יקבי רקנאטי מציגים שלושה יינות אדומים בסדרת הביניים של היקב, "רקנאטי", מבציר 2008. זהו הבציר הראשון שעליו ניצח מתחילה ועד סוף היינן הראשי של היקב, גיל שצברג, עם היינן עידו לוינסון.
יש שינוי בסגנון היינות, העיד דווקא נועם יעקובי, מנכ"ל היקב: "היינות האלה מייצגים קו חדש ביינות של היקב; יינות פחות אלכוהוליים ויותר רכים, מעודנים, ובעיקר – אלגנטיים".
אפשר רק לברך על המגמה הזאת, והלוואי ויהיו רבים יותר. קשה לעשות יינות מהסוג הזה באקלים חם כשלנו, שבו סוכר הענבים הופך בקלות לאלכוהול והיין המתיישן בחביות הופך לריבה. קשה אולי, במיוחד עם הטעם הישראלי שהתפתח, רגיל ליינות 'תחרות' כבדים, עתירי עץ ומתיקות. שלושת היינות של שצברג את לוינסון מראים שגם אם קשה, זה בהחלט אפשרי, big time.
המחירים, כמו תמיד ברקנאטי – ובמיוחד בסדרה הזאת – סבירים ביותר ואפילו יותר מכך. במחיר של 59 שקל (מחיר מומלץ לצרכן) מקבלים פה יופי של תמורה. שלושת היינות הם יינות מצוינים לאוכל: מלווים אותו כהלכה, ולא משתלטים עליו. הם בהחלט 'שְתִיים', בלי העמסה מיותרת של עץ ובלי העמסה כואבת על הכיס. הייתי מרחיק ואומר שרקנאטי מציבים כאן רף חדש ליינות שאפשר לקנות (גם) בסופרים.
רקנאטי שיראז 2008
טיפה ירקרק, אבל לצד זה די הרבה פרי סגול. יין רך ויחסית עדין, בעל גוף נעים ואפילו קטיפתי. כן, יש בו מתקתקות קלה, אבל חומציות מאוזנת וטאנינים עדינים סוגרים את החבילה הזאת יפה מאוד. קררו אותו קצת, ונסו עם הצ'ולנט של שבת, אל תתביישו.
רקנאטי מרלו 2008
מרלו מצוין, עתיר גוף ורחב, אבל לא רחב מדי. יין אלגנטי, כהה ואפילו שחור – אסוציאטיבית, לאו דווקא בצבע. גם הוא רך ובעל טאנינים עדינים, מאוזנים בחומצה טובה. יופי של יין, לשתיה עם אוכל או 'כשלעצמו'. עכשיו כדאי לתת לו לעמוד פתוח שעה-שעתיים, לפני השתייה.
רקנאטי קברנה סוביניון 2008
המוצלח ביותר בין השלושה. פשוט יין מצוין. יש כאן פרי טוב, רמזים לעשבי תיבול והכל במעטפת של עץ טוב, שנותן את ה'סגירה' עם קצת פלפל שחור ומעט שוקולד. הפה מלא, נדיב, וגוף היין עדין ואלגנטי. יין לבשר על האש, גבינות עיזים וחברותא.
ברח מהחורף האיטלקי. ג'ובאני דל וקיו (צילום: שגיא קופר)
עודד כהן, "הדוש", מביא יינות חדשים מאיטליה, של יקב משפחתי בשם ואלפנרה (Valpanera), שנמצא באקוויליה, בפריולי, בצד הצפון מזרחי של איטליה. אנחנו מכירים את יינות פריולי, שמפורסמים יותר בזכות היינות הלבנים, מהחלק הגבוה של האזור, בעוד שהחלק הנמוך יותר מייצר יינות אדומים, בעיקר.
