שלג כבד עומד לרדת

פיליפ לוין - מתוך "סתיו"

שלג מהביל על הגוויה

שעודה חמה של הארנב

שנורה וננטש, שלג

נמס על הרחובות

השחורים, שלג יורד לאין קץ

על האוטוסטרדות הגדולות

שאינן מתמלאות לעולם.

הסתו העשרים

של מלחמתנו, הלב המת

והחי סתום

בשלג.

מערה קטן

בין הארנים, הרוח

מדברת מבעד לעצים הגבוהים,

יש לנו מים, יש

לנו אויר, יש לנו לחם, יש לנו

בקתה גסת-חטוב המלבינה והולכת,

יש לנו שלג על עפעפיך,

על שערך.

סנטרל פארק בשלג (צילום: יוסף ג'קסון)

דייויד ברמן - שלג

כשהלכתי בשדה עם אחי הקטן שֵׁת

הצבעתי על מקום שבו הילדים הקימו מלאכים בשלג.

מסבה כלשהי, אמרתי לו שלהקת מלאכים

נורו ונתפוגגו כשנחבטו בקרקע.

הוא שאל מי ירה בהם ואני אמרתי שאיכר.

אחר כך נמצאנו על גג האגם.

הקרח נראה כתצלום של מים.

מדוע שאל. מדוע ירה בהם.

לא ידעתי במה אני מסתבך.

הם נכנסו לשטח ששיך לו, אמרתי.

כשיורד שלג, החוץ דומה לחדר.

היום החלפתי ברכות שלום עם שכני.

באקוסטיקה החדשה היו קולותינו תלויים בסמוך זה לזה.

חדר שכתליו פוצצו לחתיכות והם מתמוטטים.

חזרנו לחפירתנו, עובדים בדממה זה בצד זה.

אבל מדוע נכנסו לשטח ששיך לו, שאל.

ואלאס סטיבנס - איש השלג

צָרִיךְ אָדָם לַהֲלַךְ-נֶפֶשׁ שֶׁל חֹרֶף

כְּדַי לְהִתְבּוֹנֵן בַּכְּפוֹר וּבְעַנְפֵי

הָאֳרָנִים בִּקְלִפַּת הַשֶּׁלֶג;

וְלָחוּשׁ קֹר זְמַן מְמֻשָּׁךְ

כְּדֵי לִצְפּוֹת בַּעֲצֵי הַעַרְעָר שְׂעִירֵי הַקֶּרַח,

בָּאַשּׁוּחִיּוֹת הַמִּתְחַסְפְּסוֹת בַּנִּצְנוּץ הָרָחוֹק

שֶׁל שֶׁמֶשׁ יַנּוּאָר; וְלֹא לַחֲשֹׁב

עַל מְצוּקָה כָּלְשֶׁהִי בְּקוֹל הָרוּחַ,

בְּקוֹלָם שֶׁל עָלִים סְפוּרִים,

שֶׁהוּא קוֹל הָאָרֶץ

הַמְלֵאָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ

הַנּוֹשֶׁבֶת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם חָשׂוּף

לְמַעַן הַמַּאֲזִין, הַמַּקְשִׁיב בַּשֶּׁלֶג,

הוּא עַצְמוֹ לֹא-כְלוּם, וְרוֹאֶה

לֹא מְאוּם שֶׁאֵינֶנּוּ שָׁם וְאֶת הַלֹא-כְלוּם שֶׁיֵּשְׁנוֹ.

סטיבנס. ולא לחשוב על מצוקה

הווארד מוֹס - ניו המפשייר

1.

כְּשֶׁזּוֹעֲקִים הַטַּבְלָנִים,

נִדְמֶה הַלַּיְלָה שָׁחֹר יוֹתֵר,

הַמַּיִם עֲמֻקִּים יוֹתֵר.

עַפְעַפֵּי פֶּחָם

שׁוּלֵי הָאֳרָנִים.

הָאֲגַם מְשַׁקֵּף

בְּדִיל אֵינְסוֹפִי,

מַנִּיחֵנוּ לָדַעַת

עוֹד עֵמֶק אֶחָד.

