אסד ניצח או אל-חרירי נכנע: כלי התקשורת הערביים עוד יתפלפלו על פרטי ביקורו
של ראש ממשלת לבנון אמש (שבת) בסוריה, אולם על דבר אחד אפשר להסכים כבר עכשיו: ביקורו של סעד אל-חרירי אצל בשאר אסד מהווה את אחד ההישגים הגדולים ביותר למדיניותו של נשיא סוריה, וכניעה - גם אם מנומסת ורבת גינונים - לראש המחנה האנטי-סורי בלבנון.
מאז החליף בשאר את אביו חאפז אסד בכס השלטון הסורי, רק הלך הבן והסתבך. החלטה 1559 של מועצת הביטחון מספטמבר 2004, שקראה ליציאת כוחותיו מלבנון, וההתנקשות בראש הממשלה לשעבר, רפיק אל-חרירי, בפברואר 2005 רק הגבירו את הלחץ הבינלאומי לנסיגת הכוחות הסוריים אחרי 30 שנה מלבנון השסועה. בכך, איבד אסד את אחד הנכסים המשמעותיים ביותר שהותיר לו אביו.
קרובים כפי שלא היו מעולם (צילום: רויטרס)
במקביל, טיפח אסד הבן את מדיניות "הגבול הפתוח" שאיפשרה לגורמי טרור לחדור מסוריה לעיראק, את בריתו האסטרטגית עם איראן ואת סיועו לחיזבאללה ולמפקדות ארגוני הטרור בדמשק. הממשל האמריקני התקומם על כך והטיל על סוריה סנקציות תקיפות. ההתנקשות בחרירי, סימנה את אסד כחשוד המיידי, וגרמה לו להסתבך גם עם נשיא צרפת בשעתו, ז'אק שיראק, ידיד אישי של אל-חרירי, והביאה רק להחרפת הבידוד על סוריה.
אך אסד סירב לוותר על לבנון. הוא המשיך לבחוש בנעשה בה, לתמוך באיראן ובחיזבאללה, לא יצא מגדרו לשתף פעולה עם ארה"ב ואפילו לא נענה לדרישות הזניחות שהציב לו האיחוד האירופי. כעת, שנה אחרי חילופי השלטון בבית הלבן, בדמשק כבר רואים את הפירות. הממונה על תיק סוריה ולבנון בממשל, פרדריק הוף, נועד
שלשום עם שר החוץ הסורי, וליד אל-מועלם, ועל-פי דיווחים שונים הביע בפניו את רצונה של וושינגטון לחזור ולעסוק במשא ומתן הישראלי-סורי.
מנגד, בזירה הלבנונית, אמנם "מחנה ההתנגדות" בראשות חיזבאללה, הפסיד בבחירות הכלליות
לפני מספר חודשים, אך מי זוכר עתה את התוצאות? חיזבאללה שותף מלא בממשלת האחדות, שמר על כוחו הצבאי, והוא מחזיק בפועל - גם אם לא באופן רשמי - בזכות וטו על החלטותיה.
הסנונית הראשונה לבקעים במחנה האנטי-סורי צצו עוד טרם הבחירות, אז נפוצו דיווחים כי אחד מראשי המחנה, וליד ג'ונבלאט, שוקל להורות לנאמניו בדרום לבנון להצביע עבור חיזבאללה. זה לא קרה מיד, אך לאחר הבחירות אכן נוצר קרע זמני
שכזה, כשג'ונבלאט הודיע כי הוא נוטש את המחנה.
הפרק הבא בהפשרת היחסים בין סוריה למחנה האנטי-סורי בלבנון, אירע בימים האחרונים לאחר היוודע דבר מותו של מג'ד אסד,
אחיו של בשאר. מברקי תמיכה החלו לזרום לדמשק, וגם מנחמים מטעם
אל-חרירי עצמו. לבסוף, עשה גם אל-חרירי לרגל, בדיוק את מה שעשו ראשי ממשלה ונשיאים רבים בלבנון לפניו - עלה לארמון תישרין בדמשק כדי לקבל את ברכתה.
