כולנו "ארוסתו של א'"

קל מאוד ללעוג ל-ו', ארוסתו של ארז אפרתי, הלא הוא סרן א' מאבטח הרמטכ"ל, שעל אף כל העדויות טוענת שהוא חף מפשע ובונה על חתונה לבנה. צרכן התקשורת הסביר בוחן אותה במקרה הטוב ברחמים. הארוסה האמינה לטענה שאהובה לא אנס, אלא פשוט עמד עירום להשתין בירקון כשהמתלוננת הותקפה בידי כוח שמיימי שגם פצע אותה. אלא שאחר כך, החקירה התקדמה ומצאו תאי-זרע-לכאורה של אפרתי על הנאנסת. ואותה ו' הארוסה, סטודנטית לקרימינולוגיה? עדיין בשלה, תומכת באהובה, לקול צחוקו של הציבור.

אותה ארוסה מסכנה מזכירה את הישראלים הטובים העיוורים למעשי ישראל בעזה לפני קצת פחות משנה. הם משוכנעים עדיין שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם. בעיתונות, אחרי המקרה, העידו חברים על א' כי "אם ראה בחורות עירומות לידו, היה מוריד את הראש מבושה". לא אמרו שהוא אדם נורמלי, אלא נזיר של ממש, קדוש. וכך גם צה"ל, לא רק שאינו עושה פשעים, הוא ממש הצבא המוסרי בעולם.

במלחמת עזה היו נתונים ברורים: כ-1,100 הרוגים פלסטינים, כשליש עד מעל למחציתם אזרחים, מול 13 ישראלים, מחציתם נהרגו מירי כוחותינו ואפס הרוגים אזרחיים בשבוע שקדם למלחמה. עזה היתה עמוסה כתובות גרפיטי בעברית הקוראות להרג ערבים. זו היתה התקפה של צבא עם חיל האוויר השני הכי גדול בעולם, נגד המקום הצפוף בעולם, אחרי סגר ארוך. התקפה שיצאה מדירת פאר במגדלי אקירוב שבה האורחים הולכים רק בנעלי בית אל אחד המקומות העניים בעולם.

צה"ל השתמש בכלי נשק אסורים כמו פצצות זרחן. לא היה כאן פשע מתוך זעם או אפילו תגובה להרוג ישראלי, אלא מלחמה עם תכנון קר מראש בזמן שבין כהונת הנשיאים - לא להרוס את הבחירות אבל לפני שאובמה יוכל לעצור אותנו, כשהתקשורת מושבתת בגלל חג המולד.

על אף כל הנתונים הללו, רוב הישראלים בטוחים שצה"ל הוא צבא הגון ושהמלחמה נועדה להפסיק את הקסאמים, שנורו במלחמה עד היום האחרון ושהיו מפסיקים ממילא עם עליית אובמה, ולא מבינים איך עכשיו לא נותנים לאלופים לצאת לשופינג בברצלונה.

ואזי, ועדה של האו"ם שבראשה יהודי פרו-ישראלי ושמו ריצ'רד גולדסטון, שבתו ישראלית, מודיעה אחרי חקירה מאומצת שבה החשוד בחר בזכות השתיקה כי ישראל פשעה ופעלה בכח לא סביר. מדובר באחד השופטים המכובדים בעולם. כשהתייחס לסרבים או לרואנדה, או לנאצים שהסתתרו בארגנטינה, כל עיתון ישראלי כיבד את דבריו. אבל אנחנו, עם ישראל והתקשורת, מתחפרים בצדקתנו כמו הארוסה המסכנה הזו, שבוודאי תשנא את השופט בעת הכרעת הדין, ותראה בנאנסת חולת פרסום.

אצלנו השוו בין גולדסטון לקאפו, ואף קראו לו מכחיש שואה. לא מבינים כאן שאפשר לאהוב את ישראל, ובה בעת לראות במדיניות הממשלה שלה, שעשתה מלחמת בחירות (שכשלה), טעות גדולה ומעשה פשע. בדיוק כמו שצרפתי שמתנגד למדיניות הגיליוטינות או לכיבושי נפוליון איננו אנטי-צרפתי.

במקרה עזה היתה גופה (1,100 למעשה, רבות מהן של ילדים ונשים), העדות רוססה על הקירות, היה אקדח לרוצח, היה מניע (הבחירות / נקמת דם על לבנון), היתה הרשעה משופט שישב בחבר שופטים שאין מכובד ממנו – אבל "העולם נגדנו", "עלילת דם מודרנית".

טענות אלה מזכירות את דבריו של ידידו של סרן א', שהסביר מה קרה על גדות הירקון: "אני בטוח שמדובר בעלילה. אולי מישהי רצתה לנקום בו".

רועי ארד, מעורכי כתב העת "מעין"