לְאַחַר תּוּגַת

הַסְּתָו הָאֲרֻכָּה,

אָדָם עוֹרֵג לְצַעֲקַת

הַנְּחֹשֶׁת הַחַדָּה שֶׁל הַחֹרֶף-

אוֹר הַמְנוֹרָה שֶׁל

חֲדַר הָאוֹרְחִים שֶׁמְּעָרֶה הַחַלּוֹן

עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג.

מִתְלַקַּחַת כְּגַפְרוּר

שֶׁהֻשְׁלַךְ בְּחֶלְקָה יְבֵשָׁה,

שְׁקִיעַת-שֶׁמֶשׁ אַחַת מְסַפֶּרֶת

אֶת סִפּוּר קֶשֶׁת-הַצְּבָעִים.

פַּנַּס הַצַּיָּד הָאַחֲרוֹן

בְּהֵחָפְזוֹ הַבָּיְתָה אֶל

חַלּוֹנוֹ הַמּוּאָר.

דונאלד בַּאדְבִּיל - השישה בינואר

הֶחָתוּל יוֹשֵׁב עַל גַּב הַסַּפָּה וּמִסְתַּכַּל

מִבַּעַד לַחַלּוֹן דֶּרֶךְ הַשֶּׁלֶג הַיּוֹרֵד בְּרֹךְ

בְּפִסַּת הָאוֹר הָאָפֹר הָאַחֲרוֹנָה.

לֹא רָאִינוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ מִזֶּה חָדְשַׁיִם.

לְמִי אִכְפַּת?

הַקּוֹל הַיָּחִיד: גִּרְגּוּרוֹ לִפְרָקִים שֶׁל הַתֵּה

הַבּוֹקֵעַ מִתּוֹךְ הַקֻּמְקוּם וּלְתוֹךְ הַסֵּפֶל.

שֶׁקֶט כַּזֶּה, שַׁלְוָה כַּזֹּאת, בְּדִידוּת כּזֹּאת

בְּעוֹלָם זֶה שֶׁל צָרוֹת צְרוּרוֹת.

פרדריק מורגן - שיר חורף

הִתְעַלַּסְנוּ בְּאַחַר-צָהֳרַיִם חָרְפִּי

וּכְשֶׁהֵקַצְנוּ, שָׁעוֹת נִפְנוּ וְנִשְׁתַּנּוּ,

הַלְּבָנָה זָרְחָה, וְהָאֲדָמָה הָיְתָה חֲדָשָׁה.

הָעִיר, עַל קַוֶּיהָ וְרִבּוּעֶיהָ, נֶעֶלְמָה:

חַדְרֵנוּ הִתְיַצֵּב עַל גִּבְעָה קְטַנָּה

מֻקֶּפֶת חֳרָשִׁים אֲפֵלִים שֶׁהַשֶּׁלֶג עָטַף בִּכְפוֹר.

וְכָרֵי דֶּשֶׁא שֶׁבָּהֵם רָבְצוּ סְחָפִים עֲמֻקִּים לִבְלִי פְּגָם.

לֹא הָיָה שָׁם אָדָם - אֵי אֵלוּ חַיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁכֻּלָּן פַּרְוָה

הִבִּיטוּ בָּנוּ בַּעֱדִינוּת בְּעֵינַיִם רַכּוֹת-נוֹגְהוֹת

בְּעוֹדֶנּוּ מַחֲזִירִים מַבָּט מִבַּעַד לִזְגּוּגִיּוֹת הַחַלּוֹנוֹת הַצּוֹנְנוֹת וְהַכְּפוּרוּת.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הֶעֱנִיקָה לָנוּ צִנָּה מֻחְלֶטֶת אֶת חֻמֵּנוּ,

הֶחֱזַקְּנוּ יָדַיִם בְּחֶבְלֵי הָעֹנֶג הַטְּהוֹרִים,

הָאֲוִיר שֶׁנָּשַׁמְנוּ נִשְׁטַף כְּדֵי טֹהַר עַל-יְדֵי הַשֶּׁלֶג.

רוברט בליי - לְוָחִים יְשָׁנִים

1.

אֲנִי אוֹהֵב לִרְאוֹת לְוָחִים רוֹבְצִים עַל הַקַּרְקָע בְּרֵאשִׁית הָאָבִיב;

הָאֲדָמָה שֶׁמִּתַּחְתָּם רְטֻבָּה, וּבוֹצָנִית-

אוּלַי מְכֻסָּה בְּעִקְבוֹת תַּרְנְגוֹלוֹת-

וְהֶם עַצְמָם יְבֵשִׁים וְנִצְחִיִּים.

