2050: 9.2 מיליארד
כמה בני אדם יכול כדור הארץ לקיים? אין תשובה אחת לשאלה הזו, אבל מגמות הדמוגרפיה העולמית רומזות איך תיראה האנושות בעוד 40 שנה: הרבה מאוד אפריקאים ואסיאתים, מיעוט מבוטל של אירופים ואמריקאים, עולם של קשישים שלצידם מעט מאוד תינוקות, וכולם מתגוררים בערי ענק
הרבה פעמים שאלו אותי: "עשרה מיליארד בני אדם? האם העולם יכול לשאת מספר עצום כזה?" בשלהי המאה ה-20 החלטתי לנסות לענות על השאלה. התיישבתי וכתבתי ספר בן 550 עמודים, שנקרא "כמה בני אדם יכולים להתקיים באמצעות המשאבים שמצויים בכדור הארץ?".
סקרתי 66 אומדנים מנומקים היטב ביחס ליכולת הנשיאה של כוכב הלכת שלנו. המחקרים המלומדים הללו, שגובשו לאורך יותר מ-300 שנה, הציעו מספרים שנעו בין פחות ממיליארד בני אדם ליותר מ-1,000 מיליארד. אין ספק שכולם אינם נכונים. מוסר ההשכל שלי בעקבות כתיבת הספר היה, שהמספרים האלה הם כולם פוליטיים, לא מדעיים.
מספר בני האדם שכדור הארץ יכול לכלכל תלוי באילוצים טבעיים ובהחלטות אנושיות. כדי להבין לאן פנינו מועדות, עלינו להתמקד בהבנה טובה יותר של אילוצי הטבע ומגבלותיו, ובקבלת החלטות אנושיות נכונות יותר הנוגעות למפתחות שיקבעו את גודל האוכלוסייה - סביבה, כלכלה ותרבות. אבל לפני שאתייחס לנושאים אלה, בואו נבדוק תחילה את הנתונים על גודל האוכלוסייה.
יותר חיים, פחות מתים
אם נבחן את קצב גידול האוכלוסייה ב-2,000 השנים מאז נולד ישו, ניווכח בתופעה מדהימה: בתחילת המאה הראשונה לספירה חיו על פני כדור הארץ כרבע מיליארד בני אדם. נדרשו כ-1,500 שנים כדי להכפיל מספר זה. ל"עת החדשה" נכנסת האנושות עם חצי מיליארד בני אדם.
מאז העולם משתנה במהירות: קולומבוס מגלה את אמריקה, החקלאות נחשפת לסוגי מזון שונים וחדשים, ביניהם תירס, תפוחי אדמה ועגבניות, הסחר העולמי מתרחב, המדע המודרני צועד את צעדיו הראשונים, ושיעורי התמותה יורדים. התוצאה: הכפלה נוספת של המין האנושי - הפעם ב-300 שנה בלבד.
בתחילת המאה ה-19, כשאירופה נכנסה אל עידן המהפכה התעשייתית, מנתה אוכלוסיית העולם מיליארד בני אדם. התוצאה הישירה של מהפכה זו היא הכפלת האוכלוסייה במהירות שיא של 100 שנים. ב-1930 חיו בכדור הארץ שני מיליארד בני אדם.
האנטיביוטיקה ושירותי הבריאות הציבורית אחראים להכפלה הבאה, הפעם בתוך 44 שנים, וב-1974 עומד מניין האנשים בעולם על ארבעה מיליארד. אם נעבור לסרגל מודרני, אזי בין השנים 1960 ל-1999, כלומר ב-39 שנים, הוכפל מספר בני האדם מ-3 מיליארד ל-6 מיליארד. הקצב הזה גדול פי שניים מזה שנרשם 40 שנה קודם לכן, ופי שלושה מזה שנרשם ב-75 השנים שקדמו לו. לא היה כדבר הזה לפני כן, וכנראה שלא יהיה גם בעתיד.
גידול במהירות מסחררת. ניו יורק (צילום: רויטרס)
מ-1950 עד 2000 גדל קצב הגידול של האוכלוסייה העולמית במהירות מסחררת, ובאמצע שנות השישים הוא מגיע לשיא - בסביבות 2.1 אחוז לשנה. ואז, לפתע, הוא מתחיל לרדת לאיטו. זהו, ללא ספק, האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה הדמוגרפית המודרנית.
