למה לא לקחת ללב

"אתה יודע מה עיצבן אותי בפרסומת שעשו עם 'אני ואתה‭,"?'‬ שואל אריק איינשטיין‭",‬הם השתמשו בטריקים מ'פורסט גאמפ‭.'‬ מראים אותי בקליפ זורק לסל והכדור עף למקום אחר, כאילו שמעון בוסקילה חוסם אותי. אבל בתכל'ס זה נראה פאשלה

איומה מבחינתי, שלא מתאימה לי בכלל. הלו, הייתי קרוב לסל. אני מכניס סלים כאלה בקלות". 

כן, הכל נכון. אריק איינשטיין בן 70 בדיוק מחר, 3 בינואר, אבל די צפוי שהוא הראשון שיבטל את הצורך שלנו לחגוג את האירוע. הוא לא רוצה מסיבה. הוא לא רוצה לסכם שום דבר והוא בטח שלא רץ להתראיין, להיפגש ולהצטלם. איינשטיין לא אוהב לחלוק את חייו או מחשבותיו עם התקשורת. אוהב להיות בבית זה לא רק שיר, זו דרך חיים. אין שום יחצן שיכול לשכנע אותו לעשות את זה. למעשה, הדרך היחידה לגרום לו לדבר בשטף היא צמד המילים יוסיין בולט. "הוא לא שייך לספורט אלא לעולמות אחרים‭,"‬ מחדד אלוף ישראל לשעבר בקפיצה לגובה ויורה בדייקנות את השיאים של בולט, רגע לפני שהוא עובר לשידור חי של משחק אמצע טבלה מהליגה הבלגית בכדוריד. כן, הכל טוב בכוכב איינשטיין, כל עוד אתם לא מזכירים את המספר ‭.70‬

לפני חצי שנה נולד בנימין, הנין הראשון שלו ושל אורי זוהר. רגע מאושר במיוחד עבורו, שמחדד עוד יותר את העובדה שהילד כבר לא בן ‭.30‬

"עוד פעם השטויות של הגיל‭,"?‬ הוא מוחה כתמיד. "בחייך, הנין זה מתיקות שאין לתאר אותה. אני לא יכול לעמוד בפני זה. זה נושא מורכב ולא פשוט, המשפחה. אתה יודע שאת הסבתא, שירי, אפשר לשמוע בשיר 'הבלדה על זומטי ולבטי'? ‬לקחתי אותה להקריא שם שורה: 'לבטי מסכן, זומטי לא יחזור לעולם‭.'‬ אח, איזו ילדה, שירי". 

מה שלום חבר שלך, אורי זוהר?

"חבר שלי‭,"!?‬ מזדעק איינשטיין, "חבר שלי‭!?‬ יש לנו 18 נכדים יחד ואתה קורא לו 'חבר שלי‭?'‬ זו משפחה גדולה, יותר ממשפחה. אני אוהב אותו. הוא בסדר, תודה. אני מקשיב לו לפעמים ברדיו ירושלים. הרבה הומור עוד נשאר לו, אגב. ראיתי בזמנו בטלוויזיה את התוכנית שעשה יחד עם איתמר. אורי, מה יש לומר. הוא מיוחד, נו. כל מילה כאן מיותרת. בכל זאת, אורי זוהר‭."‬

אתה מספיק לפגוש את כל הנכדים?

"אתה עושה צחוק? אתה יודע כמה אירועים יש לנו? לאורי יש 40 נכדים. אתה קולט? א-ר-ב-ע-י-ם נכדים. ואני עוד אומר לך כאן שזו רק ההתחלה. יש לנו כל הזמן חתונות, אירוסים, בריתות, אירועים. אני לא יכול שלא לפגוש אותם. ולא, אני לא מתבלבל בשמות. שירי היא סבתא, היית מאמין? אם היית אומר לי שיהיו לי כל כך הרבה נכדים לפני 40 שנה, הייתי שולח אותך למקום טוב. מי היה מאמין שהדברים יתגלגלו ככה‭."‬

ואם הייתי אומר לך שהבן שלך יעבוד כמציל בחופי תל אביב?

"זה קטע באמת. אמיר עבד בהתחלה בבריכת גורדון, ועכשיו הוא עובד בחופים. עוד חודש הוא יהיה בן ‭.27‬ זה מקרי שהוא מציל, בחיי. אני לא חושב שזה קשור לסרטים שעשינו. אבל מה, הוא כל הזמן מסתובב במקומות שאנחנו גדלנו בהם, שם על הים, והרומנטיקה אצלי חוגגת. הוא חולה גלישה, הילד. גולש מצוין, בחסד. אבל קריירה הוא לא עושה מזה. ויש גם את דינה שהיא חיילת. ילדה חזקה, דינה". 