זֶה הָעֵץ שֶׁאָדָם רוֹאֶה עַל סִפּוּנֵי אֳנִיּוֹת חוֹצוֹת אוֹקְיָנוֹס,

עֵץ הַנּוֹשֵׂא אוֹתָנוּ הַרְחֵק מֵהַיַּבֶּשֶׁת,

וְיֵשׁ בּוֹ יֹבֶשׁ שֶׁל מַשֶּׁהוּ שֶׁמִּשְׁתַּמְשִׁים בּוֹ לִצְרָכִים פְּשׁוּטִים,

כִּזְנָבוֹ שֶׁל סוּס.

הָעֵץ הַזֶּה כָּמוֹהוּ כְּאִישׁ שֶׁחַי חַיִּים פְּשׁוּטִים,

חַי דֶּרֶךְ הָאָבִיב וְהַחֹרֶף עַל סְפִינַת תְּשׁוּקָתוֹ שֶׁלּוֹ.

הוּא יוֹשֵׁב עַל עֵץ יָבֵשׁ מוּקָף בְּשֶׁלֶג נָמֵס-לְמֶחֱצָה

וְהַשֶּׂכְוִי מִתְהַלֵּךְ מְדַלֵּג עַל גַּבֵּי הֶחָצִיר הַלַּח.

לִירוֹי ו. קְוִינְטָאנָה - שיר לַמֶּלַח

סוּפַת הַשֶּׁלֶג הֲכִי גְדוֹלָה בְּדֶטְרוֹיְט מִזֶּה עֶשְׂרִים שָׁנָה.

מַה יַּעֲשֶׂה הָעוֹלָם, הַמְשֻׁחְרָר מִכַּבְלֵי

שְׁמוֹנֶה הַשָּׁעוֹת הַנְּחוּצוֹת לְהִשְׂתַּכֵּר אֶת לֶחֶם יוֹמוֹ?

מֶלַח, שֶׁשְׂפָתָיו אִשׁ כְּחֻלָּה, שָׁכִיחַ כִּרְכִילוּת,

רָגִיל כְּחֵטְא. כְּאַהֲבַת אֱמֶת וּכְדֶלֶק,

שֶׁחָשִׁים בְּחֶסְרוֹנָם רַק בְּאָזְלָם. מֶלַח הַנִּשְׁפָּךְ

מִמְּכַל כָּחֹל שֶׁנַּעֲרָה מַחֲזִיקָה

יַחַד עִם מִטְרִיָּה, עַל הַתָּגִית שֶׁל מְכַל

כּחֹל שֶׁל מֶלַח שֶׁהָאִשָּׁה מֶעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב,

מִתַּחַת לְמִטְרִיָּתָהּ שׁוֹפָכֶת מֵאֲחוֹרֵי הַגַּלְגָּל הַשְּׂמָאלִי שֶׁלָּהּ,

לַשָּׁוְא בְּבֹקֶר דֵצֶמְבֶּר נִרְגָּן, בִּלְתִּי מְכֻפְתָּר זֶה.

על המשוררים

פיליפ לוין, מגדולי המשוררים האמריקאים המודרניים, נולד למשפחה יהודית בדטרויט ב-1928, למד באוניברסיטאות וויין, איובה וסטנפורד, מתגורר מזה שנים רבות בקליפורניה, והיה פרופסור לספרות ולכתיבה יוצרת באוניברסיטת-המדינה בפְרֶסְנוֹ.

דייויד ברמן נולד ב-1967 בוויליאמסברג שבמדינת וירג'יניה ולמד באוניברסיטאות וירג'יניה ומאסאצ'וסטס. הלהקה שהקים, "היהודים הכסופים", הפיקה ארבעה אלבומים של שירי-זמר. הוא מתגורר בנשוויל שבמדינת טנסי בדרום ארה"ב. ואלאס סטיבנס (1879-1955), מגדולי השירה האמריקאית במאה ה-20, היה סגן נשיא של חברת ביטוח וכתב שירים בדרכו למשרד וממנו. 

