם צמיד שבשלב הזה הוא לפעמים לא פחות ברכה מנטל. לפעמים עדיף לא להצביע ולא להשפיע, אבל גם לא להסתכסך עם מישהו שעוד שנייה יהיה מושבע. הבנאדם שנותן את הצמיד קונה אויב, הבנאדם שעונד אותו מרוויח ניטראליות.
מי שכמעט נזקק לניטראליות הזאת הוא טלכו, שמהאיש שרוצה לשמור על שקיפות עם כולם הפך לשורד שהדבר היחיד האמיתי שנשאר לו הוא הקשר שלו עם ליעד, והרצון שלו להגיע איתה לגמר. מה לעשות, שקרים ומניפולציות זה עסק ממכר. למזלו האנשים בשבט שלו כל כך פרנואידים מצד אחד ותמימים מצד שני, שהם קונים את כל מה שהוא מוכר להם (אלא אם כן מדובר בווידויים שתולים מתקופה מוקדמת או מאוחרת יותר בעונה).
טלכו. השפעה מאגית (צילום: עידו לביא)
האם זה יפעל לטובתו בטווח הארוך? או שיתברר שטלכו הוא קוקיה שמטילה יותר מדי ביצים ביותר מדי קינים, ויום אחד יחכה לו בבית עורך דין עם ים של תביעות אבהות? קשה לנבא, בעיקר כי לטלכו יש השפעה מאגית כמעט על חברי השבט שלו, או שזה משהו שהוא שם להם באורז, ובמקרה כזה אני רוצה גם.
האופן בו אביגיל, בחורה נבונה בדרך כלל, הסבירה במועצת השבט ש"עלתה לה מחשבה" שעדיף לא להגיע עם טומי לגמר, ממחישה באיזו זהירות ויעילות הוא שתל את הרעיון במוח שלה, ויחד עם זה הצליח לגרום לה להאמין שהיא זאת שהגתה אותו מלכתחילה.
העובדה שאוהד הוא המודח השני צריכה להבהיר למה שנשאר מברית הארבעה, שטלכו עובד עליהם בלי למצמץ, אבל זה כבר מעט מדי ומאוחר מדי. כבר בפרק הבא טלכו מסבן את טומי באחת מהמקלחות היותר מרשימות שנראו בהישרדות (כן, אפילו יותר מזאת שבה גיא סיבן את מירית!), לא שיש לו הרבה ברירה.
מה הלאה? כרגע כלבי הציד של העדר הם טלכו ושי. ליעד היא הכבשה שטלכו מתכנן לשחוט בגמר אבל מוכן להאכיל אותה עד אז במספוא המובחר ביותר. כל השאר - הדס, טומי וליאורה - הם צאן תועה ומובל, ומה שמנחה אותם הוא השאלה מי באמת, אבל באמת התורה, ייקח אותם לגמר.
טלכו מתעקש לכלול גם את שי ב"וואן וואי טיקט" שלו ליד-אליהו,
לא ברור למה. לא מדובר בניצחון בהליכה. שי הוא אסטרטג בליגה שלו, לא מעט הדחות בחלק הראשון של העונה חרוטות על המצ'טה שלו, והוא מפגר אחרי טלכו רק בקטגוריית חביב הקהל.
טלכו יכול היה לבחור להגיע לגמר עם נספחים הרבה יותר מבטיחים: את ליאורה אף אחד לא סובל, ולהדס אין סיכוי להביס אותו אפילו בספר הפנטזיה שהיא עומדת לכתוב ולככב בו.
נכון ששי נחשב לתחמן, אבל זה לא הפריע לאריק אלפר לנצח את העונה הקודמת. כרגע נשארנו עם שישה שחקנים, לא ממש מרחב שאפשר לתמרן בו. השאלות הכי מסקרנות הן, בסדר עולה, האם טומי יצליח להשתחל לגמר, למה, לעזאזל הצביעה ליאורה לליעד ולא לשי בהדחה השנייה, ומה למען השם עבר בראש של הדס וליעד, שהצביעו נגד מי שיכלו להיות הקולות הבטוחים שלהן בגמר?
- אש בתחת שלך, תביאי כיף (יודעים מה, גם אני רוצה את ליעד בגמר)
- אדל אוף קונטרול (ולא, אין שום סיבה שמנהלת בנק או קניון תדע אנגלית)
- בפעם הראשונה היה בא לי לשים אותך בסנדוויץ' ולאכול אותך (אביגיל בטח מצטערת שלא נכנעה לנטייה הראשונית שלה כשפגשה את הדס)
- ליעד, כשאני אפנה אלייך את יכולה לדבר (ולא, אביגיל, עברת לספסל, לא למקום של גיא זוארץ, עם כל הצער שבדבר)