(צילום: אלעד גרשגורן)

להגיד שאריק איינשטיין הוא אייקון ישראלי חשוב יהיה אנדרסטייטמנט. איינשטיין הוא הדילן, הלנון והאלביס שמעולם לא היו לנו. תמיד קול, תמיד מוערך. הצעירים מעריצים אותו, המבוגרים אפילו יותר, והכל בלי להתלכלך יותר מדי בדרך. 'מציצים‭,'‬ גשר הירקון, החלונות הגבוהים, אדון שוקו, 'כבלים‭,'‬ 'שבלול' - רפרטואר עצום של להיטים על-זמניים. גם את הצמתים בחייו האישיים אימצנו לחלק מההיסטוריה שלנו. התאונה המפורסמת ב-1982. הנישואים והגירושים הכפולים מאלונה ז"ל, הנישואים לסימה אליהו, המיזוג המשפחתי הכפול עם אורי זוהר, שבניו אפרים ושלום התחתנו עם בנותיו של איינשטיין, שירי ויסמין. אבל נדמה שיש רק החלטה אחת שלו שאנחנו מסרבים להשלים איתה: ההחלטה לרדת מהבמה. ב-29 באוגוסט 1981 הופיע איינשטיין בפעם האחרונה במועדון 'קיסרית' בקיסריה, ומאז מסרב בעקשנות לכל הצעה. האחרונה, מחברת אורנג', שיגרה סכום של כמה מאות אלפי שקלים תמורת הופעה שתכלול ביצוע של שני שירים בלבד בפארק הירקון. באורנג' מספרים שאיינשטיין אפילו לא מיצמץ לפני שאמר לא.

"תבין את הצד שלי‭,"‬ רועם איינשטיין, "כשאתה לא מסוגל, אתה פשוט לא מסוגל. אני לא בנוי לזה יותר. קשה לי מאוד להופיע ואני אפילו לא חושב על זה. זה עניין של אופי. אני נכנס ללחצים מהכוכבות ומכל המהומה שמתרחשת מסביב לכל הופעה ובדרך לעלייה לבמה. זה מלחיץ מאוד, לא נעים, לא נוח, לא כיף. אולי זו גם ביישנות שיש בי. הפסקתי להופיע ב-81' כי לפני הכל הרגשתי שהקטע הזה ממש עולה לי בבריאות, ואני מתכוון לכל מה שמתלווה מסביב לעניין עצמו. האורות, הזרקורים, כל זה מביך אותי לגמרי. היה לי מספיק מזה והחלטתי שדי, נגמר. לא חוזר לזה".

ובכל זאת, כמה מאות אלפי שקלים לשני שירים. כמה אלפים לשנייה. כמעט כמו בולט. היד לא רעדה?  

"בכלל לא. לא קשה לי לסרב למיליונים, לא קשה לי לסרב לכל סכום שיציעו לי. כי אני פשוט יודע דבר אחד: אני לא מסוגל יותר לעשות את זה. לא מסוגל להופיע. כשאתה יודע שאתה לא יכול לעשות משהו, מאוד קל לך להגיד לא. אם היו מבטיחים לי שהשלום יגיע אחרי הופעה שלי, הייתי עושה את זה גם בלי בגדים, באיצטדיון בלומפילד. אבל את זה לא הציעו. עדיין". 

איינשטיין לא הוציא בשנים האחרונות יותר מדי אלבומים שהשאירו צלקות ברדיו או במצעדי המכירות, אבל הוא נותר המבצע הפופולרי ביותר בישראל, בפער די גדול מהבא אחריו, שלמה ארצי.

‭132,399‬ דקות שירה נספרו לו במחשבים בשבע השנים הראשונות של העשור (ארצי עם ‭102,855‬ דקות‭,(‬ בעיקר בזכות 'אני ואתה‭,'‬ 'עטור מצחך‭,'‬ 'למה לי לקחת ללב‭,'‬ 'אבשלום‭,'‬ 'אינך יכולה‭,'‬ 'כשאת בוכה את לא יפה‭,'‬ 'יש בי אהבה' ו'אוהב להיות בבית‭.'‬ מהאלבום האחרון שלו עם גיא בוקאטי, 'כל הטוב שבעולם‭,'‬ הרדיו לא שידר כמעט, למרות שאיינשטיין חושב שמדובר באחד האלבומים הטובים שלו בקריירה. יכול להיות שצמד המילים 'אריק איינשטיין' כבר לא מעביר צמרמורת אצל עורכי הרדיו? לתחושתו, גם אם זו נאמרת רק בין השורות, התקשורת לא מפרגנת לאלבומיו האחרונים בעיקר כי הוא מתעלם ממנה, מסרב לקחת חלק במשחק המקדים היחצני.