הווארד מוֹס (1922-1987) היה עורך השירה של ה"ניו יורקר" עד זמן קצר לפני מותו.  דונאלד באדביל (יליד 1940, קליבלנד), משורר ומחזאי, בנו של נהג חשמלית-רחוב, חי בהרי צפון ורמונט. פרדריק מורגאן (נולד ב-1922 בניו יורק) הוא מייסדו ועורכו של כתב-העת הספרותי החשוב "האדסון רביו".

רוברט בְּלַיי (יליד 1926, מינסוטה), מחשובי המשוררים האמריקאים של ימינו, בן לאיכרים נורבגים, שהתרחק כל ימיו מהאקדמיה, הירבה לשוטט ברחבי ארה"ב, לקרוא שירה ולנגן על הבנג'ו שלו. לירוי ו. קוינטאנה (נולד ב-1944 באלבוקרקי שבמדינת ניו מכסיקו) הוא אחד הקולות הבולטים בקרב המשוררים "ההיספאניים" של ארה"ב.  

השלג הראשון

ימים מספר לפני צאתי ארצה ירד כאן השלג הראשון. תחילתו היתה רכה, כמעט ענוגה. פתיתים צחורים התקבצו על ענפי העצים, שרובם עכשיו עירומים, נמסו חיש קל וחזרו ונתערמו. לאט לאט התרבו והתעבו. אחר כך נתעצמו והלכו, ולא חלף זמן רב ונתחוללה סופת שלג של ממש. לאחר שעות כבר שינה הנוף את פניו לגמרי, וכששככה הסערה היינו שרויים בעולם של אגדה לבנה טהורה - העצים, המדרכות, הכבישים, הבתים היו עטופים באדרת לוֹבֶן.

אדרת לובן כיסתה הכל (צילום: AP)

ידעתי שימי הטוהר לא יארכו וכי נעלי העוברים ושבים, וגלגלי המכוניות, יזרעו כתמים שחורים על המדרכות הכבישים, והכתמים השחורים יתפשטו, ויתהוו גומות ושלוליות של שלג נמס שייעשו בוצניות ומרופשות. אך עד שיקרה הדבר, יכול אדם לשגות בדמיונות ולטוות סיפורים על ממלכות קרח ועל מזחלות כסף, הגולשות במהירות מסחררת במידרונות הקפואים.

השלגים הם סימן לחורף וחודש דצמבר הוא הפותח את חודשי החורף. את חג המולד מציינים רשמית ב-25 בדצמבר, אך בארה"ב מקדימים להשרות את אווירת חג המולד. במיגוון הערוצים של הרדיו והטלוויזיה מתחילים לשדר את שירי חג-המולד כמעט מיד לאחר שמסיימים לאכול את סעודת "יום ההודייה" - כך ברדיו ובטלוויזיה ובכל סופרמרקט וחנות המכבדים את עצמם.

ויחד עם ה"כריסטמס קאֶרוֹלְס" המתנגנים והמזדמרים בראש חוצות, מופיעים אשוחי החג המקושטים בסרטים צבעוניים והמשובצים בנורות חשמל זעירות. הללו מתנוססים לאורך הרחובות ומפארים את פתחי החנויות הגדולות והקטנות ואת תוֹכָן, ומושכים תשומת לב בתחרויות הנוי שעורכות חצרות הבתים - איזה אשוח-חג מהודר יותר ואלה קישוטים מקוריים יותר מפרכסים אותו.

ודאי, הרבה מתפאורות חג-המולד כרוכות ברצון למכור הרבה ככל האפשר (וביחוד בשפל הכלכלי הקיים) למי שנכנס

לחנות כדי להציץ באשוח המקושט ועשוי להתפתות לרכוש מהמוצע בה. אבל בעת ובעונה אחת עלינו לזכור ש-86 אחוז מהאמריקאים מגדירים את עצמם כנוצרים.

שלג וחג-מולד נולדו תאומים בתודעה האמריקאית העממית - אפילו במדינות שאקלימן איננו מניח לשלג להתקרב אליהן כגון פלורידה ומדינות הדרום העמוק, וחלק ניכר מקליפורניה שעל חוף האוקיינוס השקט. אין איפוא תימה ש"חג-מולד לבן" של ארווינג בֶּרְלִין (היהודי)  הוא שיר-הַזֶּמֶר האמריקאי הפופולארי ביותר שעניינו חג המולד .

• לכל המדורים של "קול אמריקה" לחצו כאן

• לכל כתבות המדור לחצו כאן