ולפתע, המגמה התהפכה
תושבי המדינות העניות גילו כי סיכויי השרידות של צאצאיהם השתפרו, והורים שוב אינם חייבים להוליד שמונה ילדים כדי ששניים מביניהם יאריכו ימים די הצורך לדאוג להורים בזיקנתם. מאז ועד היום צנח קצב הגידול של האוכלוסייה האנושית למחצית, בסביבות 1.1 אחוז לשנה.
במדינות העשירות באירופה החלה האטה בקצב הגידול של האוכלוסייה כבר ב-1789 – למעשה, מאז המהפכה הצרפתית. קצב הגידול בצפון אמריקה ירד בעקביות מאז 1850. אבל המהפך האמיתי התחולל במדינות המתפתחות (למעט המדינות העניות ביותר), וזאת עוד בטרם הופעלה בסין מדיניות "ילד אחד למשפחה". בעשורים האחרונים, הירידה בקצב גידול האוכלוסייה במדינות המתפתחות חדה יותר מזו שנרשמה בעולם כולו. רק ב-50 המדינות הדלות ביותר הוסיף קצב הגידול לעלות עד 1990, אך גם מדינות אלו הצטרפו לאחרונה למגמה העולמית, וקצב גידול האוכלוסייה שלהן החל לרדת.
הקצב משתנה בקיצוניות במעבר בין אזורים גיאוגרפיים שונים ובין מדינות מפותחות לבלתי מפותחות. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 האוכלוסייה באירופה גדלה ב-30 אחוז, בצפון אמריקה ב-80 אחוז, באסיה ב-160 אחוז, באמריקה הלטינית ב-220 אחוז, ובאפריקה ובמזרח התיכון כמעט פי ארבעה. הסיבות לשינויים בקצב הילודה ב-2,000 השנים האחרונות, ובעיקר במאה האחרונה, קשורות לשלושת המשתנים שהזכרנו: סביבה, כלכלה ותרבות.
כרתנו, שרפנו, זיהמנו, פלטנו
מ-1700 עד 2000 התרחשו שינויים מרחיקי לכת על פני הקרקע. השטחים החקלאיים שנועדו לגידול מזון ובעלי חיים התרחבו. התרחב גם השימוש בעצים (לבניית אוניות לצי הבריטי, להפקת פחם, להקמת בתים חדשים, לייצור נייר ועוד), בעיקר מיבשת אמריקה. אלה הביאו לצמצום משמעותי של היערות והשטחים הירוקים. המחקרים מצביעים על כך, שמחצית מהיערות הטרופיים בעולם נעלמו ללא שוב. בירוא היערות באזורים הטרופיים נמשך בקצב של ארבעה דונם לשנייה, ומיני בעלי חיים נכחדים בקצב מהיר מהרגיל.
שינינו את הקרקע והאוויר. תחנת כוח בגרמניה (צילום: רויטרס)
גם הרכב האטמוספירה עובר תמורות: הפליטה האנושית של פחמן לאטמוספירה עמדה ב-1900 על חצי מיליארד טונות, לעומת 7.3 מיליארד טונות בשנת 2000 - גידול של פי 15, שחלקו נובע משריפת דלק מאובנים (פוסילי) וחלקו מכריתה או משריפה של יערות הקולטים פחמן דו חמצני. פליטות החנקן, בצורה של תחמוצות חנקן, משריפת דלק פוסילי וממקורות אחרים, גדלו פי 20. כל המדענים מסכימים שפליטת גזי חממה אלו היא אחד הגורמים להתחממות הגלובלית.
תופעה מדאיגה לא פחות נרשמת בתחום מי השתייה. השימוש במים גדל במרוצת המאה ה-20 פי שמונה. צריכת המים השנתית הנוכחית עומדת על 4,000 ק"מ מעוקבים בקירוב - כמות השווה לכמחצית מכמות המשקעים הזמינים לניצול אנושי.
אך שימו לב: במרוצת המאה ה-20 גדלה האוכלוסייה האנושית בערך פי ארבעה, ולכן גידול זה לבדו אינו מסביר איך גדלה צריכת המים פי שמונה, פליטת הפחמן פי 15 ופליטת החנקן פי 20. ההסבר לתופעות אלו טמון בשתי התמורות החשובות האחרות.
הכסף הגדול נותר בידי מעטים
יצור האנרגיה השתנה גם הוא באופן משמעותי ב-150 השנים האחרונות, ועימו השתנה גם קצב פליטת הפחמן הדו-חמצני לאטמוספירה. בשונה מבעבר, אז שרפו ביומאסה - עץ וזבל - הגידול העיקרי הוא בשריפות גז, נפט ופחם. הרחבת השימוש באנרגיה הניעה במידה ניכרת את הצמיחה הכלכלית של המאה ה-20.
