לבדואים שוב אין מים: "לא להעניש קולקטיבית"

הבדואים המתגוררים בנגב התרגלו למציאות בה זרם המים מנותק באופן כמעט יומיומי, אולם התושבים על הענישה הקולקטיבית גם על מי שמשלמים את חשבונות המים בזמן. "יש לפעול באופן אישי נגד מי שלא משלם, אבל אסור לנתק ישוב שלם", טענו.

המצב הקשה מוכר בכל הישובים הבדואים: המועצה המקומית מתקשה לגבות את חובות התושבים, מפגרת בתשלומים, זרם המים מנותק,

התושבים סובלים, המועצה משלמת את חלק מהחוב וחוזר חלילה. הפעם, בלקיה שוב נותק הזרם.

עבור מרחיל אל-פקיר, תושב לקיה ומורה לספרות, הגיעו מים עד נפש. "לפני חודשיים סבלנו מצמצומי מים לאורך תקופה, וכעת מיום חמישי אין מים. במשך כמה שעות ביום מקורות פותחים את הברז, אבל רוב הזמן אין זרם. הילדים חוזרים הביתה מוקדם מבית הספר כי הם אינם יכולים ללמוד. בבוקר אנחנו מסתפקים בלרחוץ פנים וראש, ולפעמים יוצאים החוצה ועושים שם את הצרכים. אנחנו חוזרים עשרות שנים אחורה", טען.

לדבריו, חברת מקורות והמועצה המקומית אינם מעדכנים איש לגבי השעות או הימים בהם מנתקים את זרם המים, מה שמונע מהתושבים לקיים את שגרת יומם. "אני צריך ללכת לבאר-שבע כדי לעשות כביסה?", תהה.

עטווה אבו פרח, מנכ"ל המועצה לכפרים הבלתי מוכרים ותושב העיר רהט, סובל אף הוא מניתוקי המים של מקורות לאחר שהעירייה לא הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה לתשלום 1.5 מיליון שקלים לחברה, שניתקה את הזרם. הוא מתרעם על כך שגם מי שמקפיד לשלם את חשבונותיו בזמן סובל מהסנקציות המוטלות על המאחרים. "אני סבור כי העונש שמטילות הרשויות המקומיות וחברת מקורות באופן קולקטיבי אינו הומני. זה פוגע בזכויות הבסיסיות של כל תושב ותושב.

"אם יש כאלה שאינם משלמים את חובם צריך לפעול נגדם באופן אישי, בכל הכלים המשפטיים האישיים, אבל אסור לנתק מים ליישוב שלם. האנשים המבוגרים, המסכנים, בדרך כלל נענשים בגלל קבוצה שאינה משלמת את חובותיה. אותם צריך להעניש בצורה הכי חמורה שאפשר", הסביר.

מקורות: הרשויות משתמשות בכסף לצרכים שונים

גם בכסייפה צברו חוב של למעלה מחצי מיליון שקלים - אולם הצליחו להגיע להסדר פריסה עם מקורות. "היו הרבה בעיות עם המים. רק בשעות הלילה המאוחרות היו מחזירים את הזרם. התחלנו למלא בקבוקים בלילה או לפנות בוקר בשביל יום המחרת. בכלל לא היינו מתקלחים. אולי אחת לארבע ימים. הילד שלי, בן 4, היה מתעניין במצב, שואל אותי 'אבא, מתי מחזירים את המים'?", סיפר נזיה אבו חמיד, תושב כסייפה ואב לשני ילדים קטנים.

אך כיצד ניתן לשנות את תרבות התשלום של האוכלוסיה הבדואית? ביישוב חורה דווקא מצליחים להחזיק את הראש מעל המים. "אנחנו משלמים את החובות שלנו". סיפר בגאווה ראש מועצת חורה, ד"ר מחמד אל-נבארי, "אבל אני נמצא על הקו האדום. כל חודש אני נמצא כל פעם מחדש בסכנה שלא אוכל לשלם למקורות ובסכנה של צמצום המים ליישוב. זה נובע מהקיצוץ במענקי האיזון והיעדר תרבות תשלום אצל התושבים".

לדבריו, הוא נאלץ לנקוט בפעולות כואבות כדי להבטיח את גביית החובות מהתושבים, כדי למנוע את ניתוק המים מהיישוב כולו. "יחד עם זאת, ניתוק המים הוא לא אתי ולא חינוכי. אני סבור כי ניתוק מים של תושב

 שלא משלם הוא צעד אפקטיבי יותר מניתוק מים לכל היישוב. העונש הקולקטיבי אינו צודק או הוגן. אנחנו במועצה מנתקים את מי שמסרב לשלם ולא לכולם", אמר.

ממקורות נמסר כי החברה אינה מעוניינת לנקוט הגבלות באספקת המים, אולם ברבים מן המקרים האשמות האמיתיות הן הרשויות המקומיות. "במקרים קיצוניים, לאחר דיונים ופגישות עם הרשות, כאשר אין לחברה כל אפשרות אחרת לקבל תשלום עבור המים, נאלצת מקורות לנקוט בהגבלות שעתיות באספקת המים. מקורות מצטערת על הסבל שנגרם לתושבים שומרי חוק, אך טוב שאלה יבואו בטענות אל הרשות המקומית הגובה מן התושבים כסף עבור המים אך לא מעבירה אותם למקורות אלא משתמשת בכסף לצרכים שונים", נמסר.