ההכרזה של שר התקשורת משה כחלון היום בוועדת המדע והטכנולוגיה
, הופכת על פיה את המדיניות של ישראל בתחום תשתיות האינטרנט. אריאל אטיאס, קודמו בתפקיד
| רקע |
|
| המדינה תקים חברת תשתיות לאספקת אינטרנט / צבי לביא |
|
בממשלה לא מרוצים ממהירות הגלישה שמציעות החברות הפרטיות. לפיכך, שר התקשורת, בהסכמת רה"מ והאוצר, מקדם תוכנית לפיה תוקם תשתית אינטרנט לאומית שאורכה 2,500 קילומטר של מערכות סיבים. הרשת תהיה חלק מחברת החשמל, אך תפעולה יהיה באחריות משרד התקשורת |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
תמוה הדבר שפתאום המדינה מעוניינת לספק בעצמה תשתית אינטרנט לאזרחים - תחום שהיה עד כה בידיים של בזק וחברת הכבלים HOT - שתיהן חברתות פרטיות. ההמלצות של ועדת גרונאו, באופן עקרוני, נועדו דווקא לתמרץ ולעודד חברות פרטיות להשקיע בתשתיות אינטרנט מתקדמות לאזרחים.
ועדת גרונאו חייבה את קיומה של תשתית סיבים אופטיים לבתים כשירות אוניברסלי לכלל שחקני התקשורת בשוק עד 2013. כלומר, סיבים אופטיים שיגיעו עד הבית, ויציעו מהירויות של 100 מגהביט לשניה ויותר.
אלה כבר החלו בהשקעות בתשתית ובמכירת קווי אינטרנט בקצבים גבוהים לציבור - קשה היה לפספס את הקמפיין הפרסומי האדיר של בזק לרשת ה-NGN החדשה - אותה רשת בדיוק אותה המליצה ועדת גרונאו להקים, ושל HOT ל-UFI המתחרה.
כעת בא השר החדש ואומר כי איננו מרוצה מקצב ההתקדמות של פרישת הרשת בישראל ומהתשתיות הלא מספקות - ואומר: אנחנו, מדינת ישראל, נספק את התשתית. איך נעשה זאת? נשתמש בסיבים אופטיים של חברות ממשלתיות ונשים אנטנות סלולריות על עמודי החשמל.
אך ההכרזה הזו, מעבר להיותה מלאה בעיות ברמה הטכנית (כך למשל, למדינה אין כרגע תשתית מספקת של סיבים אופטיים כדי לרשת כל בית במדינה), היא אינה הגיונית ומעלה תהיות רבות אחרות:
- האם הציבור צריך לממן מכספי המיסים את ההתאמות הנדרשות ברשתות הסיבים הממשלתיות, ואת סלילת הקווים הנוספים?
יש לתהות גם מה קרה לנסיך ההפרטה נתניהו, שבכהונתו הקודמת כשר אוצר פירק המדינה מנכסיה
(ע"ע שיטת השקשוקה)? מדוע בתחומי תשתיות אחרים, המדינה משליכה יהבה על יוזמות פרטיות יומרניות כמו המכונית החשמלית,
ואילו כשמדובר בתשתית החשובה ביותר של המאה ה-21, פתאום הממשלה רוצה להלאים ולספק את התשתית בעצמה - כשאין לה יכולת כזו.
אולי גם הממשלה תרכוש חזרה את "בזק", ותשוב למכור אסימונים באמצעות משרד הדואר?
על אף הרצון הברור והחיובי של כחלון אולי לדחוק בחברות הפעילות, עולה גם השאלה מדוע הממשלה לא ממשיכה את המדיניות שהותוותה בידי ועדת גרונאו ונותנת לחברות הפרטיות את מרחב הפעולה, כדי לעמוד ביעדים שנקבעו בשעתו על ידי ועדה מקצועית, רצינית ושקולה? או במילים אחרות: לאן כחלון ממהר?
ניב ליליאן הוא עורך ערוץ המחשבים והאינטרנט