את השפע הזה כולנו הרגשנו. ההכנסה השנתית לגולגולת צמחה מ-1,250 דולר ב-1900 לכמעט פי ארבעה בשנת 2000. גם אם לוקחים בחשבון את הגידול באוכלוסייה, ההכנסה הכוללת גדלה במהלך המאה פי 16, משני מיליארד דולר ל-32 מיליארד.
יש יחס הפוך בין מהירות הגידול בהכנסה למהירות הגידול באוכלוסייה. לגידול של פי ארבעה באוכלוסיית אפריקה נלוותה עלייה זעירה מאוד בהכנסה. גידול האוכלוסייה בארה"ב קטן בהרבה מזה של אמריקה הלטינית, אבל הגידול בהכנסה שלה גבוה בהרבה. במערב אירופה לא היה כמעט שום גידול באוכלוסייה, אבל ההכנסה גדלה כמעט פי ארבעה.
מכיוון שבחלקים גדולים של העולם חל גידול ניכר באוכלוסייה, גם מספר העניים גדל מאוד. ב-1900 חיו, כאמור, רק 1.6 מיליארד בני אדם בעולם. היום, מספרם של אלה המתקיימים מפחות משני דולרים ליום הוא 2.7 מיליארד, יותר מסך כל האנשים שחיו בתחילת המאה שעברה על כדור הארץ.
עולם עשיר, עולם עני וצפוף
מבחינות רבות, קיימים על כדור הארץ שני עולמות שונים לגמרי: העולם העשיר, המונה 1.2 מיליארד נפש, ולצידו עולם עני, שמונה 4.9 מיליארד נפש. ההכנסה השנתית הממוצעת לגולגולת בעולם הראשון היא 31 אלף דולר, ובעולם השני - פחות מ- 5,000 דולר. בעולם העשיר אי-אפשר להתקיים בפחות משני דולרים ליום, ובעולם העני מחצית מהאוכלוסייה מתקיימת בפחות מסכום זה. קצב הגידול השנתי של האוכלוסייה במדינות העשירות יביא להכפלתה רק בעוד 350 שנה. קצב הגידול השנתי במדינות העניות יכפיל את מספר תושביהן בתוך 45-50 שנה.
 | ||||||
| ||||||
|
האם יש לנו די מזון להאכיל את כולם? כן ולא. גם כאן התשובה קשורה לחלוקה בין שני העולמות. אם אדם צורך רק 0.5 ק"ג לחם ביום – תפריט לא מרנין במיוחד, אבל מספיק לקיום – הוא זקוק לכמעט 0.2 טונה לחם בשנה. התנובה העולמית הנוכחית של חיטה מספיקה אפוא להזנת 10 מיליארד בני אדם בתפריט צמחוני נאות.
הסיבה העיקרית לכך שיש היום מיליארד בני אדם רעבים נעוצה בכך, שכמעט 40 אחוז מיבול הדגנים מנותב להזנת חיות מקנה, כדי ליצור בשר למאכל לאלו שידם משגת לקנות אותו - בעיקר אזרחי העולם העשיר. כתוצאה מכך, מיליארדים של בני אדם אינם ניזונים כראוי, או נידונים לתת-תזונה מתמדת. הרעב שלהם אינו משתקף בשוקי המזון, מפני שאין להם אמצעים כלכליים ליצור ביקוש. הם בלתי נראים כלכלית. ולכן, יש לנו, ובו-זמנית אין לנו, מספיק מזון.
ומה יקרה מחר?
בעיני, המאורע התרבותי החשוב ביותר של המאה ה-20 הוא התפשטות החינוך היסודי. רוב הילדים של 1900 לא למדו בבית-ספר יסודי. רוב הילדים בימינו מגיעים למערכת חינוך כלשהי. זהו הישג אדיר, שטרם הושלם – במיוחד בדרום אסיה ובאפריקה שמדרום לסהרה. ההישג הזה ישפיע, ללא ספק, על קצב גידול האוכלוסייה בעתיד. חינוך והשכלה הם גורם משפיע חשוב על שיעור הילודה.
