שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עם הגב לים: טיול בעקבות הסרט "עג'מי"
    תושבים בשכונה היפואית מסתייגים מהסרט, שלדעתם הוציא לה שם רע. מצד שני, יותר ויותר אנשים מבקרים בה עכשיו. "מסלול" של "ידיעות אחרונות" מציע סיור מיוחד בין רחובות, בתים ונופים

    באחת הסצינות בסרט "עג'מי" הולכים גיבורי הסרט להתאמן בירי אל עבר ערימת הפסולת שמכסה את מדרון יפו. הם יורים בחשכה, מלמדים את נסרי הצעיר להשתמש באקדח. אותו אקדח יופיע שוב בסרט - אבל ערימות הזבל כבר אינן כאן. אחרי שנים ארוכות שבהן סבלו תושבי השכונה מהר הזבל שהסתיר להם את הים - הקימו במקום פארק יפהפה. למה רק עכשיו? אולי לכבוד הדיירים החדשים והעשירים של השכונה.

     

    את הפארק הזה רואים היטב בסיור שאליו לוקח אותנו יוסי גולדברג, מורה דרך ומומחה לתולדות יפו. גולדברג מוציא בימים אלה סיור מיוחד בעקבות הסרט הסוחף, במסגרת החברה להגנת הטבע. הסיור עובר בסמטאות השכונה המרתקת, נוגע ללא ייפוי בהיסטוריה שלה, מצביע על הארכיטקטורה רבת הניגודים המאפיינת אותה - ומלמד איך ומאין צמחו הקונפליקטים שאיתם מתמודדים גיבורי הסרט.

     

    "הר הזבל במדרון יפו נוצר מפסולת בנייה, שנמצאת עכשיו מתחת לפארק‭,"‬ מספר גולדברג. "החל מ‭1949-‬ הביאו לשכונה עולים חדשים יהודים שלא היה איפה לשכן אותם, וצירפו אותם לערבים שנותרו בשכונה, לא אחת באותן יחידות דיור. לאחר מספר שנים הפכו הצפיפות והמתח החברתי לבלתי נסבלים, והוחלט להציע לתושבים פיצוי כדי שייצאו מהשכונה. כל בית שנעזב נהרס, ופסולת הבניין של מאות בתים נגרפה לאזור הים ויצרה מפגע מכוער‭."‬


    פעם גרו כאן יהודים וערבים בשכנות ובידידות. עג'מי (צילום: עמית מגל) 

     

    תחנה ראשונה: עץ התות והים

    נקודת המוצא של הסיור היא בחלק הצפוני של עג'מי, בצומת הרחובות הדולפין-השחף. כאן נותר בודד עץ תות עתיק, זכר לתעשיית המשי שהביאה איתה לכאן הקהילה המרונית, שהגיעה מלבנון בסוף המאה ה‭19-‬ והתיישבה בחלק זה של השכונה. מנקודה זו אנחנו צופים אל עבר חומותיה של יפו העתיקה, אל המגדלור ואל עבר בתי הקברות היהודי והנוצרי הישן, הצמודים זה לזה. מכאן אפשר לראות צריחי כנסיות ומסגדים, וגם את קצה אפה של גבעת אנדרומדה, עליה נבנתה שכונה יוקרתית ושנויה במחלוקת.

     

    גולדברג מסביר שאחרי מלחמת השחרור נותרו בכל יפו כ‭3,500-‬ פלסטינים, מתוך 70 אלף שהתגוררו בה לפני המלחמה. "תחילה ריכזו את שארית תושבי יפו שנותרו מכל העיר בשכונת עג'מי, והפכו אותה למחנה מעצר תחת המשטר הצבאי. באותה תקופה שררו אי סדר ואנרכיה ביפו, שהביאו לתופעות של ביזת רכוש מהבתים הערביים על ידי יהודים ופלישות למבנים. אחרי כשנה הוסר המעצר, ואז החלו להכניס לכאן גם את העולים החדשים‭."‬

     

    שריד מאותה תקופה נמצא ברחוב הצדף ‭,7‬ שם מוכר ציון בלולו דרך חלון הפונה לרחוב עוגיות משובחות, שאת ריחן אפשר להרגיש כבר בכניסה לרחוב. הוריו הגיעו מטריפולי, ושלחו אותם לכאן, הוא מספר, תוך שהוא מחלק עוגיות לטעימה לכל עובר ושב.

