את אומרת לי בבהירות שזה לא יקרה בינינו

הגעת ונתת לי נשיקה. בדיוק בזמן, לא דקה מאוחר יותר. לקחת סרט שרציתי והבאת. אפילו לא התלבטת, פשוט אמרת שתביאי והבאת. ליטפת את החתולה כאלו אתן חברות מהעבר. הפעם, היא לא ברחה ונשפה. היא נשכבה על הרצפה והראתה לך את הבטן שלה. היא אוהבת אותך.

התיישבת במקום הרגיל שלך, השמור לך, אחרי שהבאת את התה שאהבתי. הגשתי לך שוקולדים, אלו שאת אוהבת. הלכת למראה שתלויה בכניסת הבית וזעקת "אני פרה". את יודעת שאני שונאת שאת עושה את זה, במיוחד לאחר שאני מגישה לך את השוקולדים. שוב סיננתי "את מפגרת" ואת חזרת לשבת במקום. הכנסתי את הסרט לדיוידי כמו תמיד, ואת ביקשת שאכבה את האור. כיביתי וישבתי לידך, אבל במרחק, כמו תמיד.

הסרט התחיל, קולות לעיסה ומציצה בקעו מאיתנו, הדמויות הלכו וחזרו, ושוב, כמו תמיד, לא הבנתי כלום. הסרט לא נראה מסובך, אפילו ידעתי על מה העלילה, אבל פתאום כל הפרצופים התבלבלו לי ולא הבנתי מי נגד מי. את צחקת שהסברת לי על הסרט, והזכרת לי שתמיד אני ככה. לא הזכרת שאני תמיד ככה איתך! ואיך תדעי?

עשינו הפסקה יזומה לשירותים, ואני רצתי לחתולה ונישקתי אותה מאות נשיקות, כאלו לפצות עצמי על החסר. היא כעסה שהערתי אותה, אבל התחילה לגרגר ולהתרפק.

הסרט הגיע לסופו, ולי לא היה מושג מה היה בו

יצאת מהשירותים, רצתי חזרה לסלון. החתולה היתה עוד חמה מליטופיי. התיישבנו והמשכנו עם הסרט. לבסוף, הסרט הגיע לסופו, ולי לא היה מושג מה היה בו. אמרתי לחלל האוויר "סרט טוב" ואת ענית "את בחרת אותו, כנראה ידעת מה את עושה". אני שאלתי בחשש: "לא נהנית?", ואמרת שכן, אבל זה היה סרט כבד.

כבד? את לא יודעת מה זה כבד! כבד זה איך שהידיים שלך מרגישות כשהן ממוסמרות לספה אבל בעצם רוצות לצאת לטייל. כבד זה הנשימות שלך, כשאת רוצה לצחוק, לבכות, להשתולל וליילל, אבל את שותקת. כבד הוא הזמן שעובר, כל דקה שעוברת, ואת אומרת לעצמך עכשיו זה יקרה, היא תבין, היא תסכים, היא תרצה, וזה לא קורה. כבד זו השמיעה שלי, כשאת אומרת לי פעם אחר פעם, בבהירות ובסבלנות, שזה לא יקרה, ואני, שלא שומעת כלום ורק מקווה, כל כך מקווה וכמהה.

ואז את קמה ופוסעת אל הדלת, אומרת שנהנית, שהתגעגעת, שחייבים להיפגש שוב, ואני מסכימה עוד לפני שאמרת משהו. הפה הוא הדובר, הלב הוא המחליט, לא אני.

את יוצאת והדלת ננעלת, ואני אומרת לעצמי - מטומטמת, לכי לישון, את חיה בפנטזיה. לכי לישון עכשיו ותקומי חדשה, בלי מחשבות שווא. החתולה שוב נרטבת מנשיקותיי ובורחת למרפסת למצוא קצת שקט, ואני נרדמת לשינה מלאת חלומות קשים וכבדים עד שהבוקר בא.