יש מקום? בריכת שחיה במחוז סצ'ואן בסין (צילום: רויטרס)
כל ניסיון לחזות את העתיד לא יעלה יפה. אנו יכולים להעריך היום שאוכלוסיית העולם תהיה ב-2050 גדולה יותר, שקצב הגידול שלה יהיה איטי יותר, שבני האדם בעולם יהיו מבוגרים יותר, ושמרבית האנושות תחיה בערים. התחזיות של אגף האוכלוסייה של האו"ם, שבהן אני משתמש כאן, מבוססות על הנחת "עסקים כרגיל". כלומר, על הערכה שההפתעות בעתיד הקרוב לא יהיו רבות מאלה שהיו בעבר. הן מניחות שלא יהיו בעתיד מלחמות גרעיניות, מגפות גלובליות קטלניות, קטסטרופות אקלימיות או פגיעות שָביט שיכחידו את כל המין האנושי.
בעבר, כידוע, היו די והותר הפתעות, אך נבצר מאיתנו לטפל בהם במודלים שלנו. פרטי התחזיות הללו שנויים אם כן במחלוקת, ואי-הוודאות שבהם רבה, אבל אלו התחזיות הטובות ביותר שיש בידינו.
מי נהיה בעוד 40 שנה?
הקושי העיקרי בחיזוי גודל אוכלוסייה נובע מהשפעות הגומלין שלה עם הסביבה, הכלכלה והתרבות. שלושת המרכיבים הללו קשים לניבוי, כפי שלמדנו מההפתעה שהסב לנו המשבר הכלכלי הגלובלי האחרון.
האם בני האדם יהיו עשירים או עניים יותר? האם הגידול ייעצר ב-2050? האוכלוסייה תהיה מבוגרת יותר - איזו איכות חיים תהיה לה? הכל תלוי בהחלטות ובמעשים שלנו עכשיו. האוכלוסייה תהיה עירונית יותר. למעשה, כל הגידול הצפוי באוכלוסייה, מעל שני מיליארד בני אדם, יתרכז בערים גדולות המצויות במדינות עניות. איכות החיים בערים אלו תלויה בהחלטות שנקבל ממש עכשיו.
בשנת 2000 היו כאן 6 מיליארד נפש. ב-2050 נעבור כנראה את ה-9 מיליארד - גידול של 50 אחוז. כמעט כל הגידול יתרחש במדינות עניות, ובעיקר במדינות העניות ביותר. בסין נמצאת כיום האוכלוסייה הגדולה ביותר. לא לזמן רב. הודו עומדת לעבור אותה בתוך זמן לא רב, ואפריקה תחלוף על פני שתיהן בתוך 20-25 שנים. בינתיים, אירופה הגיעה לשיאה ועברה לירידה איטית, וארה"ב מתאזנת. העולם העתידי יהיה בעיקר עולם של אפריקאים, הודים וסינים, עם מעט חריגים, יוצאי דופן, כדוגמת האירופים והאמריקאים.
ראינו ששיעורי הלידה יפחתו. מהירות התהליך והתפלגותו הגיאוגרפית תלויות במה שנחליט לעשות בימים אלו. מאחר שכמעט כל הגידול הנוכחי באוכלוסייה חל במדינות מתפתחות, עיקר העבודה החינוכית והתרבותית אמור להיעשות שם. מדינות אלו אינן יכולות לכלכל את אוכלוסייתן ברמת חיים סבירה, אבל דווקא אצלן יימשך הגידול. ההערכה היא שב-2050 כלל האוכלוסייה במדינות המפותחות והעשירות יפחת במיליון לשנה. במדינות הפחות מפותחות תגדל האוכלוסייה ב-13 מיליון, ובאלו העניות ביותר תגדל האוכלוסייה ב-19 מיליון. סך הגידול העולמי יהיה, לכן, 31 מיליון בני אדם בשנה. ההבדלים בקצב הגידול ישפיעו על החינוך, רמת החיים, התעסוקה, הצבאות ולמעשה - כמעט על כל תחום.
כך למשל, המספר והשיעור היחסי של הקשישים יגדלו בכל מקום, תחילה במדינות העשירות, ואחר-כך בעניות. צונאמי הזדקנות האוכלוסייה כבר יצא לדרך. מספרם המוחלט של בני 60+ יגדל עד 2050 פי שלושה, ומספרם של בני 80+ יגדל פי ארבעה. הזדקנות האוכלוסייה היא נחלת המדינות העשירות והעניות כאחד. מכאן ואילך יהיה מספר המבוגרים גבוה ממספר הצעירים. מספרם של בני 60+ עומד להיות גדול פי 3.5 מזה של ילדים עד גיל 4.