     

    "את עג'מי ייסד איברהים פחה בשנות ה‭30-‬ של המאה ה‭,19-‬ כאשר יצא למסע כיבוש ארץ ישראל ובתוכה נמל יפו מידי הסולטן הטורקי‭,"‬ מספר גולדברג. "הוא הקים מפקדה צבאית על הרכס שמדרום לעיר העתיקה, ותיכנן להפוך את יפו לעיר נמל מרכזית. במקביל הביא לארץ חיילים משוחררים ממצרים, והושיב אותם בשכונות מסביב לחומות‭."‬

     

    בהמשך, בתקופת המנדט, הייתה יפו העיר הערבית השנייה בחשיבותה אחרי ירושלים. היו בה חיי תרבות תוססים עם תיאטרון, קולנוע ועיתונות, מרכז כלכלי ונמל פעיל. לעג'מי היה יתרון: היא שכנה ממש על חוף הים, מעל מפרץ יפהפה שזכה לשם "מפרץ הירח‭."‬

     

    במשך כמאה שנים נהגו תושבי השכונה ואורחיהם לרדת לים ולבלות בו, עד שהבריטים החליטו להרחיב את הנמל. לצורך כך הם ייבשו חלקים מהים והרחיקו ממנו את השכונה. מנקודת התצפית השנייה, אליה מוביל אותנו גולדברג, רואים היטב את המחסנים הישנים ואת מגרש החנייה הענק והשומם, שממוקמים על השטח המיובש ועוברים גם הם שיפוץ בימים אלה.


    ערבוב של ישן וחדש בשכונה קשה ומרתקת (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

     

    תחנה שנייה: הבית של עומאר והסמטאות

    בשנות ה‭70-‬ החלו מספר משפחות יהודיות מתושבי יפו העתיקה לרכוש בתים מערבים תושבי עג'מי או ממינהל מקרקעי ישראל, הבעלים של "נכסי הנפקדים" בשכונה. משפחות אלה העדיפו לגור לצד השכנים הפלסטינים מאשר לצד היהודים החדשים שאיכלסו את הסמטאות המשוחזרות והתיירותיות של יפו העתיקה. הם דאגו לשפץ את הבתים שרכשו הכי קרוב שאפשר למקור.

     

    רק מאוחר יותר, בשנות ה‭,90-‬ החלו להגיע לשכונה יהודים שוחרי נדל"ן, שניצלו את המחירים הנמוכים דאז והפכו את הבתים הישנים לאחוזות גן מוקפות חומות ולווילות נוסח נווה צדק.

     

    היום מתערבבים בשכונה ישן וחדש, עושר ומצוקה - מתכון לקונפליקטים הקשים שפורצים בסרט בין יהודים לערבים, נוצרים ומוסלמים. השיא משתקף בסצינה שבה אריק נרצח בדקירות, לאחר שהתלונן על כך שהכבשים בשכונה מפריעים לו לישון. היום, אגב, המחירים בשכונה האמירו לכדי כך, שגם צעירים הרוצים לגור בשכנות לערבים, ידם אינה משגת לעשות זאת.

     

    מרחובות השחף וקדם, המהווים את הצד המערבי של השכונה, מוביל אותנו הסיור פנימה, לתוך הרחובות הצרים של עג'מי. מכאן כבר לא רואים את הים, הנוף הנפלא נעלם, וכך גם מרבית התושבים היהודים על בתיהם המפוארים.

     

    כאן, ברחוב התפוח, התחוללה בסרט המריבה הקשה בין השוטרים לבין סוחרי הסמים, וברחוב הדודאים נמצא הבית שבו התגוררה משפחתו של עומאר. ליד הבית ירו מתנקשים בטעות ביחיא השכן, בעת שתיקן תקר בגלגל. אנחנו חולפים על פני מגדל המים שנראה בסרט, עוד זכר לימי המנדט. "גם את המגדל הזה רצתה העירייה להרוס, אבל תושבי השכונה נלחמו עליו והצליחו‭,"‬ מספר גולדברג.

     

    ברחובות הצרים בואכה יפת חולפות מכוניות בנסיעה איטית מלווה במוזיקה קולנית, כמו בסרט. מאחד הבתים מגיח שאטה, חברו של עומאר בסרט, שמצטלם בחפץ לב. כמוהו, כמעט כל שחקני הסרט הם תושבי השכונה, מה שעושה את הסרט אמיתי כל כך.

     

    אבל לא מעט מתושבי השכונה, אותם פגשנו בדרכנו, ממהרים להסתייג מהסרט, "בגלל השם הרע שהוא עושה לשכונה‭."‬ הוותיקים מספרים על יחסי שכנות מופתיים עם היהודים בשנים קודמות, שבהן היו משאירים כולם את הדלתות פתוחות. הצעירים מבקשים להדגיש שסמים ואלימות יש בכל מקום בארץ.