"אם אתה שואל ואני חושב על זה עכשיו, יכול להיות שבאמת השמיעו פחות את האלבום החדש לעומת הקודמים בקריירה", הוא נזהר שוב, "אני לא רוצה להישמע מתלונן, כי אני לא בן אדם מקופח או משהו כזה. אין לי גם על מה להתלונן, בטח לא לאורך השנים. חבל לי שלא השמיעו יותר את השירים מהאלבום האחרון, למרות שהיו פה ושם השמעות ולא התעלמו לחלוטין.

"אני תמיד מקווה שלשירים עצמם יש משקל סגולי או איכויות שיעשו את העבודה בכל מה שקשור ביחסי ציבור. האנשים מסביבי כל הזמן טוענים שאני לא מספיק דוחף, אבל אני באמת לא מסוגל. תן לי גיטרה עם קרטושקעס, ולא יותר. עזוב אותי מכל השאר". 

לאיזה כיוון ניסית ללכת באלבום האחרון?

"לא חיפשתי רק להוציא להיטים, לא רציתי להוציא משהו שיזהו אותו עם שירים אחרים שלי. אין לי את הקטע הזה יותר. בסך הכל רציתי תשומת לב ראויה. בעיניי יש פה כמה משירי האהבה הכי טובים ששרתי אי פעם. קל לי להגיד את זה כי גיא בוקאטי כתב את השירים בצורה נהדרת, עגולה, שלמה, ואני יכול להצטנע. התאכזבתי מזה שאנשים לא הבינו מספיק את השיר שרוטבליט כתב, 'רגע לפני‭,'‬ שנראה כמו תמונה אבל מתאר רגע לפני פיגוע עם מומנט טראגי-קומי, על בחור עם חולצה של צ'ה גווארה ששר שיר לשלום אבל הולך בפיגוע. במקור יענק'לה קרא לו 'פיגוע 20', אבל חשבנו שזה שם קשה, ביקשנו ממנו לשנות והוא הסכים. זה נושא שהיה חשוב לי לגעת בו בשיר ואני חושב שזה אולי לא חדר להכרה שרציתי. הרי קשה לגעת בנושא כמו פיגועים בתוך שירים, אבל מצד שני איך אפשר להישאר אדיש לזה? מה שכן, אני יכול לומר שלהבדיל מתקליטים שהייתי צריך להיאבק בהם, הייתי שלם עם כל שיר באלבום האחרון. יש שירים שכשאתה מקליט אותם זה מצריך אותך לשבור את הראש, להתלבט. הפעם זה לא קרה לי". "‬

בוקאטי הפך לאחד האנשים הקרובים ביותר לאיינשטיין בשנים האחרונות, חלק מהשגרה היומיומית. גם את האלבום הבא של איינשטיין יעשו ביחד. "בכל תקליט שאני עובד, אני תמיד מתבסס על עבודה עם מוזיקאי אחד, וחשוב לי גם שיהיה איתו קשר אישי יותר, לא משהו שיספיק לשירשניים וגמרנו. אמרתי לו 'טוב, תשלח ונשמע מה מי מו‭.'‬ חודשים רק דיברנו בטלפון. יום אחד אמרתי שנקשיב ויאללה נקפוץ למים, נעשה שיר. התחלנו לעבוד וברגע הזה הרגשתי פרץ של יצירתיות. כל כמה ימים גיא הביא שיר חדש. זה היה מדהים. כשהתחיל לזרום זה כבר לא הפסיק". 

את הכותרות האחרונות עשה איינשטיין בעיקר אחרי הפרסומת של אורנג‭,'‬ שהשתמשה בדמותו בשחזור הקליפ 'אני ואתה‭.'‬ בענף הפרסום מעריכים שחברת הסלולר שילמה 800 אלף שקל תמורת אותה הסכמה של איינשטיין, מחיר נדיר כשמדובר בעצם בשימוש ארכיוני בלבד, שלא דרש ממנו לצאת מהבית. "זה היה עשוי בסדר", הוא עונה בענייניות, "חוץ מהקטע עם הסל שלא קלעתי. אין לי הרבה מה לומר על זה. בסיכומו של דבר זה אמנם היה פרסומת. אבל מבחינתי זה לא היה אקט ישיר של השתתפות". 