את היינות הראשונים שהגיעו לארץ ליווה לכאן בן המשפחה, ג'ובאני דל וקיו, שבכלל לא התנגד לצאת קצת מהחורף הצפון איטלקי, ולהציג כאן את היינות
שלו. לצד יינות סוביניון בלאן ושרדונה, קברנה סוביניון, ובלנדים של זנים בינלאומיים אחרים, ההתמחות של היקב היא בייצור יינות מזן מקומי שנקרא Refosco dal peduncolo rosso: זן גחמתי – קפריזי – ששרד אמנם את מאות השנים בהן הוא מצוי באזור, אבל עדיין בעייתי בייצור יינות: הרבה עלים, זגים דקים, הרבה משקעים אחרי התסיסה ועוד. צרות של ענב ותיק, שלא בהכרח מתאים לייצור יין בשיטות מודרניות. במשך מאות השנים שעשו ממנו יינות אזוריים ומקומיים, קיבלו יינות חומציים למדי, קשים, שרק המקומיים שתו. זה מספר שנים שבני המשפחה מנסים לעשות נפשות לענב הזה, משימה לא קלה בעולם שבו רוב צרכני היין מסתכלים עליו כעל קומודיטי, ורק מעטים מתעניינים בסיפור מאחוריו.
לא מצאתי כאן איזו בשורה מיוחדת, אבל לא תמיד חייבים. רוב היינות היו טובים, במחירים סבירים הן מזנים בינלאומיים והן מהזן המקומי, הרפוסקו.
אנקדוטה נחמדה היא שמו של הזן: רפוסקו – בא מהמילה rex – מלך, והכוונה היא למלך היינות. פנדוקולו רוסו פירושו המטוטלת האדומה, אבל הכוונה היא כאן לא למטוטלת, אלא לאותו חלק שמחבר בין הענב ושדרת האשכול ונראה אולי כמו מטוטלת קצרה. החלק הזה, כאשר האשכול מבשיל, הופך אדום.
Sauvignon blanc 2007
ללא עץ, 100% סוביניון בלאן. 13% אלכוהול. מאוד אקספרסיבי ומתפרץ ממש. האף "קר", מינרלי עם לא מעט אספרגוס, קצת פרי טרופי והרבה אשכוליות עדינות. הפה עגול, שהאשכוליות ממשיכות בו את האף. חומציות טובה, וסיומת בינונית, טובה. מאוד 'הדרי' באופי שלו. ילך טוב עם פירות ים עדינים. 85 שקל לצרכן. יין מעניין וקניה טובה.
Refosco Superiore 2005
היין השני של הזן הזה, והוא מיוצר מענבים שנבצרים במעבר השני על הכרם. מתיישן חצי שנה בעץ חדש יחסית, ואז בעץ גדול לכמה חודשים, לחיבור כל החביות. הצבע והאף מרוכזים מאוד. טאנינים בינוניים פלוס וחומציות טובה. הגוף קל-בינוני ומתובל. יין נחמד, מעט אלכוהולי, עם קצת מרירות בסיומת. (13% אלכוהול). בכוס, היין נפתח יפה, עם תערובת של ריחות אנימליים במקצת, ופרחים. סיכום: עגול, טאני, חומציות טובה ופירותי למדי, עם מתקתקות פרי. 95 שקל לצרכן. יין מצוין למגוון של מאכלים, בעיקר בשר בצליה.
Alma 2005
50% רפוסקו, 30% קברנה סוביניון ו-20% מרלו. 13.5% אלכוהול. עדיין סגור יחסית, אבל מוציא לא מעט פרי כבד, מתוק. הפה קל, נעים וחלק. קצת מתובל. טאנינים בינוניים, עם חומציות טובה וסיומת של דובדבנים. 140 שקל. יין לאוכל.
Refosco Riserva 2003
בציר חם וקשה, והיין היה בחביות שפחות אהבו ביקב. הוא קצת מדיצינלי, מאוד טאני וחד. בהמשך הוא מוציא לא מעט אנימליות – קצת 'נקניק' טוב. יין מעניין, בהחלט. 140 שקל לצרכן.
את היינות ניתן למצוא בחנויות יין ואצל היבואן
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק
"