    ויש גם סיורים שכונתיים (צילום: מיכאל קרמר)

     

    תחנה שלישית: מסעדת באבאי

    הסיור מסתיים ב"גן השניים" בפינת הרחובות ארליך ויפת, סיום מעט אופטימי יותר מסיומו של הסרט. הגן נוסד לזכר יהודייה וערבי שנהרגו בפיגוע במארס ‭ ,1992‬לאחר שמחבל מעזה השתולל ברחוב אילת ודקר את הנערה אילנית אוחנה. עבד אל כרים, תושב יפו, ניסה לעזור לנערה ונדקר גם הוא למוות. העזרה שהגיש הערבי לנערה הונצחו בשם הגן.

     

    מי שחפץ לראות בעיניו לוקיישנים נוספים מתוך הסרט, יכול להדרים מעט לרחוב אסף הרופא, שם נרצח אריק בסרט, ולהגיע עד מסעדת באבאי, שהפכה לכור היתוך של תרבויות, לאומים וקונפליקטים. כאן, באווירה הכביכול רגועה מול ים כחול, שולטת בסרט תחושה של איום מתמיד, שעלול להתלקח בכל רגע. כאן מי שקובע הוא בעל המסעדה הפטרון אבו אליאס. כאן ישן בקונטיינר מאלק משכם, שוהה בלתי חוקי. כאן מתרקם סיפור אהבה אסור בין עומאר להאדיר, בתו של בעל המסעדה, שמוביל לסוף הטרגי.

     

    במסעדה לא מתרגשים מהטרגדיה. "הסרט עשה לנו רק טוב", מספרים במסעדה. "רבים מגיעים אלינו בחודשים האחרונים, מזהים את המקום ומדברים על הסרט בהתרגשות". משפחת באבאי היא בעלת המקום כבר 30 שנה, אך חזרה להפעיל אותו לפני 6 שנים, לאחר שיחזרה לכאן מנמל יפו. קודם שכנה כאן מסעדת טורקיז היאפית, ואחריה סוף וצדף. כולן לא החזיקו מעמד בשכונה הקשה – אך המרתקת – הזו.

     


    סיור שכונתי

    במסגרת סיוריה העירוניים מארגנת החברה להגנת הטבע סיור בשכונת עג'מי בהדרכת יוסי גולדברג . הסיור הראשון יתקיים ביום שישי, ‭18.12‬, וסיור נוסף יתקיים בשבת ‭.23.1‬ מגיעים עצמאית לנקודת המפגש בצומת הרחובות יפת ויהודה מרגוזה, ליד בית הקפה היהודי-ערבי יאפה. הסיור מיועד למבוגרים. המחיר לחברי החברה להגנת הטבע‭54 :‬ שקל, לאורחים 78 שקל. הרשמה במרכז ההזמנות טלטבע‭.057-2003030,03-6388688 :‬

     


    לאכול טוב בעג'מי

    שרית סרדס-טרוטינו

     

    עלי קרוואן (אבו חסן)

    היהלום שבכתר שכונת עג'מי. החומוס הכי מיתולוגי בארץ. המסעדה שאף חוויה ישראלית אינה שלמה בלעדיה. פה לא יושבים שעות, אלא אוכלים והולכים. אם תתעכבו יותר מדי, המלצרים עשויים לטפטף לכם משהו על הראש, בתקווה שתבינו את הרמז ותתחפפו. ועדיין, זהו כוחה הגאוני של פשטות מנצחת.

     

    הדולפין ‭,1‬ טל' ‭.03-6820387‬ פתוח: א‭-'‬ו' ‭.14:00-08:00‬


    וכל מלה מיותרת (צילום: יהונתן צור)

     

    מאפיית פיתות אוצי

    המאפייה הוותיקה הזאת פועלת משנת ‭.'51‬ אמיר טוואשי, הבעלים, דור שלישי לאופים, טוען בחיוך שבוורידים זורם לו קמח במקום דם. את הפיתות אופים פה כמו פעם, בטאבון אש, ובכלל, כל המאפים הם עבודת יד. יש פיתות עם זעתר או עם ביצה, פיתה-פיצה, בייגלה עם שומשום וגם פיתה לבנונית דקה. רק הבורקס הם יבוא ממאפייה אחרת.

     

    קדם ‭,44‬ טל' ‭.03-6827828‬ פתוח: א‭-'‬ה' ‭,20:00-06:30‬ שישי-שבת עד ‭.17:00‬

     

    סלים

    אין מצב שתראו יותר מדי בחורות שבאות להוריד פה פיתה על הדרך. זה המקום לגברים מסוקסים, שיודעים לאכול בעמידה ולא מפחדים מטפטופים. יותר מ‭40-‬ שנה קיים הכוך הצנוע הזה, נטול שם ושלט, ומוכר לרעבי השכונה קבבים מצוינים על האש. פעם היה זה סלים, ובשנים האחרונות בנו, דני, שצולה על המנגל קבב, שיפודים והשוס – נקניקייה שמנמנה, חריפה, ארוכה-ארוכה, שהוא בוצע ממנה חתיכה ומלהיט על הגריל.

