שמור מרחק - חלק א'
מה בין יצר הסקרנות למעשי כישוף ומאגיה? מה מספרת חכמת הקבלה על העיסוק בכישוף והאם כוחות המאגיה יכולים לעזור לנו להשיג את מבוקשנו או שיש כוח חזק יותר שיכול לסייע לנו?
אחד הכוחות העצומים הפועלים באדם הוא יצר הסקרנות, יצר זה דוחף את האדם לשאוף ולדעת יותר "מה למעלה ומה למטה, מה לפניך ומה לאחור" (משנה חגיגה ב, א). בדברים הבאים נעמוד על תכונת הסקרנות, תוך התמקדות ספציפית ומצומצמת בעולם המאגיה והכישוף.
בעולמה של קבלה תכונת הסקרנות הבריאה מבקשת לדעת אם יש דרך לפרוץ אל מחוץ למעגל החיים הגשמיים-מצומצמים הנחווים בחמשת החושים בלבד, והאם ישנה דלת נסתרת המובילה למציאות נוספת, מקבילה למציאות שבה אנו חיים, דרכה ניתן יהיה להתעלות רוחנית ולחוות חיים מלאי תוכן משמעות וסיפוק. כל זאת, תוך לימוד מסודר המעוגן בכתבי קבלה ובדברי חכמים לאורך הדורות שהציבו הגדרות ברורות המבחינות בין מותר ואסור ובין כשר לפסול. במילים אחרות, מותר וראוי אף לשאול, לתהות, לחקור להתפלפל, ולדרוש, אך הכול צריך שיתקיים במסגרת הגדרת גבולות גזרה ברורים שהתורה קבעה, וכן חל איסור מובהק וגורף לחצות אותם, הן בלימוד התיאורטי והן בזה הפרקטי לסוגיו השונים.
יובן כי מטבעה, תכונת הסקרנות האנושית המתפתחת הכרחית לקיומו ונחוצה להתקדמותו של המין האנושי. אלמלא הייתה קיימת, האנושות הייתה וודאי נותרת באותה נקודת התחלה שבה החלה. פן נוסף בסקרנות מתגלה כאשר האדם רותם אותה לחקור ולברר עניינים מעבר לגבולות המוכרים והמותרים שכבר נחתמו ע"י חכמי ישראל שהזהירו כי אין רשות להיכנס, לחקור ולעסוק במה שכבר נאסר מקדמא דנא. במקרים שבהם האדם מכניס עצמו לעולם המאגיה והכישוף הוא מחייב עצמו בסכנות גדולות האורבות לו, וכפועל יוצא כל מעשיו עתידים להיפרע עם הזמן.
התורה כבר עמדה על טבעו של האדם, ידעה לזהות היטב את המסוכנות שבסקרנות וקבעה נחרצות בכמה מקומות: "כי אתה בא אל הארץ אשר ד' נותן לך, לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם, לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ד' כל העושה אלה" (יח'). בספר ויקרא (יט, לא) נאמר: "אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם". ובשמות (כב, יז): "מכשפה לא תחיה". כלומר, ישנם מספר תחומים מפורשים הנקשרים ישירות לעולם המאגיה והכישוף שנאסרים באופן מוחלט וגורף ללא כל פרשנות ו/או הקלות. כל זאת מתוך הכרת היהדות כי מכוח ההתחברות עם כוחות טומאה ועולם הנפטרים מעמיד האדם היהודי את עצמו בסכנה ברורה ומיידית.
הפירוש למונח "כישוף" מופיע בהרחבה בתורה שבעל פה, אך בגלל מיעוט השימוש בכישוף לסוגיו השונים הלכה ופחתה הספרות ההלכתית בנושא. עוד ובימי קדם על הסנהדרין, המוסד הדתי העליון בימי בית שני שבידיו רוכזו סמכויות רבות, הייתה חובה לדעת בבקיאות את מקצועות הכישוף לסוגיו השונים בכדי שיוכלו לשבת בכס המשפט ולדון את המכשפים ולהכיר בהם ככאלה (מסכת סנהדרין דף סח). בימינו אנו, נשארו רק שרידים הלכתיים בודדים המתייחסים לכישוף (סימן קעט, שולחן ערוך יורה דעה). חכמת הקבלה טוענת כי כישוף או מאגיה הם דרך לשנות את המציאות הפיזית באמצעים רוחניים או מנטאליים פסולים ויש להישמר מהם מאוד. היא מסייגת אותם לכוחות טומאה ולסיטרא אחרא ולפיכך רואה בהם חוכמות חיצוניות נחותות שמקורן באמונת שקר ובכפירה המתנגשות עם כוחה של אמונה באל אחד. לעומת זאת, הקבלה מצידה מציגה את הדרכים הנכונות והראויות שמקורן באמונה ובטהרה שלמה שבאמצעותן יוכל האדם לשפר משמעותית את איכות חייו האדם בכל התחומים החשובים לו.
אם כן, הקבלה מחנכת אותנו שעל ידי אמונה אמיתית ופעולות רוחניות טהורות יוכל האדם להשיג מבוקשו, אף יותר מאדם המבקש לעסוק בכשפים. הואיל ומעשה כשפים מוגבל ביכולותיו ובעוצמתו, כיוון שאין מקורו בבסיס אמונה אלא בסוד השבעת ישויות טמאות, בסופן האדם משלם מחיר גבוה ויוצא נפסד. יובן למעיין בנאמר כי הכישוף ביסודו מוגדר כמעשה ידי אדם אשר כופה את רצונו על סביבתו באמצעים לא כשרים ומעתיק, אפוא, את הדגש מן האל אליו ומדמה עצמו לבעל כוחות עליונים. מכאן שהעוסקים בדבר קוראים תיגר על ריבונותו של האל בעולם ועוברים על האיסור החמור מכל – עבודה זרה!!
בחלק ב' נלמד מהם סוגי הכישוף השונים , לרבות כישוף להחזרת אהבה, והאם יש בהם ממש.
יצחק אהרון, "חכמה" המרכז לקבלה