מה המחיר שלך לפרסומת ישירה?

"אין מחיר. אין דבר כזה. בשום מחיר לא הייתי עושה פרסומת ישירה, בשום מחיר. הסכמתי בסופו של דבר לפרסומת הזו כי הכל נעשה בעדינות ובאהבה, אז עבר לי, מה שנקרא". 

עבר מה?

"ההרגשה הזו, אתה יודע, האי-נוחות הזו שיושבת לך שם בראש כשאתה שותף לפרסומת". 

אתה מודע לזה שהמוזיקה צומחת עכשיו בעיקר בסלולר.

"יש לי רתיעה גדולה מסלולר, אני לא מבין בזה ואין לי אחד כזה. אצלי מוזיקה היא אהבה ואיפשהו גם מקצוע. יש בה איזשהו ייחוד, זה בא מהרגש. מהלב. עניין של הנשמה, של הנפש. עכשיו, כשמתחיל עיסוק מעשי במוזיקה כמו בסלולר, זה תחום שקשה לי איתו. כי אתה מערב רגש טהור עם משהו מעשי. זה לערבב שני תחומים שונים לגמרי ולכן לא פשוט לי עם זה". 

'עטור מצחך' הוא להיט שם.

"באמת? אתה יודע מה, אם אנשים משתמשים בזה לצלצול, זה על הכיפאק. אגב, יש שני ביצועים, אחד מהסרט 'כבלים' ואת זה עם קורין ורביץ, שעד היום אני חושב שיצא בסולם קצת לא טוב. גם יש בעיה בצילום ההוא של רשות השידור שתיעד איך ביצענו את השיר. אין תנועה של מצלמה שמתקרבת וזזה. שום דבר". 

לא ממש מפתיע שלאיינשטיין אין סלולרי, בהתחשב בעובדה שהוא זמין 29 שעות ביממה בטלפון קווי של בזק. וזאת בדיוק השאלה. עד כמה הוא אוהב להיות בבית? האם הוא יורד לאכול חומוס, לקנות במכולת? עד כמה אריק איינשטיין בועתי? התשובה היא שלמעט ביקורים אצל בוקאטי, החבר מוני מושונוב והאירועים המשפחתיים עם אורי זוהר, איינשטיין לא מרגיש שהוא מחמיץ יותר מדי דברים בחוץ. גם בשווארמה שלו, 'כתר המזרח' ברחוב אבן גבירול בתל אביב, כמעט ולא רואים אותו. אבל אל תטעו, הוא לא חי בבועה. הוא מחובר חזק לאקטואליה, טלוויזיה, רדיו, שולט ברוב הדברים שנכתבים עליו בתקשורת בזכות זיכרון פנומנלי, ויש כמובן גם את האהבה הגדולה לספורט. במיוחד להפועל.

"כאב לי מאוד שהרסו את אוסישקין", הוא אומר בעצבות כנה, "בכיתי מבפנים. גדלתי באזור, בצפון תל אביב במגרש המכבייה. היום צפוני זה ביטוי נרדף לילדי שמנת, אבל הנוער המקורי מצפון תל אביב בכלל לא היה כזה. כשאמרת אז 'צפונים' ידעו שהתכוונת לילדי ים קשוחים, בריאים. בכלל לא בקטע של ילדי שמנת. פתאום זה נהיה צפונים במובן אחר. בקיצור, הייתי אתלט, אלוף ישראל בקפיצה לגובה. כל ימי הנערות שלי עברו שם. עכשיו הכל נמחק. אין. מחוק קומפלט. כששיחקתי כדורסל לא היה אז את היכל אוסישקין אלא מגרש פתוח. אל תתבלבל עכשיו עם הסרט 'עיניים גדולות‭,'‬ כי צילמו אותו במגרש פתוח ברחוב בני דן ובמגרש הישן של מכבי בקולנוע אוריון, שעכשיו הוא בכלל מגרש חניה, אגב". 

קשה לשמר כל מבנה בעיר.

"אני לא בקטע של שימור בכל מחיר, אבל את אוסישקין היה צריך לשמר. תראה למשל איך הורידו את בית הספר שלי, 'א.ד גורדון' ברחוב לסל. אני זוכר את התמונה לפני 15 שנה. ראיתי איך שהורסים אותו וזה הרס לי את החיים. עמדתי והסתכלתי. נגמרתי במקום. כשהסתכלתי על הילדים שכואבים את הריסת אוסישקין נזכרתי בבית הספר שלי. זה הרס אותי שוב". 

