זה לקח 20 שנה, אבל בסוף זה קרה. 20 שנה מאז החלו גלי העלייה הגדולים מברית המועצות, שהביאו עמם מיליון ישראלים דוברי רוסית, ורק עכשיו הם מקבלים הפקת מקור שחיה בשפה שלהם: "בין השורות", דרמה יומית בת 50 פרקים, שסביבת המחייה שלה היא מערכת עיתון ישראלי בשפה הרוסית, ועלתה אתמול (א') בערוץ "יס רדוגה" בלוויין.
"בין השורות". שיחות איטיות על עתיד העיתונות
מוזר שזה לא קרה קודם. מיליון איש זה פלח שוק שאי אפשר לזלזל בו, בטח לא במדינה קטנה כמו שלנו שבה נאבקים חברת כבלים, חברת לוויין, שני ערוצים מסחריים וערוץ ממלכתי אחד (טוב, נאבק זה מוגזם, אבל הוא עדיין משדר, לא?) על כל צופה. זאת כבר לא שאלה של פתיחות תרבותית, רגישות חברתית או הסבר פניך לעולה. זה הדבר הפעוט הזה שכל הטלוויזיה סובבת סביבו (טוב, חוץ מערוץ 1 שסובב סביב ועדי עובדים) - כסף.
מה לעזאזל לקח כל כך הרבה זמן? לא ברור. אולי היתה עוד תקווה שהעולים הרוסים יטמעו כאן באופן מוחלט, או שכמו בלא מעט נסיבות המציאות פה מכתיבה התמודדות אחת בריאה: הדחקה, עד שקורה משהו שמאלץ אותנו - במקרה הזה את ספקיות התוכן הטלוויזיוני - להתעשת ולפקוח עיניים.
הפעם זו כנראה הכניסה הצפויה של ערוץ 9, הערוץ המסחרי דובר הרוסית, אל ממיר ה-DTT,
מה שאומר שאפשר יהיה לצפות בו לא רק באמצעות הכבלים או הלוויין, אלא באמצעות הממיר הדיגיטלי ותשלום חד פעמי של 400 שקל.
yes כבר נערכה: יחד עם הדרמה היומית דוברת הרוסית היא העלתה גם הפקת מקור נוספת, תוכנית ראיונות אישית, שתיהן מתורגמות לעברית, כאשר בפרומואים לדרמה שעלו בערוץ 9 סירב הערוץ לנקוב בתאריך בו היא תעלה לשידור.
HOT מצדה עובדת על מיני-סדרה דוברת רוסית שתשודר באחד הערוצים המרכזיים שלה, וגם על חדשות דוברות רוסית. מי ינצח? כנראה הקהל דובר הרוסית, שסוף סוף מישהו נלחם עליו באופן שהולם את הכוח האלקטורלי שלו.
ולענייננו. "בין השורות" היא קודם כל מוצר שמיועד לקהל מאוד ספציפי: ישראלים דוברי רוסית, והיא מספקת שעטנז שקצת קשה לעיכול למי שרגיל לטלוויזיה דוברת עברית. יש בה אלמנטים שמזכירים את התרבות הרוסית (דיונים פילוסופיים על מהות האנושות בארוחות צהריים חגיגיות עתירות וודקה) ומשחק תיאטרלי וקצת כבד. מצד שני, ניכר ניסיון לשלב הומור קליל ודיאלוגים שנונים, ולגעת גם בנושאים עדכניים כדוגמת "עתיד העיתונות לאן".
דודינה ופרידמן. רומן מענג בין שני אנשים בוגרים
קשה לצופה מהצד שלא שוחה בתכנים דוברי הרוסית שצורכים העולים, לשפוט את המוצר הזה דרך עיניהם של הישראלים דוברי הרוסית, אבל אפשר להניח שגם מבחינת היוצרים עצמם (כולם עולים מחבר העמים) מדובר במהלך ניסיוני: הוא מכוון אל הפסיפס שיצרה פה העלייה, בין ישראליוּת לרוסיוּת, ואולי זאת הסיבה שזה לקח זמן - הדור הראשון של העולים עדיין צרך את התוכן שהיה רגיל אליו מאמא רוסיה, והיה צורך לחכות עד שהדור החדש יקום ויבין מה בדיוק הוא צריך.
עם זאת, "בין השורות" לא פועלת בחלל ריק. היא מגיעה לטלוויזיה אחרי עשור שבו עשתה הדרמה היומית פליק פלאק נאה ועברה דרך מעגל שלם של סגנונות ושפות, אבל בראשוניות ובשוני התרבותי שלה היא בכל זאת מחזירה את הצופים לטלנובלה הקלאסית:
סיפור אהבה בלתי אפשרי (באופן מענג לא בין שני בני עשרים פלוס, אלא בין יבגניה דודינה וולדימיר פרידמן, שני שחקנים מעולים שכבר ראו את ה-45) קצת טובים, קצת רעים, וכנראה לא מעט אלכוהול ופילוסופיה בצהריים.
ישראלים מלידה, שאין להם נגיעה אישית לתרבות הרוסית, אולי לא יתרגלו בקלות לצליל, לדיאלוגים או למשחק האיטי והדרמטי, אבל אחרי פרק אחד כל ההבדלים האלה גוועים, ונשאר הדבר המהותי העומד בבסיס כל טלנובלה: סיפור מרגש. ואם למדו פה להפנים את המנטליות הדרום אמריקנית בתמורה לעונג הזה, אין סיבה שזה לא יקרה גם עם הרוסית.
