הוא סינוור אותי לגמרי, ולא הבחנתי שהוא נוכל

בכל פעם שאמנון לוי ורפי גינת תופסים פושע ש"עקץ" מישהי תמימה, אני צופה בטלוויזיה בהלם ולא מבינה איך היא לא ראתה את כל זה קורה. איך היא לא שמה לב שהוא נוכל ושקרן ונתנה לו מפתח לדירה, ייפוי כוח וכו'. אני יושבת ולא מאמינה, וברור שאני יודעת שלי זה לא יקרה. אני מודעת לתאונות דרכים ותמיד זוכרת לשים חגורת בטיחות, לעולם לא נותנת כרטיס אשראי בטלפון ומשתדלת להיות חשדנית מול זרים, אז איך? איך הוא הצליח לעקוץ אותי ככה?

אחרי שנים של דייטים, מפגשים עם בני המין השני וניתוח מקיף של מערכות יחסים, אני יכולה לומר: בנות, אני לא מבינה כלום! רק היום, בגיל 29, למדתי את השיעור של החיים שלי, והוא לא היה בחינם. .

לפני כמה חודשים התחלתי לצאת עם אור, שפנה אליי דרך אחד מאתרי ההיכרויות. החיוך שלו היה פשוט ממגנט, וכבר בפגישה הראשונה הוא הצליח לכבוש אותי, למרות כל ההתנגדויות שהצבתי. מההתחלה הוא סיפר לי שהוא לא בדיוק רווק אלא גרוש. אז מה, חשבתי, לא נורא, הרי אין לו ילדים.

זה נכון, אין לו ילדים, אבל הנישואים שלו הגיעו לקיצם רק לפני שלושה חודשים. כמו בכל פעם כשנושא כזה עולה, מיד שאלתי את השאלה המתבקשת: "למה התגרשתם?" גם כאן השכל הישר בגד בי ולא הדליק את נורות האזהרה כשהבחור אמר שאשתו עזבה אותו ועד היום אין לו מושג למה.

מיותר לציין שחזרתי מהפגישה עם ניצוצות בעיניים, חשבתי על אור כל הלילה וקיוויתי שפגשתי את האחד שלי. הוא לא הפסיק לדבר איתי על חתונה וילדים, על הרצון שלו להתמסד כמה שיותר מהר ולהקים בית בישראל. בתור בונוס הוא ציין בערך כל כמה דקות שיש לו ים של כסף, פנטהאוז ענק ועבודה זוהרת. כל האקסים שלי יוכלו להעיד שנתונים חומריים כאלה לא מרטיטים לי שום איבר בגוף, אבל ראוי לציין אותם, במקרה זה, בבחינת "אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה במערכה החמישית".

במקרים רבים הוא פשוט נעלם לימים שלמים

עבר כמעט חודש והכל היה מושלם, הוא אפילו לא ממש לחץ עליי להיכנס למיטה. הוא היה ג'נטלמן במלוא מובן המילה, התקשר ושלח הודעות מתוקות. אבל אז התחילו סימני השאלה, לא שלי כמובן, אלא של כל הסובבים אותי. אני כבר הייתי מסונוורת ועיוורת לגמרי.

מה שעורר חשד היה שבמקרים רבים אור פשוט נעלם לימים שלמים. פתאום הוא לא עונה, עסוק בעבודה, הכרטיס שלו עדיין פעיל באתר כי "יש להם תקלה טכנית", אני חסומה "כי המסנג'ר התקלקל", הוא גר אצל ההורים כי "בונים לו את הפנטהאוז", הוא מאחר לארוחת ערב בשישי כי "בדיוק הגיע זוג לקנות את הפנטהאוז ברווח של מליון שקלים" והוא מבריז מהפגישה ביום שני כי "הזוג התחרט והבנק שלו ממש כועס".

הכי חשוב, הוא חייב להשתמש ברכב שלי כי "הרכב שלו יגיע רק בעוד חודש". דלק הוא לא ממלא אף פעם, כשיוצאים הארנק במקרה לא עליו, יש לו לפחות שני ימי הולדת בשבוע שלא מביאים אליהם בנות זוג ומשבר משפחתי אחת לשבוע.

אור תמיד ידע דקה לפני שאני מתפוצצת לשלוח הודעה מהממת בנוסח "בוקר טוב מתוקה שלי, נרדמתי אתמול, סליחה", או מייל שיעשה לי את היום. כשהמצב היה ממש קשה והוא הרגיש שהוא מתחיל להגזים, הוא היה אומר שהוא מתגעגע ומת לראות אותי ואפילו היה מדבר על אהבה.