אם לוקחים בחשבון את סיפורו האישי של אל-חרירי, משמעותו של המהלך הזה היא כניעה של ממש לאסד. אל-חרירי יצא לדרכו הפוליטית מיד עם ההתנקשות באביו כשהוא מאחד את מחנהו נגד ארמון הנשיאות בדמשק. הוא עצמו יצא נגד אסד והאשימו כי הוא "סוחר בדם"
ובעלי בריתו הפוליטיים - בהם ג'ונבלאט - כינו את הנשיא הסורי "ראש מאפיה".
מאז ההתנקשות, ספר מחנהו של אל-חרירי את הימים בציפייה לדו"ח ועדת החקירה הבינלאומית שירשיעו את אסד. והנה, דווקא אחרי שעלה על כס השלטון, בחר אל-חרירי לעלות לדמשק בעצמו - אפילו לא באמצעות שליח כמו שבחר לעשות ראש הממשלה הקודם, פואד סניורה. למעשה, נשבע אל-חרירי במהלך זה שבועת אמונים לאסד והעניק לסוריה את חותמת הכשרות לחזור ולשלוט בלבנון.
אל-חרירי אצל אסד בדמשק (צילום: AP)
"סוריה חוזרת להשפיע בלבנון ואסד חוזר להיות ממליך המלכים בביירות", אמר ל- ynet ראש מרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב, פרופסור אייל זיסר. "אל-חרירי אכן נכנע, אך מי יעזור לו? אם הוא רוצה לבסס את שלטונו בלבנון - סוריה היא כלי חשוב עבורו. ביקורו מחליש מאוד את מאבקו בסוריה, אך המאבק הזה ממילא כבר פחות חשוב ממה שהיה בראשית דרכו ב-2005. מה שחשוב לאל-חרירי עכשיו הוא שרידות שלטונו", ציין זיסר הנחשב למומחה בעל שם לסוריה ולבנון.
התמונה עבור אסד נראית כעת אופטימית למדי. לפי מיטב ההערכות, שלטונו יציב ומבוסס ולא נשקפת לו כל סכנה ממשית מבית. כלפי חוץ הוא זוכה לאיתותים מוושינגטון ורק לאחרונה הוא ביקר גם בפריז. גם במישור האסטרטגי הנשיא אסד לא שוקט על שמריו. בשבוע שעבר הוא חתם על מזכר ביטחוני נוסף
עם איראן, שפרטיו עדיין אינם ידועים. ובלבנון? לא היה מנהיג שלא עלה לרגל או לפחות שלח אגרת תנחומים על מותו של מג'ד אסד. אפילו מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, אמור על-פי דיווחים שונים לצאת ממחבואו ולבוא לנחם את נשיא סוריה אישית. כך שלמרות האבל, נראה שלאסד יש סיבות טובות לחייך.
ומה עם אל-חרירי? הגעתו ההיסטורית לדמשק מזכירה עלייה אחרת לרגל שאירעה במארס 1977, אחרי ששליחים מטעמו של חאפז אסד התנקשו בחייו של מנהיג הדרוזים בלבנון דאז, כמאל ג'ונבלאט. כמו אל-חרירי, גם בנו של ג'ונבלאט, וליד, ירש את מקומו ועם תום 40 ימי האבל נקרא להגיע לארמון בדמשק. "כמה שאתה דומה לאבא!", פנה אליו הנשיא הסורי, "בוא, שב על הכיסא שאבא, עליו השלום, אהב לשבת. ממש כאן". ג'ונבלאט הבין את המסר ומאז לא התאמץ שלא למתוח את החבל הסורי יותר מידי. האם אל-חרירי הבן מאמץ קו דומה? על-פי הביקור היום נראה כי התושבה לכך היא "כן ובגדול".