     

    קדם ‭.52‬ פתוח רק בצהריים.

     

    איטליז חינאווי

    בשבתות תזהו את המקום על-פי התור המשתרך פה בכניסה. האיטליז הוותיק מתמחה בבשר כבש לסוגיו, כולל קבב הכבש המיתולוגי. חוץ מבשר יש פה גם מוצרים נלווים לפיקניק, רטבים ותבלינים.

     

    קדם ‭,58‬ טל' ‭.03-6822074‬ פתוח: ב‭-'‬ו' ‭,19:00-08:00‬ שבת עד ‭.17:00‬

     

    אפלוקה

    מסעדת גריל ודגים פשוטה ובינונית למדי, עם נוף לים ושירות לא יציב.

     

    קדם ‭,69‬ טל' ‭.03-6833339‬ פתוח: כל השבוע ‭13:00‬ עד חצות.

     

    מכולת אנטון

    מכולת שגרתית למדי, אבל כבר 60 שנה קולים פה במחסן קפה מעולה, המופץ לחנויות ולמכולות בסביבה. לכו בעקבות הריח.

     

    קדם ‭,73‬ טל' ‭.03-6830853‬ פתוח: ב' עד שבת ‭.21:00-6:30‬

     

    אבו עיסא

    מעוז הנרגילות ומקום מפגש לשבאב המקומי, אך יהודים מתקבלים בברכה. בית קפה עם ותק של 106 שנה, שפעם קראו לו יפו הקטנה. הקירות מצוירים בכחול, הריח של הנרגילות מתוק והאוכל קטן ופשוט: סלט, פיצה, טוסט ועוד.

     

    הדייגים ‭,6‬ פינת קדם, מול מכולת אנטון. פתוח: כל השבוע, 24 שעות ביממה.

     

    ראוף ואתינה

    אוכל פשוט, טרי וטעים. סלטים מגוונים ודגים טובים. גם פה יש נוף לים.

     

    קדם ‭,81‬ טל' ‭.03-6838555‬ פתוח: כל השבוע ‭.01:00-12:00‬

     

    הזקן והים

    נכון, המסעדה עובדת בשיטת הסרט הנע, וגם רועש וגועש פה, אבל אפשר למצוא כאן סלטים סבירים ומבחר גדול של דגים ובשר על האש במחירים נוחים.

     

    קדם ‭,83‬ טל' ‭.6818699 03-‬ פתוח: כל השבוע, ‭.01:00-11:00‬

     

    אבו נאסר חינאווי

    מסעדת דגים וגריל שעברה בזמן האחרון מהפך, וכעת היא מציגה רמה גבוהה יותר משאר שכנותיה. יש מבחר גדול של דגים, וגם אגף הבשר אינו מאכזב. לא זול פה, אבל באותו כסף אתם גם מוזמנים ליהנות מהנוף הנפלא של הים הפרוש לרגליכם.

     

    קדם ‭,130‬ טל' ‭.03-5067132‬ פתוח: כל השבוע, ‭.01:00-12:00‬

     

    אום עלי

    ירקנייה עם שפע ירקות בלאדי, שאום עלי מביאה מיריחו. תפוחי אדמה שהבוץ עדיין נצמד לקליפתם, מלוחיה, תרד ערבי, כרובים גדולים ופחוסים, לוביה טרייה, פול טרי, תאנים (אפילו עכשיו‭,(!‬ וגם גבינת צאן ערבית, מלוחה כמו הגיהנום, שיש לבשל בהרבה מים לפני שמשתמשים בה לכנאפה ולעטאייף. בשבת בבוקר אום עלי אופה פה בטאבון פיתות עם זעתר ירוק וטרי.

     

    אבן סינה 41 (מקביל לרח' קדם‭,(‬ טל' ‭.052-2591200‬ פתוח: ב‭-'‬שבת ‭.07:00-20:00‬

     

    פלאפל עספור

    את המקום הסודי הזה מכירים רק יפואים. רק בשבת בבוקר, מ‭7-‬ ועד הצהריים, בחצר הבית של משפחה, ימכרו לכם פלאפל אלוהי ובלתי נשכח. לכו בעקבות התור.

     

    אמונים ‭,11‬ פתוח מ‭07:00-‬ ועד שנגמר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "עם הגב לים: טיול בעקבות הסרט "עג'מי""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פינת רחוב בשכונה
    צילום: רונית סבירסקי
    הפגנה נגד הריסת בתים בעג'מי
    צילום: סמי בוכארי
    מומלצים