חיכינו במשך חודשיים לתאריך המיועד בו יתחיל את העבודה החדשה. אז כל הצרות יעלמו ונוכל לחיות כמו זוג מאוהב. הרכב יגיע, אני אפסיק ללכת ברגל, המשכורת הענקית תיכנס ואני אוכל לתת לכרטיס האשראי לנוח קצת, הבית יימכר או שלא כבר אין לי מושג, אבל הוא ישכור דירה לבד, הטלפון ייכבה בשעה 19:00 בדיוק ולא יקפיצו אותו באמצע הלילה ובסופי השבוע.

ימים ספורים לפני המועד המיוחל, לכבוד החגיגה הגדולה, החלטתי לקחת את אהובי לערב שהוא לא ישכח. הזמנתי מקום במסעדת יוקרה מדהימה, קניתי לו מיליון מתנות לעבודה החדשה ופיניתי ערב רומנטי שלם עם הגבר המוצלח של חיי.

היום האחרון של חיינו המשותפים

באופן מפתיע חבריו הטובים החליטו לקחת אותו לסוף שבוע צנוע לפני היום הראשון, בלי בנות זוג כמובן, אבל ברכב שלי. אהובי המתוק, שהיה נורא עצוב מכך, ביקש שנקדים את הערב הרומנטי ליום רביעי. כבת זוג מבינה, מאמינה ותומכת, הזזתי את כל הפרויקט ליום רביעי בשמונה וחצי.

באותו יום רביעי הגדול, היום הראשון של שארית חיינו שהיה למעשה היום האחרון של חיינו המשותפים, אור המתוק הצליח לעמוד במילה שלו והפך את הערב הזה לחלומי.

זה התחיל כשהוא נתקע באמצע איילון בלי דלק, שבשיא חוצפתי לא הספקתי למלא. אז נסעתי לחלץ אותו ושילמתי על הדלק וגם על המונית. אחר כך הגענו אליי כדי שאוכל לתת לו את המתנה הצנועה שקניתי לו: תיק ללאפטופ, עט מיוחד, שני ספרי קריאה, מחזיק מפתחות, ריחן לרכב החדש, קופסה לכרטיסי ביקור ועוד כמה שטויות שהסתכמו במכתב מלב לחסר לב.

כשהגענו למסעדה הערב הגיע כמעט לשיאו, כשבתוך קצת פחות משעה הארוחה כולה נגמרה והוא ביקש חשבון. הייתי בטוחה שהוא פשוט לא יכול להתאפק וממש, אבל ממש בא לו כבר להגיע הביתה ולהיכנס למיטה. אז הזמנו חשבון, ברור שאני שילמתי – מה השאלה בכלל? הגענו אליי הביתה בחזרה. הרכב עצר והוא נתן לי נשיקה ועשה סימנים של בריחה. הסתכלתי עליו בפליאה, והמתוקי הסביר שהוא פשוט חייב לרוץ להתארגן, מפני שהוא נוסע לסוף שבוע מחר, אבל היה מדהים, באמת! והוא כל כך התרגש שהוא מבטיח לפצות אותי בקרוב.

ומי שיצליח לנחש מתי אור הפך להיות דני-דין יזכה בחולצה ותקליט...

נכון! בדיוק ביום הראשון של העבודה, בדיוק אז הוא נעלם כלא היה. התאדה. הוא לא מתקשר ולא עונה, לא מגיע ולא מתייחס. אפילו בחסד של מייל התנצלות הוא לא זיכה אותי.

ובכן אור, באמת הבאת אור לחיי. הצלחת להאיר את עיניי ולעזור לי להבין שאנחנו בעצמנו הורסים את האמון שלנו באנשים, שאנחנו אלו שמצליחים להוציא לעצמנו שם רע. למדתי שהדבר הכי נורא הוא שאנחנו משליכים את מגרעותינו על אנשים אחרים במקום להתמודד איתן ושהדבר הכי גרוע שאפשר לעשות זה לפחד להיות חשוף. לימדת אותי לא להיות תמימה יותר, ומעכשיו אחפש את האינטרס שבטח יש אצל כל אדם. סינוורת אותי, כמעט עיוורת אותי, הותרת אותי עומדת נפעמת, באמת מרשים מאוד.

בתמורה לכל מה שהענקת לי אני מאחלת אני לך שתיכנס לחייך מישהי שתוכל להאיר את עיניך שלך ולהראות לך שככה לא מתנהגים לאנשים טובים.

שלך, פקוחת עיניים

האימייל של מאיה