זכיתי לצאת מהסטטיסטיקה
"רובנו פוגשים בעלי מוגבלויות ורואים רק אדם שכלוא בתוך הנכות שלו. התנדבות ב'בית הגלגלים' גרמה לי להגיב בצורה הפוכה". יובל סרי מספר "בגוף ראשון"
-אני לא יכול לבוא השבת.
-למה?
-כי אני בשבת ב'בית הגלגלים'.
-מה זה 'בית הגלגלים'?
-זו עמותה שאני חבר בה. האמת שקוראים לה 'עמותת ש"י' אבל כולם קוראים לה 'בית הגלגלים'.
-מה עושים שם?
-אני חלק מקבוצה של כ-30 חברים, חלק מהחברים צעירים יותר ובעלי מוגבלויות פיזיות – בעיקר שיתוק מוחין. אנחנו נפגשים פעם בחודש ומעבירים שבת ביחד.
-זה כיף?
-בטח כיף! מה יכול להיות יותר טוב מלהעביר שבת שלמה עם חברים, הרבה אוכל טוב ופעילויות חברתיות? וזה לא הכל, פעם בשנה אנחנו יוצאים גם לקייטנה משותפת או מסע בארץ. אמנם חלק מהחברים התחלפו במהלך השנים אבל זה כמו משפחה, אי אפשר באמת לעזוב.
בשבועות האחרונים מלאו לי 30, ולסניף הדרום של "בית הגלגלים" מלאו עשר שנים. זמן טוב לערוך סיכום בסגנון "מה היה לנו עד כאן?" ונדמה לי שהתקופה שביליתי ב"בית הגלגלים" מהווה פרק משמעותי, שמתחיל ונגמר בדיאלוג הנ"ל - דיאלוג שניהלתי פעמים רבות במהלך השנים האחרונות.
"יש עוד הרבה מה לעשות כדי לנצח את הסטטיסטיקה". צילום מאיר פרטוש
ל"בית הגלגלים" הצטרפתי בעקבות חברה טובה לפני יותר מחמש שנים. חיפשתי מקום
להתנדב בו תוך כדי לימודי באוניברסיטה, מקום שיהיה משמעותי עבורי אך שיתאים למגבלות הזמן שיכולתי להקדיש. כך יצא שהתגלגלתי לקבוצה הבוגרת של סניף "בית הגלגלים" בקיבוץ אורים. השבתות הראשונות היו לא קלות מבחינות רבות: ההשתלבות בקבוצה, ביצוע המשימות השונות וההתמודדות עם שאלה שהדהדה בי מהרגע הראשון: כמה באמת אני תורם? כמה משמעותי אני בקבוצה?האמת שעד היום אין לי תשובה לשאלה זו אך אני בהחלט יודע לומר מה אני קיבלתי משנות ההתנדבות ב"בית הגלגלים": זכיתי להיות חלק מקבוצה המורכבת מיהודים ובדואים, הכוללת אנשים בעלי השקפות שונות שמגיעים ממקומות שונים, שהתכנסו למען מטרה שגדולה מכל הזהויות של כל אחד ואחת מפרטיה.
זכיתי לבלות שבתות רבות עם חילונים ועם דתיים שהתנהלו בהרמוניה מושלמת ומבלי שאף אחד ניסה לכפות את אורח חייו על האחר. ובעיקר, זכיתי לצאת מהסטטיסטיקה. כי פעמים רבות אנו פוגשים אנשים בעלי מוגבלויות וכל מה שאנו מסוגלים לראות זה אדם כלוא בתוך הנכות שלו, נכות שמטשטשת את האדם שמולנו.
התקופה ב"בית הגלגלים" גרמה לי להגיב בצורה הפוכה: המוגבלויות היטשטשו והפכו למשניות, תחושת הרחמים נעלמה וסטריאוטיפים מיותרים התפוגגו. במדינה שבה 18% מתושביה חושבים שנכים מסוכנים לחברה ואף מהווים מטרד, בחברה שבה 50% ממנה לא היו מוכנים לגור ליד שכן מפגר, יש עוד הרבה מה לעשות כדי לנצח את הסטטיסטיקה. התנדבות במקומות כמו "בית הגלגלים" היא הצעד הראשון לכך.
אז אולי ניתן להשיב לשאול טשרניחובסקי, שקונן כי "אומרים ישנה ארץ" ושאל בקולה של נעמי שמר "איה אותה ארץ?", שקיימת ארץ אחרת, כזו שהפתח אליה נמצא במקומות כמו "בית הגלגלים" - שם אין אדם נמדד על פי יכולותיו הפיזיות, אמונתו ושיוכו הלאומי אלא על פי הרצון שלו להיות חלק ממציאות אחרת.
מזל טוב סניף דרום, שתזכה לעוד שנים רבות של פעילות.
- למעוניינים לפנות, להתנדב או לתרום בכל דרך אחרת ל"בית הגלגלים": beitgalgalim@gmail.com
- "בגוף ראשון"- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות ניתן לשלוח ל - hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "בגוף ראשון". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת.
- לעדויות נוספות של מתנדבים לחצו כאן.
מומלצים