כמה שעות ספורט אתה רואה ביום?

"מתי שרק אפשר. רואה רק את זה שעות. לא מחמיץ כלום, משוגע. פעם הייתי קובע הופעות לפי שידורי הספורט. זו מחלה רצינית. עוד מעט מתחילות האליפויות של האתלטיקה באולמות סגורים ואתלטיקה תמיד תהיה הענף מספר אחת בעיניי. כשאני רואה את יוסיין בולט אני יוצא מדעתי. אני רק אומר 'אשרינו שזכינו לראות דבר כזה'". 

אז מתי עדיף לא להתקשר?

"כשיש את ערוץ הקיבוץ של ליגת האלופות בערוץ הספורט. שמע, זה כבר ערוץ חולני. השפע מטמטם. כל פעם שקורה משהו, שער או כל דבר אחר, אתה ישר מקבל למסך. אחרי ערוץ כזה כבר קשה לך לשבת ולראות סתם משחק, אלא אם כן מככבת הקבוצה שלך. אגב, אני אוהד ארסנל מילדות, מהשרופים ביותר. אני רוצה לומר לך שמאז שבא ארסן וונגר לאמן יש לנו כדורגל אדיר. חסרה לנו רק אליפות אירופה אבל צריך לעבור השנה את רומא". 

מה אתה עוד רואה חוץ מספורט?

"אני מאוד אוהב את 'ארץ נהדרת‭.'‬ התוכנית הזו עשויה ברמה שאין לה אח ורע. הכתיבה מצוינת. הילד הזה שעושה את התוכנית, מולי שגב מ'קרובים קרובים‭,'‬ מוכשר כמו שד. בכלל, לדעתי היום הרבה יותר קל לשחקנים כי הם מקבלים טקסטים מבריקים, מצוינים. תענוג צרוף. ברגע שהרמה של הכתיבה היא כל כך גבוהה, גם השחקנים משתלבים". 

אתה מקנא?

"איפה? מה פתאום. שמע, המערכון של העולים וחידון התנ"ך היו בהחלט סאטירה. זו הייתה הנאה גדולה מבחינתי. בכלל, יצא לי להיוולד בשנתון הכי טוב ליצירה העברית. הדור שלנו ספג את האלתרמנים, את דור המייסדים, גולדברג, חלפי. יצא לנו גם לראות את ההתפתחות של מה שקרה מאז, גם לקחת חלק בזה וגם להשקיף. אני מתגעגע מאוד לעלי מוהר. מאוד. תראה, יש לנו ארץ שמפוצצת בכשרונות. זמרים, זמרות, נגנים, נגניות. פעם גדלנו בהרגשה שיש מוזיקה בחו"ל ויש אנחנו, ואיפה אנחנו על ידם, שאלנו. אבל לאט-לאט, עם הזמן, פיתחנו את היצירתיות שלנו והיום אני לא חושב שיש לנו במה להתבייש". 

למרות שהמבקרים כל הזמן מתלוננים. מכיר את המסיקות?

"יוני רכטר סיפר לי על מירי מסיקה. היא כישרון. יש הפרזה אולי בדברים כמו 'כוכב נולד' פה ושם, אבל זה בנאלי לצאת נגד זה, כמו שבנאלי לצאת נגד התחרותיות ונגד המרדף אחרי הפרסומות. תגיד לי אתה, זה ששומעים מישהו מ'כוכב נולד' בתקופה מסוימת קצת יותר מבטל את מה שעשה שלום חנוך? זה עושה אותו פחות אדיר? מה זה השטויות האלה. משמיעים את מה שטוב. אין דרכים טכניות להתגבר על זה. אנחנו אנשים שיוצרים ומה שיקרה, יקרה. באופן טבעי, כשעורכי התוכניות והקריינים ברדיו צעירים יותר, אז הם מנגנים דברים יותר עכשוויים וחבל שאמנים בעלי ערך קצת זזים הצידה. אבל בסופו של דבר הכוח של השירים עצמם ינצח, ולא שום דבר אחר". 

לקראת סיום, למה אתה כל כך מתחמק מסוגיית הגיל?

"רד, רד מזה". 

ובכל זאת, לאיזה רגע בחיים היית רוצה לחזור?  

"לרגע לפני שהכרתי אותך".