"ירוק עכשיו", התשובה ל"שלום עכשיו", עסוקה בימים אלה בין היתר בהכנסת תעריף החשמל הירוק
לבעלי פאנלים סולאריים ביהודה ושומרון. כיום משלמת חברת החשמל כסף למי שמפיק חשמל עצמאית מאנרגיית השמש, לאור העובדה שמדובר בהפקת אנרגיה ללא בעירה, וכך מקטינים את העבודה של תחנות הכוח המזהמות. אך התקנות המאפשרות למכור חשמל ירוק בתעריף מיוחד, אינן חלות בשטחים. כאילו שזיהום האוויר שנובע משימוש בחשמל בגב ההר נפלט מארובות אחרות.
המאבק של ארגון המתנחלים הירוק, הוא רק דוגמה למצבה העגום של הסביבה בשטחים: אם רוצים לסלול כביש בשומרון, מספיקה חתימה של אלוף הפיקוד. אם רוצים לפרוץ אותו בשמורת טבע, אז קמ"ט שמורות הטבע והגנים במינהל האזרחי אולי יתנגד ויסביר כמה חשובים העצים שהבריטים הכריזו עליהם כשמורה, אבל האלוף הוא שיחליט. לכו לעשות קורס נאמני ניקיון, ותגלו שיהודה ושומרון מחוץ למפת המשרד להגנת הסביבה.
אין פיתרון, אבל יש מה לעשות: להחיל מיד את החוק הישראלי בכל השטחים. לא כמשהו שמקדם פיתרון של מדינה דו-לאומית או מדינת כל אזרחיה, לא טרנספר או קבלת מעמד "גר תושב" לערביי ישראל, אלא כצו השעה. כיוון שמכל הוויכוחים על המדינה תיכף לא נשארת לנו ארץ להילחם עליה.
לאחרונה למשל נמצאו דגים מתים בנחל אלכסנדר.
שפכים לא מזוהים שמקורם באזור טול-כרם הגיעו ליד חנה והרכבו של החומר המית את הדגים. הידיעה בקושי זכתה לסיקור. ככה זה, אנחנו רגילים.
דו"ח בנושא שפורסם אשתקד מעלה שכמעט כל הנחלים ביהודה ובשומרון מזוהמים ומסכנים את מי התהום. נסו להקים יישוב ללא תשתיות ביוב בגבולות הקו הירוק. אבל שם? הכל תלוי בפוליטיקה של ההקפאה וההפשרה, ומי התהום בסכנת זיהום חמורה.
דוגמא נוספת: על הקמת היישוב מיכל בגלבוע ניטש מאבק סביבתי כיוון שמיקומו אמור היה להיות צמוד לריכוזי הפרח הנדיר איריס הגלבוע. הירוקים ניצחו. אבל מעבר לקו הירוק? לא מאבק ולא סביבתי, לא ועדות תכנון ולא נעליים. קילומטרים ספורים דרומה מהגלבוע, הקימו ממש על ריכוז יוצא דופן של הפרח הנדיר את היישוב חמדת. האלוף אישר.
כך גם בצד הפלסטיני. פרויקטים במימון מדינות זרות מבוצעים מבלי לבדוק מה באמת עושים עם הכסף, ומה זה עושה לסביבה. הכלים הכבדים טוחנים את שמורות הטבע. העיר רוואבי מוקמת מצפון לביר זית בשטח הררי איכותי ורגיש מבחינה הידרולוגית. אילו היה בתחומי מדינת ישראל, ארגוני הסביבה כבר מזמן היו עושים הכל כדי למנוע את הבנייה, אבל שם - יהודים כערבים הפכו את הבינוי מואץ ואת פריצת דרכים לאמצעי בסכסוך. הקבלנים חוגגים והארץ נגמרת.
גם ריבוי המחצבות הפיראטיות, מחצבות קטנות ורדודות יחסית הפזורות בהיקפים עצומים מחריפה. מספיק להציץ בתצלום האוויר של פני השטח כדי להבין באיזה אסון סביבתי מדובר. זאת עוד לפני שחלק מהמחצבות הופך בתום החציבה למצבורי פסולת מאולתרים.
הגיע הזמן לומר באופן אמיץ את מה שכולם יודעים: קונספט ההפרדה, מה שמכונה במקומותינו "התהליך המדיני" הוא לא יותר משקר מוסכם. אין אלא להודות שהסיסמא "הם שם ואנחנו כאן" ריקה מתוכן. הם כאן ואנחנו גם.
כולנו כאן, וכל מי שאכפת לו מאיכות המים בהר חברון (שחוצים את הקו הירוק בלי לבקש רשות), מהחלמוניות של תקוע או מבני האדם שגרים שם, חייב לומר לכל שואל: סיפוח. סיפוח זמני של כל השטחים שבשליטת ישראל, ומעמד תושב לכל תושביהם.
מצב הסביבה בשטחים חמור אפילו ממצב זכויות האדם בהם. האדמה, האוויר, המים, החי והצומח לא יכולים לחכות שנים עד שהתהליך המדיני יסתיים. כל מי שירוק באמת, לא יכול לתמוך בשום תוכנית פעולה אחרת.
גילי סופר, חבר מזכירות התנועה הירוקה, עורך אתר הסביבה