בעתיד נהפוך לעירוניים: מ-2007 ואילך, לראשונה בהיסטוריה האנושית, מספר תושבי הערים גדול ממספר תושבי הכפרים. מעולם לא היה לנו עולם עירוני כל-כך וקשיש כל-כך. האוכלוסייה הכפרית במדינות המפותחות והעשירות נמצאת זה מאה שנים בדעיכה מספרית איטית, ואילו האוכלוסייה העירונית גדלה. מעט אנשים מחוץ לערים יאכילו את רוב האנשים החיים בעיר.
מכמה בחינות, גידול הערים מיטיב עם הסביבה. למשל, בעיר ניו-יורק שיעור פליטות גזי החממה הוא 29 אחוז מהממוצע בכל ארה"ב. צפיפות האוכלוסייה באזורים כפריים קטנה בהרבה, אבל שם צורכים כמויות אדירות של דלק פוסילי לייצור מזון ומוצרי צריכה ולתנועה בשטח. אנרגיית התעבורה לנפש גדולה הרבה יותר באזורים הכפריים. מתברר שככל שהצפיפות גדלה, שיעור הפחמן הדו-חמצני הנפלט הולך ויורד. בנוסף, מתן שירותים רפואיים קל יותר באזורים עירוניים, וכך גם מערכות ההסברה, האזהרה, המניעה והבקרה.
הגידול בערים עשוי להשפיע על אספקת המזון. כיום, בערים חיה קרוב למחצית האוכלוסייה העולמית, אבל הן תופסות רק שלושה אחוזים משטח היבשה. רבות מהן יושבות על קרקע חקלאית משובחת, משום שבקרקע כזאת היו מלכתחילה עודפים של היצע מזון, ובני אדם נמשכו להתיישב בקרבתם.
הקרקע החקלאית העומדת לרשותנו תופסת 10 אחוזים משטח היבשה. אם הכפלת האוכלוסייה האנושית עד 2050 תוליך להכפלת השטח העירוני, יש חשש להפקעת קרקע חקלאית ממייצרי המזון. הבעיה אינה פשוטה, ויש להחליט איך לתכנן ולבנות את הכפלת הערים הצפויה. האם תהיה הכלה של הגידול בנוסח אמסטרדם, שמוקפת בחגורה ירוקה, או שמא ייבחר המודל של לוס אנג'לס, המשתרעת ללא סוף?
מה אנחנו יכולים לעשות?
יש מקום לדבר על שתי התערבויות אפשריות בנוגע לגודל האוכלוסייה: אמצעי מניעה והשכלה. אם, בניגוד לתחזית שהצגנו, שיעור הפריון הנוכחי יעמוד בעינו, האוכלוסייה העולמית תגיע ב-2050 ל-12 מיליארד. השיעור נמצא בירידה, ואנו צופים שיוסיף לרדת, ומכאן החיזוי של 9.2 מיליארד. צמצום גודל המשפחה בילד אחד בין ההווה ל-2050 פירושו הבדל בין 12 ל-9 מיליארד בני אדם בעולם בסוף התקופה. במלים אחרות: ילד אחד פחות לאישה מחולל פער של 3 מיליארד בני אדם בתחזיות לגודל האוכלוסייה העתידית.
אבל השכלה עולה בחשיבותה על כל אמצעי מניעה אחר. משכילים יכולים ליצור הכנסה ולרכוש אמצעי מניעה, אם הם רוצים בהם. הם אינם נזקקים לתמיכות. ללא השכלה אי-אפשר אפילו להשתמש באמצעי מניעה בצורה מיטבית, ואין מוטיבציה לשימוש כזה. אם אנו דואגים לעולם בעתיד נדרשת לנו הסטה מכמות של ילדים לאיכות של ילדים, כפי שקרה וקורה בתרבויות רבות, אך לצערנו, לא בכולן.
בעיות האוכלוסייה והאפשרויות לטיפול בהן אינן ממתינות לשנת 2050 הרחוקה ולממשל עולמי שיטפל בהן. הן רובצות לפתחנו ודורשות טיפול דחוף כבר היום. בכל בחירה שאנו עושים, קניית חולצה מניילון או מכותנה למשל, אנו יכולים להשפיע. כל מעשה שלנו קובע, ועלינו לפעול כדי שילדינו יוכלו לחיות כאן ב-2050.
- יואל א. כהן הוא פרופסור לחקר אוכלוסיות ומדעי כדור הארץ באוניברסיטאות רוקפלר וקולומביה בארה"ב, מתמטיקאי וביולוג, חבר באקדמיה למדע בארה"ב.
- הכתבה התפרסמה בגיליון מספר 5 של כתב העת "אודיסיאה"
לפנייה לכתב/ת 
